הספר "אני ילדה פוליטית: ספרות ילדים ואוריינות פוליטית בגיל הרך" מאת סלינה משיח ותמר ורטה-זהבי (הוצאת רסלינג, 2021) בוחן את ההנחה שפוליטיקה איננה ענין רק למבוגרים שכן ילדות וילדים מפתחים אינסטינקטים פוליטיים מרגע לידתם.
המחברות מציעות דרך ראויה ונכונה לקריאה פוליטית של סיפורים ושירים לילדים והן בוחנות את הסוגיות הפוליטיות מנקודת מבט של כוח, מאבק ואינטרס. הספר מציע את נקודות המבט הללו דרך קולם של ילדים וילדות בני 4 עד 9 המשוחחים על ספרות, שירה ופוליטיקה. הספר מצרף דוגמאות הן באיורים והן במקטעי שיחות הממחישות את הנכתב.
זהו, לכן, לא רק ספר
תיאורטי אלא בעיקר ספר מחקרי שלצערי יעורר ענין מועט במערכת החינוך הישראלית
ובקברניטיה המנותקים מהשיח הקושר ילדים לשיח פוליטי. ככלל, המונח "פוליטי" בישראל המחנכת
והמתחנכת נקשר בדרך כלל בטעות עם מפלגתיות.
ד"ר
סלינה משיח שעמדה בראש החוג לספרות וספרות לילדים במכללת דוד ילין כבר עסקה
בנושאים אלה בספרה החשוב "אין ילדים מחוץ לפוליטיקה: ספרות ילדים ונוער
ואוריינות פוליטית" (רסלינג, 2018). ד"ר תמר ורטה-זהבי חקרה את התפתחות
העמדות הפוליטיות אצל ילדים וגם היא מרצה במכללת דוד ילין.
השתיים
כותבות בצדק כי פסיכולוגים ומטפלים חינוכיים לגיל הרך הבוחנים את יחסי הגומלין
בין ילדים מציינים את העובדה שמערכות היחסים הללו אינן תמיד הרמוניות. הן מציינות בצדק ש"יש שיחסי כוח וניגודי אינטרסים מתבטאים בתוקפנות או בקונפליקט" (עמ'
62).
השתיים משקיפות, לטעמי, באופן מעמיק במערכות החינוך ובעיקר בשיח החינוכי בישראל ולעתים גם בחלק מהמקומות בעולם באופן ש"ניתן לתאר את יחסי הגומלין החברתיים בגיל הרך כזירה פוליטית הכוללת מאבקי כוח על בעלות, על שליטה במשאבים, על השפעה, על היררכיה ועל אינטרסים וגם כמרחב פוליטי" (עמ' 63).
אני מבקש להציע כי אוכלוסיות מוחלשות כפופות לקול הגמוני שלא חייב להיות גלוי. הוא בדרך כלל סמוי אך נוכחותו קיימת באופן ממשי למדי. בקהילות חקירה פילוסופיות, למשל, משתתפים ומשתתפות משכבות סוציו-אקונומיות מוחלשות או ממיעוטים לאומיים אשר הנרטיב שלהם לא נמצא בהלימה עם הנרטיב הלאומי הדומיננטי חשים מיידית אי נוחות להביע את הרגשות שלהם והתהיות שלהם – דרך שאלות. לפיכך הם מעדיפים שלא להעלות את השאלות אשר מעניינות אותם ומעדיפים "להתיישר" לקול המובן מאליו, המוסכם, הקונצנזואלי – קולה של הקבוצה השלטת בשיח. לפיכך קהילות חקר שכאלה, גם אם הן נעימות, נשלטות למעשה – כאמור גם אם באופן סמוי – על ידי המטא-נרטיב ההגמוני.
החשיבות
של הספר הנוכחי הוא בכך שהוא דן בשתי סוגיות בהרחבה. בסוגיה הראשונה, ד"ר
משיח מציעה דרך לקריאה פוליטית כאמצעי פרשני שדרכו ניתן לעמוד על נושאים ודילמות
פוליטיים בשירים ובסיפורים לילדים. בסוגיה השנייה, מציעה ד"ר ורטה-זהבי תיעוד
של שיחות פוליטיות ספונטניות בין ילדים.
החלק האחרון של הטקסט המעניין הזה מציע שורה של מסקנות אשר צריכות להוביל את כולנו לתפיסה מקיפה יותר אודות ילדות, ילדים ופוליטיקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה