26 במאי 2012

מחשבות (על אמונה)



"לפני זמן מה הוזמנתי על ידי האפיפיור לעיר אסיזי באיטליה למפגש בין דתות, המפגש הזה היה נהוג מאוד בזמנו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני, וזו הפעם הראשונה שנערך על ידי האפיפיור הנוכחי. נדמה לי שלראשונה בתולדות הכנסייה הוזמנו למפגש גם אנשים לא-מאמינים, ארבעה במספר, מביניהם התמניתי אני להיות ‘ראש המשלחת'. למיטב הבנתי מדובר באירוע של ממש, מפני שמבין הנציגים השונים של הדתות (נכחו שם כמובן נציגים יהודים, נוצרים, מוסלמים, אבל גם מהשינטואיזם, הבודהיזם והטאואיזם וכן הלאה), לא רק שהלא-מאמינים זכו לייצוג מבלי שהכנסייה תחשוש שאנו קוראים לדקדנטיות או לניהיליזם, אלא שבראש המשלחת עמדה אשה; אני הייתי האחרונה לשאת דברים בכינוס, והאפיפיור שדיבר מיד לאחר מכן נשא נאום יוצא מהכלל.
"שני דברים שאמר הותירו בי חותם: הראשון, הוא הדגיש את העובדה שהאלימות אינה מתיישבת עם הדת, עם כל דת, ועם זאת הוא הכיר בכך שתולדות הנצרות רוויות באלימות (האינקוויזיציות, מסעות הצלב ומעשי טבח אחרים) והתריע בדתות המוסיפות לנקוט באלימות היום. הדבר השני שהותיר עלי רושם היה שהאפיפיור עמד על כך שהמאמינים אינם צריכים לתפוש עצמם כ'אדונים של האמת', אלא שעליהם לקחת דוגמה בדרך כלשהי מקולם של הלא-מאמינים, אשר בשמם אני דיברתי, מכיוון שבעבור הלא-מאמין ‘האמת' היא תהליך, דיון, קושי מתמיד. אפשר היה לשמוע בדברי האפיפיור מלים של פילוסוף הנזכר בתולדות הפילוסופיה המערבית, מעין ניטשה או היידגר. זה מעודד, לא?"

זו'ליה קריסטבה בראיון להארץ, 25.5.2012



אין תגובות: