20 בפברואר 2014

להכיר את ADD דרך העיניים של גלעד



מאת אריה קיזל

ספר הילדים החמישי של רותי סרלין הוא ספר חשוב במיוחד. יש בו מעט טקסט, מעט איורים, מעט מידע אבל יש בו חכמה רבה ובעיקר אהבה רבה. אני כן חכם או אני והאי די די שלי (הוצאת סטימצקי) הוא ספר שראוי ללמוד ממנו וראוי להילמד על ידי מורים, מורים רבים מדי, שאינם מאמינים שיש דבר כזה שנקרא אי די די ולא מתחשבים די בילדים הצעירים הללו ולאחר מכן במתבגרים הללו שסוחבים איתם את אותה לקה שהופכת במערכת לצרה צרורה. מורים יקרים, זהו הספר שאתם צריכים לקרוא היום ולנסות להבין באמצעותו שמטרתכם היחידה היא לא לסייע לילדים אלה אלא פשוט לא לתייג אותם, לא להוריד את ביטחונם העצמי, לא להפוך אותם ל-ADD ולא לעוד ילד מאובחן ומסומן ומקוטלג – אלא פשוט להאזין להם, לאפשר להם, לנהל עמם דיאלוג ולתת להם את המרחב שלהם. הם לא "מאובחנים" ולא "מתקשים" ולא "בעייתיים" אלא הם פשוט ילדים.
איך נולד הספר? הספר נכתב על בסיס ניסיונה של רותי סרלין עם גלעד נכדה (כיום תלמיד תיכון) כשהיה בכיתות הראשונות של בית הספר היסודי. כשהחל גלעד את לימודיו בבית הספר החלו להתברר קשיים שנבעו מלקות של קשב וריכוז. "כמורה ומתוך היכרות עם יכולותיו הגבוהות ויכולת הקשב והריכוז המינימלית שלו החלטתי לעזור לו בשיעורי הבית", משחזרת סרלין, "שיעורי הבית שקיבל היו רבים והבנתי שאין שום אפשרות שיוכל להתמודד עם כל המשימות. אי לכך בררתי את החלקים החשובים לתרגול ולהבנת התכנים הנלמדים כך שיוכל לעמוד בקצב הלמידה ולעשות זאת ברצון ובצורה משמעותית. תמיד התבססתי על היכולות האינטלקטואליות והוורבליות שלו, על הידע הרב שלו בכל תחומי המדעים ועל הסקרנות הרבה שגילה בתחומים רבים ומגוונים. בעזרתם ניסיתי לבנות את הדימוי העצמי שלו, למרות הקשיים שהיו לו בארגון וסדר, בהעתקה מהלוח ובהתמודדות עם מטלות כתיבה ותרגול רבות".
סרלין עקבה אחר התהליך של גלעד. למרות המאמצים הרבים שהושקעו בבית החל הדימוי העצמי שלו – כמו גם של ילדים דומים לו – להיסדק ואיתו גם המוטיבציה שלו בלימודים. סרלין לא מאשימה איש בכך אבל לנו מותר לומר כי האחראיים המרכזיים לאותו סדק בביטחון העצמי של אותם ילדים הם המחנכים, המורים וגם המנהלים אשר מעדיפים ללכת שולל אחר מדיניות ההערכה והמדידה שמפילה ילדים רבים כאלה במהירות אל תוך סטיגמות וטבלאות מקטלגות. אחרי כשנתיים לא פשוטות, כשהמסר שקיבל בבית הספר היה בעיקר שלילי, הוא עבר אבחון אצל פסיכולוג. האיבחון זיהה שמנת המשכל שלו גבוהה מאד, גבוהה מרבים מבני גילו ושהוא לוקה ב-.ADD
"בין לילה החל הברק לחזור לעיניו וכל יחסו ללימודים השתנה", מספרת סרלין, "הידיעה שהוא חכם נתנה לו כוח להמשיך בבית ספר שהדגיש רק את חולשותיו ובמשך שנים שתל בו את המסר שאינו חכם. במהלך הכתיבה קיבלתי הרבה יעוץ מגלעד. הספר נכתב מנקודת ראותו של גלעד. הספר אינו עוסק בדרכי הטיפול בקשיי למידה. תחום זה הוא בידי המטפלים המוסמכים בתחומי הרפואה והפסיכולוגיה. שיקום הדימוי העצמי של הילד הוא השלב הראשון והחשוב בדרך לטיפול. דרך ההזדהות עם גיבור הספר ועם קשייו, יוכלו ילדים עם קשיי למידה לשקם את הדימוי העצמי שלהם ולהתמודד עם האתגרים המוצבים מולם יום יום".
אני כן חכם או אני והאי די די שלי הוא ספר מלא תבונה ותובנות דווקא משום שהוא אינו ספר דידקטי. הוא אינו מעניק מידע על הקשב ועל הריכוז אבל קריאה שוטפת בו (קראתי אותו עם בני תלמיד כיתה ז' והוא לא רצה שאפסיק להקריא בעת שהיינו במכוניתי ממתינים לבננו הבכור) מביאה את הקורא להבין את נפשו של גלעד, הילד מהספר. להבין ולהזדהות. הוא כתוב בשום שכל משום שהוא מאפשר חדירה לראשו של גלעד, לחוסר הסבלנות שלו, לקופצנות ולדריכות ובעיקר לתעוקה שאנו, המבוגרים, מטמיעים בו במנות מועצמות.
סרלין היא לא רק סבתא של גלעד אלא היא גם אשת חינוך עתירת ניסיון. בעברה הרחוק עבדה כמורה לעברית בבית הספר התיכון לבנות של חב"ד בסידני ולאחר מכן שימשה כמרכזת לימודי המדעים וכסגנית מנהלת בבית הספר הריאלי העברי בחיפה. היא שימשה כמרצה, כמדריכה פדגוגית, כמרכזת ההדרכה הפדגוגית ואחראית על הפרקטיקום להוראה במכללה האקדמית אורנים. כיום היא ראש ערוץ מפגשי עמיתים במכון מופ"ת וחברת ההנהלה האקדמית של המכון. בעבר פרסמה ארבעה ספרי ילדים: "הפתעה בדרך הביתה" (הפועלים, 2009), "טיול בעולם הפוך" (הוצאת תותים, 2011), "חיות בעולם הפוך" (הוצאת תותים, 2011) ו"מפלצת על העץ" (הוצאת תותים, 2012) וספר בהכשרת מורים "ללמוד וליהנות: הוראת מקצועות בעזרת הדרמה היוצרת" (הוצאת רשפים, 1984, בשיתוף עם בלהה ליפקין).
סרלין משכילה להביא את סיפורו של גלעד באמפתיה ונזהרת לא להבנות רגשות רחמים כלפי הילד הנבון. "אלה ילדים חכמים, בריאים, בעלי חוש הומור, חברותיים ועליזים", היא מבהירה, "עם כניסתם של ילדים אלה לכיתה א' הם נתקלים לראשונה בקשיים שלהם והם הופכים מ'ילדים רגילים' ל'בעייתים'. תגובת הסביבה לחוסר ההצלחה שלהם פוגעת בהם ולאט לאט מתחיל הדימוי העצמי שלהם לרדת. לוקח להם הרבה שנים להבין שלמרות שאינם מצליחים בכל המשימות כחבריהם, הם לא פחות חכמים ומוכשרים מהם. הספר נכתב מנקודת ראותו של ילד חכם. במשפחתו ידעו שהוא חכם אבל הסביבה שידרה לו מסר אחר לגמרי. רק מאותו הרגע שהוא קיבל אישור ממומחה אשר סיפר לו על מנת המשכל הגבוהה שלו, החל הדימוי העצמי שלו להשתקם. הספר עוסק בהזדהות עם גיבור הספר ועם קשייו, יוכלו ילדים עם קשיי למידה לשקם את הדימוי העצמי שלהם".
ואכן, מבחינה זו ספר זה הוא קריאה ליציאה לדרך לדיון שלנו על הילדים שלנו, עם כל האחרות שלהם. אחרות שהפכה אותם, בחסות מערכת חינוך מקטלגת, לשונים ולבעייתיים. ילדים אינם בעיות. המערכת היא הבעיה.



אין תגובות: