"ככל שהחינוך יעיל יותר כן מתמסרים בני האדם בתשוקה גדולה יותר לאזיקים המונעים מהם להיות מה שיכולים היו להיות ומסתירים מהם את אלימותם של מנגנוני העיצוב של מה שהינם" (אילן גור-זאב, 1999: 11)

The more effective education becomes, the more people seek comfort under the fetters that prevent them from what they could have become and hide from them the violence of the mechanisms that shape what they are (Ilan Gur-Ze’ev, 1999: 11).

1 במאי 2025

המוח ההרמוני: פילוסופיה ל/עם ילדים כאיזון בין ההמיספרות

 


 


מאת אריה קיזל

אחת התובנות המרתקות של מדעי המוח המודרניים היא ההבחנה בין שני חצאי המוח – ההמיספרה הימנית והשמאלית – אשר מבטאות שתי דרכי הסתכלות שונות על המציאות. ד"ר איאן מק'גילכריסט, נוירולוג, פילוסוף ופסיכיאטר, מציע בספרו The Master and His Emissary פרשנות רדיקלית ומעמיקה להבנת ההבדלים הללו. לדבריו, לא מדובר רק בחלוקת עבודה תפקודית בין שני חצאים, אלא בשתי גישות מהותיות לעולם: האחת – רציונלית, מבנית, שואפת לשליטה ולדיוק (המוח השמאלי); השנייה – אינטואיטיבית, פתוחה, חווייתית ומקשרת (המוח הימני).

לטענתו של מק'גילכריסט, התרבות המערבית לדורותיה הלכה והגבירה את הדומיננטיות של המוח השמאלי – של החשיבה המדידה, הביקורתית והטכנית – על חשבון החוויה האנושית השלמה. במשל המופיע בשם ספרו, הוא מתאר "אדון חכם" השולח את שליחו לנהל את ענייניו, אך השליח משתלט לבסוף ושוכח את מקומו. כך בדיוק, טוען מק'גילכריסט, החשיבה השמאלית השתלטה על התרבות, תוך שהיא מחלישה את תפקידם של הדמיון, הקשר האנושי, האמנות והמשמעות.

בתוך הקשר זה, הופעתה של התנועה החינוכית "פילוסופיה ל/עם ילדים" היא לא פחות ממהפכנית. בשונה מתוכניות לימודים קונבנציונליות, אשר פעמים רבות מדגישות יעדים ברי-מדידה, ביצועים ותשובות נכונות, פילוסופיה ל/עם ילדים מציבה במרכז את השאלה, את התהייה, ואת השהייה בתוך חוסר הידיעה (Kizel, 2024). ילדים חוקרים את העולם כמהלך של למידה (Kizel, 2023). זהו מהלך שפותח דלת רחבה להמיספרה הימנית – לחשיבה ההוליסטית, האינטואיטיבית, הרגשית והמטאפורית.

פילוסופיה ל/עם ילדים מבוססת על הידיעה שילדים מסוגלים לחשיבה פילוסופית בעלת ערך. היא מעודדת:

- דיון פתוח ושיתופי

- שאילת שאלות עמוקות

- חשיבה ביקורתית, יצירתית ואכפתית

- כבוד הדדי לדעות שונות

- פיתוח יכולת התבוננות ורפלקציה

 -יכולת לנמק ויכולת לתקן בקהילת חקירה פילוסופית

 

נקודות השקה: המוח המפוצל ופילוסופיה ל/עם ילדים

איזון בין שתי צורות חשיבה

אחד הקשרים המשמעותיים בין תיאוריית מק'גילכריסט ופילוסופיה ל/עם ילדים הוא הדגש על איזון בין סוגי חשיבה שונים: פילוסופיה ל/עם ילדים מעודדת את הילדים לפתח הן חשיבה אנליטית והן חשיבה יצירתית והוליסטית. מק'גילכריסט טוען שלבריאות מנטלית ותרבותית אופטימלית אנו זקוקים לשיתוף פעולה בין ההמיספרות. במובן זה, פילוסופיה ל/עם ילדים יכולה להיתפס כפרקטיקה המעודדת את סוג האיזון שמק'גילכריסט רואה כחיוני.

 

הקשבה והתבוננות לפני קטגוריזציה

מק'גילכריסט מזהה את הנטייה של ההמיספרה השמאלית לקטלג ולמיין לפני הבנה עמוקה. בדומה לכך פילוסופיה ל/עם ילדים מעודדת ילדים להשהות שיפוט, להקשיב באמת לאחרים, ולהתבונן בתופעות לפני מיהור למסקנות. הפרקטיקה מזמינה את הילדים לפתח מה שמק'גילכריסט היה מזהה כ"תשומת לב פתוחה" המזוהה עם ההמיספרה הימנית.

 

הבנת הקשר והתמונה הכוללת

אחד המאפיינים של ההמיספרה הימנית לפי מק'גילכריסט הוא היכולת לראות דברים בהקשרם הרחב:

פילוסופיה ל/עם ילדים מזמינה ילדים לראות את הקשרים בין רעיונות שונים וליצור חיבורים לחיים האמיתיים. היא מעודדת חשיבה מערכתית שרואה את הדברים בהקשר רחב יותר במקום לבודד אותם.

 

חוויה ישירה לעומת ייצוגים

מק'גילכריסט מבחין בין החוויה הישירה של העולם (המיספרה ימנית) לבין התמקדות בייצוגים מופשטים (המיספרה שמאלית): פילוסופיה ל/עם ילדים מעודדת את הילדים להתחבר לחוויות האישיות שלהם ולתת להן משמעות, ולא רק לנתח רעיונות מופשטים. פילוסופיה ל/עם ילדים מאזנת בין חשיבה על מושגים (שמאלית) לבין התחברות לחוויה אישית (ימנית).

 

 יישומים פרקטיים: איך לשלב את התובנות של מק'גילכריסט בפילוסופיה ל/עם ילדים?

פרקטיקות של קשב והתבוננות:

 בהשראת מק'גילכריסט, ניתן לשלב בפילוסופיה ל/עם ילדים תרגילי קשב והתבוננות:

- התחלת מפגשים עם דקת שקט והתבוננות

- תרגילי הקשבה עמוקה לאחרים

- התבוננות ממושכת בחפצים או תמונות לפני דיון עליהם

 

איזון בין פירוק וסינתזה:

שילוב פעילויות המעודדות גם פירוק אנליטי וגם סינתזה הוליסטית:

- פירוק שאלה למרכיביה

- איסוף הרעיונות בחזרה לתמונה כוללת

- חיפוש קשרים בין רעיונות שנראים שונים

 

מרחב לפרדוקסים ועמימות:

 המיספרה ימנית מסוגלת להכיל סתירות ועמימויות:

- עידוד שאלות ללא תשובות ברורות

- חקירת דילמות שאין להן פתרון מושלם

- הכרה בריבוי נקודות מבט תקפות

 

חיבור לגוף ולרגש:

בניגוד לפיצול הקרטזיאני בין גוף ונפש שמק'גילכריסט מבקר:

- שילוב תנועה ומשחק בדיונים פילוסופיים

- עידוד ילדים לשים לב לתחושות גופניות כשהם חושבים על שאלות מורכבות

- חקירת הקשר בין רגשות לרעיונות

 

 התובנות של מק'גילכריסט רלוונטיות במיוחד בעידן הדיגיטלי שבו אנו חיים:

 העולם הדיגיטלי מעודד נטייה להמיספרה השמאלית - פירוק למידע, מהירות, מיידיות, אלגוריתמים.

 פילוסופיה עם ילדים יכולה להוות משקל נגד חיוני:

   - מעודדת האטה וחשיבה עמוקה

   - מטפחת חיבור אנושי אמיתי

   - בונה יכולת לנוח בעמימות במקום לחפש תשובות מידיות

 

מחקרים עדכניים תומכים בחיבור בין רעיונות מק'גילכריסט ופילוסופיה ל/עם ילדים:

מחקרים בחינוך מצביעים על כך שקהילות חקירה פילוסופיות משפרות לא רק חשיבה ביקורתית אלא גם אמפתיה וחוסן נפשי – יכולות המקושרות להמיספרה הימנית.

מחקרי מוח עדכניים מראים שקשב והתבוננות, פרקטיקות מרכזיות בפילוסופיה עם ילדים, משנים את פעילות המוח באופן שמתאים למה שמק'גילכריסט היה מזהה כאיזון בריא בין ההמיספרות.

כמובן, אין הכוונה לפסול את תרומתה של ההמיספרה השמאלית. בפעילות הפילוסופית, במיוחד כשהיא מובנית היטב, הילדים מפתחים גם כישורים של ניתוח, הבחנה, נימוק ולוגיקה. אולם עוצמתה של פילוסופיה ל/עם ילדים היא ביצירת איזון דינאמי בין שני סוגי החשיבה: היא מאפשרת לילד/ה לשאול שאלה מתוך חוויה פנימית, לבטא רגש ודמיון – ואז להיכנס לדיאלוג עם אחרים/ות, להקשיב, להתווכח, לדייק. כל מפגש הופך לזירה מוחית פעילה, שבה שתי ההמיספרות מקיימות דיאלוג הרמוני ולא מאבק שליטה.

ה"קהילה הפילוסופית החוקרת" – מודל הפעולה המרכזי של פילוסופיה ל/עם ילדים – יוצרת סביבה שבה ילדים/ות אינם רק פותרים בעיות, אלא גם חיים בתוך השאלות. הם לומדים להתייחס לדעה שונה, לחוש מורכבות, לזהות הנחות סמויות ולגלות פתיחות. מדובר באימון מתמשך לא רק במיומנויות קוגניטיביות – אלא בפיתוח תודעה פתוחה, סקרנית, רגישה ומוסרית. זוהי תודעה שמקגילכריסט מייחס לה חשיבות קיומית ממש: תודעה שמסוגלת להכיל מורכבות, להתנגד לפישוט יתר, ולחזור ולחבר את האדם לעולם ולאחרים.

לכן, אפשר לראות בפילוסופיה ל/עם ילדים לא רק פרקטיקה חינוכית – אלא מעשה תרבותי עמוק. בתוך מערכת חינוך שלעיתים מקדשת את היעילות, המדידה והשליטה – הפילוסופיה מחזירה למרכז את האנושי, את הדיאלוגי, את החי. היא יוצרת מרחב שבו המוח האנושי פועל כפי שנועד לפעול: מתוך שיחה בין שני הקולות שבו – זה המבחין, וזה המחבר.

כך, מתוך הקשבה לשאלות של ילדים, אנו לומדים לא רק עליהם – אלא גם על האפשרות להחזיר את האיזון שאיבדנו.

 

מקורות:

Kizel, A. (2023). Philosophy, Inquiry and Children: Community of Thinkers in Education. Berlin: LIT Verlag.

Kizel, A. (2024). Enabling Students' Voices and Identities: Philosophical Inquiry in a Time of Discord. Lanham, Maryland: Lexington Books

 

 

 

אין תגובות: