"ככל שהחינוך יעיל יותר כן מתמסרים בני האדם בתשוקה גדולה יותר לאזיקים המונעים מהם להיות מה שיכולים היו להיות ומסתירים מהם את אלימותם של מנגנוני העיצוב של מה שהינם" (אילן גור-זאב, 1999: 11)

The more effective education becomes, the more people seek comfort under the fetters that prevent them from what they could have become and hide from them the violence of the mechanisms that shape what they are (Ilan Gur-Ze’ev, 1999: 11).

6 בנובמבר 2010

הזכות לחינוך מותאם ותכניות הלימודים בספרות בישראל






מאת אריה קיזל

האם וכיצד מצליחים בתי ספר ממלכתיים יהודים וערבים בישראל ללמד ספרות המעניקה לתלמידות ולתלמידים תחושה של שייכות אשר ביכולתה להטביע את חותמה על אישיותם ולסייע בגיבוש זהותם?

שאלה זו נבחנה במחקר חדש תחת הכותרת מימוש הזכות לחינוך מותאם באמצעות תכניות הלימודים בספרות לחטיבה העליונה בחינוך הממלכתי היהודי והערבי שערכו פרופ' שולמית אלמוג מהפקולטה למשפטים וראש המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה, ד"ר נוהאד עלי מרצה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית גליל מערבי וד"ר לטם פרי-חזן חברת סגל הפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה.

השלושה בחנו שאלה זו דרך הפריזמה של יסוד המותאמות בזכות לחינוך. לדבריהם, מותאמות (adaptability) היא אחד מיסודותיה של הזכות לחינוך במשפט הבינלאומי. משמעותו של יסוד זה היא הזכות לקבל חינוך מותאם לצרכיהם של התלמידות והתלמידים, לאור הרקע החברתי והתרבותי בו הם חיים.

לצד יסוד המותאמות, כוללת הזכות לחינוך כהגדרתה במשפט הבינלאומי שלושה יסודות נוספים. הראשון בהם הוא זמינות (availability) ומשמעותו הזכות למוסדות חינוך ותכניות חינוכיות זמינים; השני הוא נגישות (accessibility), ומשמעותו הזכות לגישה שווה לאותם מוסדות ותכניות חינוכיות; והשלישי הוא סבירות (acceptability) ומשמעותו היא הזכות לקבל חינוך מניח את הדעת, הן מבחינת תכניו (substance) והן מבחינת האופן בו הוא מועבר (form). יסוד אחרון זה מחייב גם כי החינוך המוענק יעלה בקנה אחד עם מטרות החינוך הנדרשות במשפט הבינלאומי ועם סטנדרטים מינימליים שהמדינה עשויה לקובעם.

ההצדקה המרכזית העומדת ביסוד הזכות לחינוך המותאם לרקע החברתי והתרבותי של התלמידות והתלמידים טמונה בהיותה של הזכות לחינוך שלובה בזכות לכבוד. חינוך המותאם לרקע החברתי והתרבותי של התלמידות והתלמידים מעניק להם כבוד עצמי, מפתח את אישיותם ומגבש את זהותם, המתעצבת מתוך קשר עם הוריהם, אחיהם, מוריהם, חבריהם והקהילה בה הם חיים. זהות הינה מונח קהילתי, והיא מתגבשת לא רק באמצעות פרט המסוגל לבחור בחופשיות, אלא תמיד בהקשר למערך רחב יותר של זהויות קהילתיות.

החוקרים קובעים כי מימוש הזכות לחינוך המותאם לרקע החברתי והתרבותי של התלמידות והתלמידים משרת גם מטרות חברתיות בעלות ערך. לחיזוק טענתם הם מביאים את דו"ח ועדת קרמניצר שאומץ על ידי משרד החינוך כמדיניות מחייבת בשנת 1999. דו"ח זה מציין כי אזרחות טובה מחייבת "אני מגובש", שהפנים ערכים תרבותיים והוא בעל מודעות עצמית וזהות אישית. אלה מורכבים, בין השאר, משיוך פנימי והזדהות עם קבוצה לאומית או תרבותית. לכן, כך נקבע בדו"ח, אין סתירה בין הבלטת המשותף בין האזרחים לבין תכניות שמגמתן העמקת התודעה של השתייכות - לאומית, דתית ותרבותית - של הקבוצות השונות באוכלוסיה הישראלית. הנחת החוקרים היא כי בני אדם בעלי זהות מגובשת, שבמהלך שנות חינוכם נחשפו, במסגרת החינוך הממלכתי, לתכנים המבטאים כבוד להשתייכותם הקבוצתית, יהיו בעלי יכולת מפותחת יותר לגלות קשב איכותי לנרטיבים של קבוצות תרבותיות אחרות.

הזכות לחינוך המותאם לרקע החברתי והתרבותי של התלמידות והתלמידים מעוגנת במשפט הבינלאומי באמנה בדבר זכויות הילד, הקובעת כי החינוך יכוון, בין היתר, לפיתוח יחס כבוד להורי הילדים, לזהותם התרבותית וללשונם. ישראל חתמה על האמנה בדבר זכויות הילד בשנת 1991. אף כי האמנה בדבר זכויות הילד לא עוגנה לפי שעה בחוק, היא מהווה בסיס להפעלת חזקה פרשנית, שעל-פיה קיימת התאמה בין חוקי המדינה לבין נורמות המשפט הבינלאומי שמדינת ישראל מחויבת להן. החזקה הפרשנית מקבלת משנה תוקף לאור החוק לציון מידע בדבר השפעת חקיקה על זכויות הילד, תשס"ב-2002.

הזכות לחינוך המותאם לרקע החברתי והתרבותי של התלמידות והתלמידים מעוגנת גם בסעיף 2 לחוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953 הקובע, בין היתר, כי מטרות החינוך הממלכתי הן "לחנך אדם להיות אוהב אדם... המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו", וכן "להכיר את השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת הייחודית של האוכלוסיה הערבית ושל קבוצות אוכלוסיה אחרות במדינת ישראל". מטרות אלה הוספו לחוק חינוך ממלכתי במסגרת תיקונים שנערכו בשנים 2000 ו-2003. בעבר, הושתתו מטרות החינוך הממלכתי על השאיפה לכינון עתיד תרבותי אחיד לכול, שיתבסס על נרטיב ואתוס יהודי/ציוני. נטען כי מטרות אלה התעלמו מהמיעוט הערבי וזכויותיו בתחום החינוך. התיקונים במטרות החוק מצביעים על תפיסה רחבה יותר, שביסודה רצון להשיג באמצעות החינוך טווח מטרות רחב ומגוון יותר והכרה בחשיבות שבפיתוח שייכות וזהות לאומית של הערבים אזרחי ישראל.

מדוע מחקר מקצוע הספרות? לדברי החוקרים, ליצירה הספרותית תפקיד חשוב בכינון התודעה, ובגיבושה של תפיסת "אני" (self) עשירה, המורכבת ממודעות לייחודנו ומעניין מתמיד באנשים אחרים. דווקא בשל כוחה של יצירת הספרות לפתוח חלונות התבוננות לתודעות אחרות, היא מרחיבה ומעמיקה את התודעה המתבוננת.

מה נלמד בספרות? מקצוע הספרות בחינוך הממלכתי היהודי נלמד ברמה של שתי יחידות לימוד חובה לבגרות. תכנית הלימודים הנוכחית פורסמה בשנת 2000 וחלים בה שינויים מעת לעת. עדכון מהותי של תכנית הלימודים נערך בשנת 2007. הזכות לחינוך המותאם לרקע החברתי והתרבותי של התלמידות והתלמידים באה לידי ביטוי במטרות התכנית, אשר אחת מהן היא "העמקת הזיקה למורשת התרבותית ולזהות היהודית-ישראלית, כפי שהן באות לידי ביטוי בספרות העברית על ריבוי פניה ורבדיה הלשוניים בתקופות שונות". המחקר הנוכחי, שנערך בתמיכת קרן פרידריך אברט, בדק את התוכנית המעודכנת לינואר 2010 הכוללת 335 יצירות, חלקן עבריות וחלקן מתורגמות.

מקצוע הספרות בחינוך הממלכתי הערבי נלמד ברמה של יחידת לימוד אחת חובה לבגרות. תכנית הלימודים הנוכחית פורסמה בשנת 1981 והיא כוללת יצירות ערביות בלבד. הזכות לחינוך המותאם לרקע החברתי והתרבותי של התלמידות והתלמידים באה לידי ביטוי במטרות התכנית, אשר אחת מהן מתייחסת לחשיבות הספרות הערבית לגיבוש אישיות התלמיד ולהקניית ידע על המורשת הלאומית שלו. על פי תכנית הלימודים, פורסמו שלוש מקראות שנקראות "אלמח'תאר מן אלאדב אלערבי" ("מבחר מן הספרות הערבית") ובהן 258 יצירות. חומר החובה ליחידת הבגרות מפורסם במסמך שנשלח לבתי הספר מהמחלקה הערבית באגף לתכנון ופיתוח תכניות לימודים במשרד החינוך. מסמך זה כולל 68 יצירות מתוך היצירות הנכללות במקראות.

מרכיבי המותאמות במגזר היהודי הוגדרו באופן הבא: יהדות, תנ"ך, ההיסטוריה של עם ישראל, מדינת ישראל, ציונות, החברה הישראלית. מרכיבי המותאמות במגזר הערבי הוגדרו באופן הבא: ערביוּת, הקוראן והחדית' והפרשנות שלהם, ההיסטוריה של האומה הערבית והאסלאמית, מדינת ישראל, מדינות ערב, מקומות בהם נמצאים בני העם הפלסטיני, החברה הישראלית, החברה הפלסטינית. יש לציין כי טקסטים שנלקחו מהקוראן והחדית' סווגו כטקסטים בעלי מרכיבים דומיננטיים של מותאמות בשל משמעותם הדתית המכוננת כך שבחינת מותאמותם לא נדרשה לרבדי המשמעות העולים מהם.

תכנית הלימודים בספרות לחטיבה העליונה בחינוך הממלכתי היהודי מורכבת מארבעה פרקים - שירה, סיפור קצר, רומן ונובלה ודרמה. התכנית כוללת הן יצירות עבריות והן יצירות מתורגמות.

המחקר מצא כי רוב היצירות העבריות בתכנית הלימודים הן בעלות מרכיבים דומיננטיים של מותאמות. יוצאת דופן לעניין זה היא קבוצת "שירת המאה ה-20" אשר רוב השירים הנכללים בה הם נעדרי מרכיבים של מותאמות.

תכנית הלימודים בספרות לחטיבה העליונה בחינוך הממלכתי הערבי מורכבת מתשעה פרקים: שירה ערבית קלאסית; פרוזה ערבית קלאסית; שירה מודרנית; מאמרים; סיפורים קצרים; רומנים; מחזות; קריאה של רומן שאינו נכלל בתכנית הלימודים, על פי בחירת המורות והמורים; וההיסטוריה של הספרות.

החוקרים מצאו כי אף על פי שתכנית הלימודים כוללת יצירות ערביות בלבד רוב היצירות הנכללות בה הן בעלות מרכיבים לא דומיננטיים של מותאמות או נעדרות מרכיבים של מותאמות. התימות המרכזיות בתכנית הלימודים הן תיאורי טבע, יחסים בין-אישיים ופילוסופיה וחסרות בה זיקות המחברות את התלמידות והתלמידים למקום בו הם חיים ולחברה הסובבת אותם, כמו גם התייחסות ליחסי רוב-מיעוט ולנרטיב הערבי-פלסטיני. דומה אפוא כי מטרות תכנית הלימודים בספרות לסייע לגיבוש אישיותם של התלמידות והתלמידים ולהקנות להם ידע על המורשת הלאומית שלהם אינן מיושמות כראוי.

בתכנית הלימודים קיים קורפוס קנוני של יוצרות ויוצרים מהעולם הערבי, אולם חסרים בה יוצרות ויוצרים קנוניים מקומיים, כגון מחמוד דרוויש, תאופיק זיאד ומועין בסיסו. עיצוב אפשרויות הבחירה בתכנית הלימודים באופן מצומצם מאד מבטיח אמנם היחשפות ליוצרות וליוצרים הקנוניים, אולם אינו מאפשר למורות ולמורים להתאים את היצירות להרכב החברתי והתרבותי של התלמידות והתלמידים בכל כיתה.

בדיון שנערך ב-4 בנובמבר 2010 בקרן פרידריך אברט התדיינו שורה של אקדמאיים ומורים בממצאי המחקר. בדיון עלו סוגיות כמו האיזון בין יסוד המותאמות לבין הגדרתה של מדינת ישראל כמדינת לאום, היכולת להגשים זכויות משפטיות בתוכניות לימודים ובהוראה בבתי ספר ממלכתיים, רצונה או אי-רצונה של ישראל לאפשר את הביטוי הלאומי של אזרחיה הערבים-פלשתינים במסגרת תוכניות הלימודים הממלכתיות, ההבדלים הניכרים במימוש זכות לחינוך מותאם ברחבי מערכות החינוך לערבים בישראל (הממלכתיות והכנסייתיות) וכן הקו הרשמי של משרד החינוך כיום כפי שבא לידי ביטוי במדיניות המזכירות הפדגוגית והקשר בין קו זה לאפשרות לשינוי כמומלץ על ידי מחברי המחקר.

2 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אחלה מחקר.
גם אני עשיתי אחד, קצת פחות גדול וכזה שלא עלה כסף רב כל-כך.
בדקתי כמה מהתלמידים שלי, מאוכלוסייה ברמה סוציו-אקונומית גבוהה מאד, קראו ספר לאחרונה.
כעשרה אחוזים קראו ספר בחודשים האחרונים, אולי עשרים אחוזים קראו ספר בחמש השנים האחרונות.
עכשיו אתם מוזמנים לקרוא שוב את המחקר המעניין שבפוסט.

לימודי ספרות אמר/ה...

מדינת ישראל מחוייבת להכיר בתכנים היחודיים המתאימים לערביי ישראל מכוח חוקי שוויון אוניברסאלים כמו גם מתוקף מגילת העצמאות אולם אל לה לממן או להסכים עם תכנים החותרים תחת קיומה.