"ככל שהחינוך יעיל יותר כן מתמסרים בני האדם בתשוקה גדולה יותר לאזיקים המונעים מהם להיות מה שיכולים היו להיות ומסתירים מהם את אלימותם של מנגנוני העיצוב של מה שהינם" (אילן גור-זאב, 1999: 11)

The more effective education becomes, the more people seek comfort under the fetters that prevent them from what they could have become and hide from them the violence of the mechanisms that shape what they are (Ilan Gur-Ze’ev, 1999: 11).

5 בפברואר 2018

שאלון הבגרות הגיטואי בהיסטוריה: אין עולם, אין היסטוריה כללית. יש רק יהודים וישראל


מאת ד"ר אריה קיזל

פורסם באתר מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה (12 בפברואר 2018)

ראיון בנושא ב"כאן תרבות" 7.2.2018 (תוכניתו של גואל פינטו, החל מדקה 0:18 
https://www.kan.org.il/podcast/program.aspx/?progId=11)



תלמידי התיכוניים שבו לפני שבועיים ביום בהיר כששאלון בחינת הבגרות ב"היסטוריה" בידיהם שעליו התנוססה כותרת המשנה "על פי תוכנית הרפורמה ללמידה משמעותית".
שאלון זה, על כל עליבותו, ממחיש עד כמה מערכת החינוך הישראלית איבדה את המצפן של הוראת ההיסטוריה. היא איבדה את שאלת ה"למה ללמוד היסטוריה?" ועוסקת רק בשתי שאלות, פחות חשובות, והן "מה היה" ו"איך כותבים זאת במספר מצומצם של מילים ששוכחים מהר".
המדאיג מכל הוא שבכל 13 עמודי השאלון אין עולם, אין היסטוריה כללית אלא רק היסטוריה של עם ישראל וגם היא מצומצמת, חד ממדית ומסתגרת, כמעט גיטואית.
המבחן נפתח בשאלת קטע מקור "מעובד על פי תלמוד בבלי, בבא בתרא, דף ס, עמוד ב" ולאחריו השאלה "הסבר את התגובה של רבים מן העם (הפרושין) על חורבן בית המקדש ואת דרך ההתמודדות שרבי יהושע מציע" ומיד לאחר מכן "הצג שני תפקידים של בתי הכנסת לאחר חורבן בית המקדש". בהמשך שתי שאלות על הורדוס ("הצג את סמכויותיו" ו"שתי פעולות שעוררו התנגדותו של יהודים לשלטונו ושתי פעולות שלו שנועדו לחזק את תמיכת היהודים בשלטונו") ושאלה בנאלית ברמת הקא ושכח – לא מעוררת לחשיבה ברמה גבוהה – על "המרד הגדול" ("לפניך שלושה מן הגורמים למרד הגדול: מתח בין יהודים ובין נוכרים בארץ ישראל, מצוקה כלכלית, תסיסה משיחית. בחר בשניים מן הגורמים והסבר את ההשפעה של כל אחד מהם על פרוץ המרד הגדול").
עמודים 5 ו-6 בשאלון עוסקים ב"ערים וקהילות בימי הביניים" וגם כאן קיימים רק יהודים בעולם. ניתן לבחור בין בגדד לפראג. בבגדד עוסק קטע המקור ביחסי יהודים ומוסלמים ולאחר מכן שאלות על העיר בעולם המוסלמי והקהילה היהודית בבגדד ובעמודים 7 עד 8 עוסק קטע המקור ביהודים בעיר פראג ובמבנה החברתי בעיר הנוצרית ובקהילה היהודית בעיר הנוצרית.
קפיצה של מאות שנים מעבירה אותנו בעמודים 9 עד 10 ל"לאומיות וציונות". קטע מקור על תזכיר ששלח הרצל לשר החוץ הבריטי ב-1902 ועוד קטע מקור אודות עיצוב תודעה לאומית (יהודית-ציונית) ובעקבותיו איך לא "הצג שתי דרכים נוספות מלבד שפה לפיתוח תודעה לאומית והסבר את החשיבות של פיתוח תודעה לאומית עבור בני הלאום".
הפרק השלישי עוסק ב"המאבק על הקמת מדינת ישראל" ובו תצלום ותרשים מתקופת מלחמת העצמאות שעוסק בהיעדר הבחנה בין החזית ובין העורף והוראות לשימוש יעיל במנות מים. שאלה על השלטון הבריטי בארץ ישראל והחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר.
השאלון נסגר ב"סוגיות נבחרות בתולדות מדינת ישראל" ובו חמש שאלות: קטע מקור על עליה וקליטה בשנות החמישים והשישים, מלחמת ששת הימים (ו"מה היו תוצאות המלחמה? הסבר את השפעת תוצאות אלה על החברה בישראל ועל המעמד הבין לאומי על מדינת ישראל?") מלחמת יום כיפור (עם שאלות דומות), על "תפיסות בעיצוב החברה הישראלית (13 נקודות יינתנו למשיב נכונה על כור ההיתוך ו-12 נקודות למשיב נכונה על רב תרבותיות) והשאלון ב"היסטוריה" סוגר ב"עיצוב זיכרון השואה" (כאשר לתלמיד ניתנת אפשרות לבחור בין הויכוח בנגוע לשילומים מגרמניה, פרשת קסטנר, חקיקה בעניינים הנוגעים לשואה ושאלות על משפט אייכמן ושינוי יחס החברה הישראלית לשואה כתוצאה ממנו).
כבר שנים נלמדת ההיסטוריה העולמית בישראל במשך כל שנות לימודיו של התלמיד הישראלי יחד עם ההיסטוריה של עם ישראל ותולדות הציונות. בעבר הופרדו שני מקצועות אלה. כיום הם מאוחדים.
אם שאלון 21 השאלות הללו הוא ביטוי-העל של למידת ההיסטוריה (והוא אכן כך, על פי הדנ"א של מערכת החינוך הישראל שבו משננים, זוכרים לזמן קצר, משגרים ושוכחים) הרי שהוא ביטוי דל ושטחי שאין בו עומק. בחירת 21 השאלות הללו אמורות להדאיג אותנו כאזרחים ששולחים את ילדיהם ללמוד היסטוריה בבתי הספר שלנו. מה נעדר שם? פרקי היסטוריה כללית נרחבים המייצגים אוניברסליות שוקקת חיים ורעיונות מקדמי אנושות ואנושיות נעלמים, מושלכים החוצה. חלקי עולם שלמים נמחקים ומודרים וההשתקפות של ה"היסטוריה" היא באמצעות ביטוי צר, לאומי בלבד שעל פי 21 השאלות יש בו רק עימות עם ה"עולם" (עם הורדוס, בערים בימי הביניים מבגדד ועד פראג, במלחמות ששת הימים ויום הכיפורים וכמובן בזיכרון השואה).
בהינתן שמלחמת העולם השנייה והשואה הנלמדים כיום לא לבחינת הבגרות החיצונית אלא כחלק מההערכה הפנימית הרי שגם פרקים אלה המייצגים את שבר הציויליזציות ישלימו את התמונה ה"היסטורית" שתיפרס בפני התלמיד הישראלי.
בעיני בחירה זו אינה מקרית. היא אינה "בחירה מקצועית" של מנסחי השאלון והמפקחת שלהם אלא בחירה פוליטית (גם לא מפלגתית) המייצגת תוכנית לימודים מאובנת – הן מבחינת נושאי הלימוד והן בבחירת השאלות המתרכזות בהסתגרות לאומית (ויש מקום לטעמי ללמד לאומיות אבל לא רק אותה).
כך לא מלמדים היסטוריה. כך מלמדים "תולדות ישראל בעיניים צרות ומוצרות". כך מבצעים אינדוקטרינציה לאומית המבנה תודעה מסתגרת, מתעמתת, מסוכסכת שאינה מאפשרת לראות את ההיסטוריה בפרספקטיבה רחבה. התלמיד והתלמידה הישראלים ראויים ליותר. ראוי שיספרו להם שבעולם היו גם קרבות ופוגרומים, מלחמות ושחיטות, הדרת יהודים ושואה אבל ראוי לספר שבעולם הזה היו גם רעיונות נעלים, תנועות מקדמות, יצירתיות שופעת ובמחילה גם עוד אנשים חוץ מהיהודים ועוד מדינות חוץ מישראל.
ואם אפשר – רק אם אפשר – להציג 21 שאלות שאינן מבקשות רק להקיא ידע (להקיא ולשכוח) קטנטן ונקודתי אלא לאפשר לתלמידים לתרגם את היכולות הגבוהות שלהם (ויש להם יכולות שכאלה מגיל צעיר) לכלל הבנה וחשיבה מעמיקה. זה ידרוש שינוי קונספטואלי אצל מנסחי השאלות (ששבים כבר שנים על אותן שאלות בניסוחים כאלה ואחרים) אבל היי, תתקדמו כבר. ותיפתחו לעולם!


7 תגובות:

אומ"ץ חינוכי אמר/ה...

אריה, תודה שהבאת לידיעתנו; נורא מה שאתה מתאר. זהו בנט במירעו. אברהם פרנק.

Unknown אמר/ה...

המצב שאתה מתאר אינו מאפיין רק את מבחני ההיסטוריה. שאלות הדורשות חשיבה ברמה גבוהה הן מעטות יחסית, וגם כאשר הן נמצאות המשקל היחסי שניתן להן בציון הוא נמוך.
בסקירה של מבחני הבגרות באזרחות בעשר השנים האחרונות, ישנן שאלות חשיבה ברמה גבוהה המתמקדות בעיקר באסטרטגיית המיון (זיהוי ואיפיון עיקרון מסוים בקטע מקור). מעניין שלמרות ששאלות אלה קיימות במבחן שני רבות, לאורך השנים המשקל שהן מקבלות בציון הכולל של המבחן יורד.
כלומר, בעבר שאלות אלה היו מקבלות ניקוד גבוה יותר מהניקוד ששאלות אשר דורשות חשיבה ברמה גבוהה דורשות היום.
דרך יפה להעלות את ציוני הבגרות ולטעון שילדי ישראל יודעים גם לחשוב...

משה בר-נס אמר/ה...

תודה אריה שאתה מפנה את תשומת-ליבנו למציאות המשתנה מתחת אפינו.
אבל בואו נודה באמת - זה נורא מדכא! אז מול המציאות המדכאת, יש עוד אופציה, הנשק של החלש - לצחוק עליה.
מבית 'ארץ נהדרת'. משרד החינוך מחדש מציג: רפורמת הבורות
"מהיום קל יותר להגיע לבורות מלאה..."

https://www.mako.co.il/tv-erez-nehederet/770e3d99ade16110?subChannelId=eb8791fa67382510VgnVCM2000002a0c10acRCRD&vcmid=e3ca09c920a82510VgnVCM2000002a0c10acRCRD

צפריר גולדברג אמר/ה...

מציע להתייחס לדברים בפרופורציות להביט על השאלות בעיון. אין ספק שבחלק של המאה ה-20 אין בעצם כל התייחסו לעולם, וזה מבטא את המגמה שמאפיינת את הבגרות בהיסטוריה בעשור האחרון- אין יותר מלחמת העולם, אין משבר כלכלי גדול וודאי שלא מלחמה קרה. למעשה נושאים אלו נותרו רק בבחינת הבגרות לערבים.
מאידך ראוי גם לשים לב לפרטים. השאלות מימי הביניים בהחלט מתייחסות ל"עולם" ובהקשר הערבי הן אפילו מתייחסות יישרות לאפשרות של יחסים חיוביים בין מוסלמים ליהודים. וזה לא מעט באקלים הסובב. גם השאלות על פראג הנוצרית מורכבות וציגות פן לא צפוי של התקופה והיסטוריה נשית.
מבחינת רמת השאלות, הן בהחלט יותר מורכבות מאשר הקא ושכח. שאלות המקור, וודאי ששאלות המקור החזותי דורשות היסק ברמה גבוהה. קישור בין תוכן המקור, סוג המקור ונושא השאלה. כל שאלות ההסבר הן ברמה יותר גבוהה מבעבר, כאשר עצם מבנה השאלה דורש ביצוע הבנה ברמה שמעבר לבסיס. להבדיל מבעבר לא נדרש לפרט מהו הגורם, אלא להסביר איך גורם מוביל תוצאה.
כלומר, דוקא מבחינת הסיכוי לכך שההוראה לקראת הבגרות תפתח חשיבה מסדר גבוה יותר, בהחלט יש התקדמות איטית אך מתמדת בעשור האחרון.

Lotem Perry-Hazan אמר/ה...

תודה אריה. ניתוח חשוב.

אנונימי אמר/ה...

צפריר, אני ממש מתפלאית עליך שאתה מתלהב מהקיבעון.
מורה להיסטוריה

אורן יהי-שלום אמר/ה...

אריה תודה. מאיר עיניים ומעציב. בהמשך למה שכתבת- ה"קפיצה" של מאות השנים נראית לי הדבר החמור ביותר. אם כבר יודוצנטריות אז לפחות שתהיה התייחסות לרצף הרעיוני והנסיבתי שהביא את תנועת ההשכלה העברית למה שהיא - ורק אז רלוונטית תנועת הבת הציונית. הקפיצה הזו (על התמורה המודרנית והשלכותיה) משרתת כוונה לטשטש את הרוח המשכילית-חילונית-הומניסטית שבמפרשי הוגי ומייסדי המדינה. וכך הפסדנו פעמיים- גם אפשרות של למידה משמעותית וגם רלוונטיות ערכית. הלוואי ומישהו במשרד החינוך יקשיב לך.