הפוליטיקה החדשה ושיעורי האזרחות הישנים

מאת אריה קיזל

ספרי הלימוד באזרחות לבתי הספר התיכוניים מהללים את ההתאגדות של אזרחי ישראל במפלגות אשר להן מצעים המצטיינים באידיאולוגיה תחומה ויצוקה המבטאת רצון לייצג את הציבור, לפעול מטעמו ולהנהיגו.

מורי האזרחות בישראל מצויים כיום בבעיה קשה בגלל גל החקיקה בכנסת הקודמת שביקש לחסום את חופש הביטוי ואת חופש הביקורת, נשמת אפה של הדמוקרטיה. גל זה הביא אחריו תופעות שכבר ידענו בעבר ואשר חושפות חברה עם איים גזעניים כלפי האחר בתוכה ומחוצה לה. זו בעיה קשה אשר מעמידה את מורי האזרחות בפני מציאות בלתי נסבלת שבמסגרתה כל השמעת דעה התומכת בזכויות כמו חופש הביטוי וזכויות קבוצות ומיעוטים נחשבת מצד התלמידים (וגם הוריהם) כביטוי עז של שמאלניות שיש להכחידה.

אלא שמורי האזרחות מצויים כיום בבעיה קשה שבעתיים. הם צריכים להצדיק את תוכנית הלימודים של משרד החינוך שבסיסה ראייה סדורה ומובנית של הצדקת מבנה השלטון. תוכנית זו הנלמדת היום בבתי הספר נשמעת כמעט דמיונית. לנוכח מראה המאבק בין הפוליטיקה הישנה לפוליטיקה החדשה, היא כמעט שקרית בחלקים לא מעטים שלה. תוכנית זו היא היום מיושנת במידה רבה וזאת בגלל פעולתם הצינית וחסרי היושר של חלק מהפוליטיקאים.

תוכנית הלימודים אינה מסוגלת להסביר לתלמידים תופעות ריאליטי כמו הצהרות מלאות חשיבות ערב בחירות (המבטאות כביכול אידיאולוגיה יצוקה) ההופכות להבל-פה חסר שחר וחסר תכלית אחרי הבחירות. היא אינה מסוגלת להסביר תופעות של עזיבת מפלגות רק בגלל הפסד במרוץ לראשותה. במיוחד אינה מצליחה להסביר תופעה אזרחית משוכללת שבמסגרתה מועמד לראשות מפלגה מפסיד בבחירות, עוזב את מפלגתו, מצטרף למפלגה אחרת רק בגלל (כך טען) שראשת המפלגה שבמסגרתה הפסיד לא הצהירה מיידית שלא תצטרף לקואליציה ובאותה נשימה הצטרפה מפלגתו ראשונה לממשלה. כל 600 עמודי ספר הלימוד המרכזי באזרחות אינם מכילים בתוכם תסריט חסר חוט שדרה שכזה. כותביו אפילו לא דמיינוהו ובוודאי לא סברו כי יש להציגו או להצדיקו. התלמידים, סברו כותבי תוכניות הלימודים וספרי הלימוד, צריכים להטמיע את ההגיון העומד בבסיסה של השיטה הדמוקרטית במפלגות ובכנסת.

באותה מידה תוכנית הלימודים באזרחות לא מצליחה להכיל רעיון אנטי-דמוקרטי שבמסגרתו כל המפלגות כמעט רצות לקואליציה ותוקפות את האופוזיציה כמהות דמוקרטית. ספר הלימוד באזרחות מלמד כי משטר דמוקרטי בנוי דווקא על קיומם של שני כוחות אלה והם בבחינת מאזנים ובולמים אחד את השני. ספר הלימוד מהלל את מקומה של אופוזיציה כחלופה לשלטון וכביטוי למיעוט שלא זכה בבחירות או שלא מעוניין להצטרף לרוב שאינו מבטא את דעותיו. שום ספר לימוד אינו מגנה את האופוזיציה כמחסלת קריירות פוליטיות שממנה יש להתרחק במהירות האפשרית.

צר לי על מורי האזרחות המתמודדים בימים אלה עם מציאות בלתי אפשרית שבמסגרתה הם מספרים לתלמידים סיפורי סיפורים על אוטופיה דמוקרטית שבמסגרתה מצעי המפלגות מייצגים אידיאולוגיה לאחר דיונים וחשיבה מעמיקה (ולא רק במשרדי יח"צנים המנפיקים סיסמאות המותאמות לסקרי השעה), סיפורי בדים על כך שהקואליציה היא המייצגת את הרוב ואולם האופוזיציה חשובה כי רק קיומה מבטיח את המשטר הדמוקרטי וכי קיומה של אופוזיציה הוא אחד ההבדלים העיקריים בין דמוקרטיה לדיקטטורה. הסיפורים שמורי האזרחות מלמדים, בשמנו, אינם תואמים כבר מזמן את המציאות הנגועה במניפולטיביות צינית שבמסגרתה השטיק והספין הם האזרחות הממשית. הם הפוליטיקה החדשה.

האם הנבחרים חושבים על דור העתיד כשהם מבצעים את אותם מעללים שאותם לא דמיינו ולכן לא השכלנו לכתוב בספרי הלימוד? האם הנבחרים מבינים שדור העתיד הלומד בשיעורי האזרחות על דמוקרטיה ופוליטיקה אחרים מאלה שהם מעצבים יום יום מבין היטב שהמורים מספרים לו בלופים? האם נבחרי הציבור מודאגים ממצג השווא שאנו מציגים בפני תלמידנו?

פורסם באתר העוקץ