"... אין לפילוסוף חיבה יתרה לדיונים? כל פילוסוף נמלט ברגע שהוא שומע את המשפט 'בוא נדון בזה מעט'. דיונים אפשר לנהל סביב שולחן עגול, אך הפילוסופיה מטילה את קוביות המספרים שלה על שוחן אחר. ככל שאפשר לומר על דיונים הוא שהם אינם מקדמים עניינים, שכן המתדיינים לעולם אינם מדברים על אותו דבר. גם אם למישהו יש דעה כלשהי וגם אם הוא חושב כך ולא אחרת, מה לזה ולפילוסופיה, כל עוד לא נוקבים בבעיות העומדות על הפרק? וכאשר נוקבים בהן, לא מדובר עוד בדיון אלא ביצירת מושגים, שאי אפשר לערער עליהם, לטובת הבעיה שהועלתה... יש הגורסים שהפילוסופיה היא דיון מתמיד, בבחינת "רציונליות תקשורתית" או "שיחה דמוקרטית אוניברסלית". אין טעות גדולה מזו, וכאשר פילוסוף מסוים מבקר פילוסוף אחר, הוא עושה זאת על סמך בעיות ועל פני מישורים שונים מאלה של אותו פילוסוף, והללו מתיכים את המושגים הישנים כשם שאפשר להתיך תותח כדי ליצור ממנו כלי נשק חדשים. זה לעולם אינם קורה על פני אותו מישור".
(ז'יל דלז ופליקס גואטרי ([1991] 2008) מהי פילוסופיה? תל אביב: רסלינג, עמ' 47 - 48)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה