"ככל שהחינוך יעיל יותר כן מתמסרים בני האדם בתשוקה גדולה יותר לאזיקים המונעים מהם להיות מה שיכולים היו להיות ומסתירים מהם את אלימותם של מנגנוני העיצוב של מה שהינם" (אילן גור-זאב, 1999: 11)

The more effective education becomes, the more people seek comfort under the fetters that prevent them from what they could have become and hide from them the violence of the mechanisms that shape what they are (Ilan Gur-Ze’ev, 1999: 11).

26 בספטמבר 2010

אל תתנו להם מחשבים מאת ד"ר דורון שולצינר

תצלום:  USA  cohdra


לפני שמשרד החינוך מצייד תלמידים במחשבים ניידים במסגרת פרויקט מחשוב בתי הספר, אולי כדאי שאנשיו ייתנו את הדעת ללקחים בעייתיים העולים משימוש במחשבים ניידים באוניברסיטאות.

בתור מרצה שעושה שימוש תכוף בעזרים טכנולוגיים בהוראה, אני מודע היטב לחשיבות של כיתות חכמות המצוידות בעמדת מחשב, מקרן ורמקולים. אלו כלים חיוניים למורה. המחשה ויזואלית וקולית עוזרת למקד את תשומת הלב של הלומד במסרים שהמרצה מנסה להעביר. אבל חלוקת מחשב נייד לכל תלמיד עלולה להיות אסון לחינוך. הפעם הראשונה שהבחנתי בבעייתיות הכרוכה בשימוש במחשבים ניידים בשיעור היתה דווקא באוניברסיטה אמריקאית מובילה, שבה כמעט כל סטודנט הוא בעל מחשב נייד וכל שטח הקמפוס מכוסה ברשת אינטרנט אלחוטית.

בעוד רוב הסטודנטים השאירו את המחשבים הניידים בתיקים מיוזמתם, אחרים נהגו להשתמש בהם בשיעור. עד מהרה הבנתי כי הסטודנטים הללו אינם מסכמים את השיעור, אלא מנהלים צ'אטים עם חברים, גולשים באינטרנט או סתם בוהים בצגים. מידת הריכוז של הסטודנטים הללו והשתתפותם בשיעור עמדו לרוב ביחס הפוך למידת השימוש שעשו במחשב הנייד. גם הידע שהפגינו בסוף הקורס והצלחתם בבחינה היו פחותים מאלו של סטודנטים שלא השתמשו במחשבים ניידים.

תופעה דומה נרשמה באוניברסיטה העברית. למעשה, תלונות על השימוש במחשבים ניידים כבר החלו להישמע מצד סטודנטים ומרצים כאחד. סטודנטים התלוננו שחבריהם היושבים בכיתה לצדם גולשים באינטרנט או משחקים במשחקים שונים. הדבר לוכד גם את עיניו של הסטודנט המבקש ללמוד, ומפריע לו להתרכז בשיעור. גם המרצים התלוננו על סטודנטים הבוהים בצגים ולמעשה אינם נמצאים בשיעור מבחינה תודעתית. בעקבות הלחץ החליט דיקן הפקולטה למדעי החברה להורות על ניתוק הרשת האלחוטית בפקולטה זמן קצר אחרי הפעלתה.

השימוש של תלמידים במחשבים עלול לחבל בתהליך הלמידה שלהם, במקום לסייע לו. מורים יתקשו מאוד ללמד תלמידים שרמת הקשב שלהם מחולקת בין תוכני הלימוד לבין המחשב הנייד. הפיתוי העומד בכל רגע נתון לשחק סוליטר, לעדכן את הסטטוס בפייסבוק, לצ'טט בסקייפ, לקרוא חדשות או לצפות בסרטון וידיאו ביו-טיוב, גדול מאוד.

אין מדובר בסיטואציה תיאורטית. דברים אלו מתרחשים כבר עתה בכיתות לימוד בארץ ובחו"ל. לי (ולאחרים) הזדמן לראות לא אחת את הצגים המרצדים הללו, כאשר ישבתי כשומע בסוף הכיתה. למרבה האבסורד, גם בעת הרצאה שנשא שר החינוך, גדעון סער, על מחשבים בבתי הספר ראיתי באולם אנשים הגולשים באינטרנט.

עדיין לא מאוחר לשקול מחדש את הרעיון של מחשבים ניידים בכיתות. כוונת המהלך אמנם טובה, אבל הנחת הטכנולוגיה הזאת ועולם האינטרנט בקצות אצבעותיו של כל תלמיד עלולה לפגוע בחינוך, במקום לשפרו.

ד"ר דורון שולצינר מלמד במרכז גילה לחינוך אזרחי ודמוקרטיה, במחלקה למדע המדינה. המאמר פורסם לראשונה בהארץ (6.7.2010) והוא מתפרסם כאן בהמשך לדיון שפתח ד"ר אלי ברודרמן במאמרו פס רחב - מוח צר: סכנות ובעיות במחשוב בתי הספר היסודיים במדינת ישראל

2 תגובות:

אברום רותם, אלא מי? אמר/ה...

אל תתנו למרצים לכתוב על נושא שאין להם מושג בו ו/או מצפים שהסטודנטים שיעשו משהו עם המחשבים מבלי שהם (המרצים) עושים משהו בנדון, והופכים את הסביבה המקוונת כחלק אינטגראלי מהשעור ותחום הידע אותו הם אמורים להעביר.
נכון, זה לא פשוט, א זהו אתגר אקדמי שלא צריך לעמוד בו, שכן מיד אפשר לכתוב פוסט "אל תתנו להם...". זה קל בהרבה, ואף הכותבים יזכו להנהוני הסכמה של אלה שהשנוי שהעידן הנוכחי כופה, מסחררים אותם לדעת.
וברצינות רגע: זו היא דוגמה קלאסית לפוסט שלא היה צריך להיכתב, והיה נפסל מיד בכל פורום מקצועי שהוא, כי מיד היה מתברר שאין קשר בין ניסיון וידע הכותב לכתוב. אקדמיה כבר אמרנו?

אבל הרשת, בעידן הפוסמודרניזם, סובלת הכל, בה כל אחד כותב על כל דבר, גם אם ---- וד"ל.
זה מילא, וזה כבר אבוד כנראה לתיקון, אבל מה אנו, הקוראים אשמים???

עידית אבני אמר/ה...

ד"ר שולצינר,
אני מניחה, או יותר נכון, מקווה, שניסית ליצור פרובוקציה בדבריך,
בכל מקרה "הם" לא מחכים ש"יתנו להם מחשבים" אלא המחשבים הם חלק אינטגרלי מהווייתם ועם זה כדאי שאנו, אנשי החינוך, נלמד להתמודד.

במקום להתלהב מ"כיתות חכמות" כדאי לדבר על תלמידים חכמים, ועל... מורים חכמים!
הדילמה אינה אם לתת להם מחשבים אלא איך לקדם את הלמידה באמצעות הטכנולוגיה.
מאתגר, לא? איך לעניין אותם, להפוך אותם ללומדים אקטיביים, שותפים בקהילת למידה, חושבים, יוזמים, ובמיוחד- ללמד אותם לנצל בדרך מושכלת את המשאב המדהים שעומד לרשותם ולרשותנו לצורך למידה, כן, כולל יוטיוב, פייסבוק, בלוגים צ'אטים ומגוון היישומים שהגיע הזמן שהמורים יכירו בעצמם כדי להבין את הפוטנציאל ללמידה הטמון במאפשרים הטכנולוגיים.

לא המחשבים יחבלו בתהליך הלמידה אלא אנשי חינוך שחושבים שההצעה לא לתת לתלמידים מחשבים היא רלבנטית!.