8 באפריל 2014

על הספר "גלויות לילדי הקטן"



 מאת עידו קיזל
תלמיד חטיבת הביניים לאומנויות "רעות" בחיפה

הוצאת יד ושם הוציאה לאחרונה את הספר גלויות לילדי הקטן מאת הנרי פונר (היינץ ליכטוויץ).
הספר מציג סריקות של גלויות ומכתבים שקיבל הנרי פונר מאביו.
בתחילת מלחמת העולם השנייה, עת כבדו הגזירות שניתכו על יהודי הרייך, נרקמה לה תכנית הקינדר טרנספורט (משלוח הילדים), כתכנית להצלת ילדים יהודים. במסגרת תכנית זו הילדים הועברו לבתים ולמוסדות אחרים ברחבי בריטניה על ידי מטפלים, עובדים סוציאליים ומחנכים.
הנרי פונר (היינץ ליכטוויץ), נולד ב-12 ביוני 1932, בן יחיד למקס ואילזה ליכטוויץ (לבית באדט). משפחת
ליכטוויץ הייתה מבוססת היטב בגרמניה. באוגוסט 1937 נפטרה אמו של הנרי ואביו וסבתו גידלו אותו בעזרת אומנת ששמה נוּפי. בשנת 1938 התבשר הנרי שהוא עומד להישלח למשפחה באנגליה וב-3 בפברואר 1939, בהיותו בן שש וחצי, הגיע לממלכה המאוחדת כאחד מילדי תכנית הקינדר טרנספורט.
לאחר שהגיעו לדרום ויילס ילדי התכנית חולקו לבתיהם החדשים והנרי נלקח לביתם של מוריס וויניפרד
פונר, שהפכו לימים לדוד מוריס ולדודה ויני. מאז, הפך היינץ ליכטוויץ להנרי פונר. את הפרידה מסבו ומסבתו הנרי אינו זוכר אך זכורים לו היטב הנסיעה ברכבת על פני אירופה, קשיי השפה ושיחת הטלפון מברלין שערך עם אביו לרגל יום הולדתו השביעי. הנרי לא הבין אותו כי שכח בינתיים את השפה הגרמנית.
מאז בואו של הנרי לסוואנסי ועד שפרצה המלחמה בספטמבר 1939 קיבל הנרי גלויות מאביו, מקרובי
משפחה ומחבריו בגרמניה. דודה ויני שמרה את הגלויות הללו באלבום.
מקס ליכטוויץ, שהיה לו האומץ והחזון להיפרד מבנו ובכך להציל את חייו, נשלח לאושוויץ ב-9 בדצמבר
1942 ונרצח שבוע לאחר מכן. להנרי נודע על רצח אביו בסוף המלחמה, בהיותו בן 14. משפחתו של אביו יצרה עמו קשר אחרי המלחמה והוא פגש אותם ושמר על קשר איתם עד סוף חייהם אך הקשר סבל מפערי שפה ותרבות. הנרי שמר את שם משפחת פונר והוא עדיין יוצר קשר עם משפחתו המורחבת. הוא ואשתו, ג'ודי, עלו לישראל בשנת 1968 והם גרים בירושלים עד היום.
לדעתי, הספר מרגש ומעניין מכיוון שהוא מציג סריקות של המסמכים המקוריים שקיבל הנרי פונר. בנוסף, מעניין לקרוא את סיפורי מלחמת העולם השנייה ועל תכנית הקינדר טרנספורט. תכנית זאת ריגשה אותי מכיוון שמסופר בה על חוויות שונות בחיי ילד צעיר שנאלץ להיפרד ממשפחתו ולהסתפק בתקשורת דרך גלויות ולא פנים מול פנים. כמו כן, תיארתי לעצמי שחווית שימור הגלויות לא הייתה קלה עבור משפחתו של הנרי. מחשבה זו ריגשה אותי וגרמה לי להמשיך ולקרוא בעניין רב את הספר, לצפות בגלויות ולקרוא את המכתבים.
הספר שלפנינו הוא אלבום דו לשוני (בעברית ובאנגלית) אשר מביא את התרגום של הגלויות לעברית בצירוף מאמר היסטורי על הקינדר טרנספורט מאת פרופ' יהודית תידור באומל שוורץ, ראש התכנית ללימודי מוסמך ביהדות זמננו וראש המרכז לחקר האישה ביהדות במחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן. היא כותבת בין היתר: "אין ספק שבריטניה פתחה את שעריה לילדים פליטים רבים יותר מכל מדינה אחרת. הטיפול ברווחתם הגופנית היה משביע רצון בדרך כלל אך אי אפשר לומד זאת על רווחתם הרגשית והרוחנית ואולם יש לזכור שבריטניה אף על פי שלא נכבשה היתה נתונה במלחמה ומיליון וחצי תלמידי בית ספר, נכים, אימהות צעירות ונשים הרות פונו מבתיהם עם פרוץ המלחמה" (עמ' 148).
כדי להקל על הקריאה של הגלויות הקפיד האב לכתוב אותן על גלויות מאוירות עם ציורי ילדים וזאת כדי ליצור קירבה בינו לבין בנו המרוחק ממנו. הגלויה הראשונה (מ-3.2.1939) המובאת באלבום, כמו כל שאר הגלויות, באופן אותנטי כותב האב: "אני שמח שהגעת בריא ושלם אל דודה ויני".
ברוב הגלויות לא מעמיס האב על הבן את רגשותיו וגם לא מספר לו כיצד המצב בברלין הופך קשה מיום ליום. זו ברלין המצויה אז בהכנות לקראת מלחמה גדולה. האב מקפיד מאד לדרוש בשלומו של בנו ולכתוב לו שורות קצרות אבל אישיות.
האלבום, לפיכך, מאפשר מעין מבט מצלמה קרוב אל חיי הפרט בעידן היסטורי סוער ובעיקר מאפשר ללוות את הקריעה המשפחתית בין האב לבין הבן המתרחק גם מהתרבות הגרמנית וגם מהשפה הגרמנית. הספר גם מלווה בתמונות של בני המשפחה לפני המלחמה וגם בתמונות של הנרי כיום עם בני משפחתו בישראל.
בגלויה מ-31 באוגוסט 1939 כותב האב לבנו: "ברלין. הנרי הקטן והאהוב שלי, אבא קיבל את המברק מדוד מוריס אבל לא קיבל שום מכתב מאז 14 באוגוסט. אני שמח שאתה בריא ומאושר. אני מקווה שלא תפרוץ מלחמה אבל אם בכל זאת תפרוץ מלחמה אלוהים יברך אותך ואת הדוד והדודה. ברכות חמות לדוד ולדודה והמון נשיקות, אבא שלך". זהו בעצם סוף הקשר בין האב לבין בנו.
האלבום שלפנינו מספק פיסת היסטוריה אישית בתוך ההיסטוריה הכללית הגועשת ויכול לשמש מורים ותלמידים אשר מבקשים ללמוד על ילד אחד ואבא אחד בתוך מלחמה אחת גדולה ובעיקר על הקרע הגדול שיצרה המציאות הקשה בחיי משפחה יהודית אחת, אחת מיני רבות. ספר חובה.


אין תגובות: