"ככל שהחינוך יעיל יותר כן מתמסרים בני האדם בתשוקה גדולה יותר לאזיקים המונעים מהם להיות מה שיכולים היו להיות ומסתירים מהם את אלימותם של מנגנוני העיצוב של מה שהינם" (אילן גור-זאב, 1999: 11)

The more effective education becomes, the more people seek comfort under the fetters that prevent them from what they could have become and hide from them the violence of the mechanisms that shape what they are (Ilan Gur-Ze’ev, 1999: 11).

8 באפריל 2023

יהודי שוליים, זהות וניטשה

 

 


 

מדף הספרים בעברית חב תודה גדולה, ואף ענקית, לפרופ' יעקב גולומב. הוא העשיר את כולנו במיטב הרוחב הידע, עומק הניתוח ומגוון התובנות כאשר חיבר עשרה ספרים עיוניים ובין היתר כתב וערך את "הפיתוי לעוצמה: בין ניטשה לפרויד", "אביר האמונה או גיבור הכפירה: בחיפושי האותנטיות מקירקגור עד קאמי" ועוד. זאת מעבר למאות מאמרים אקדמיים חשובים ומעמיקים.

סיפרו האחרון "זהות בלא נחת: על יהודי שוליים נאורים וזיקתם אל ניטשה" (מאגנס, 2022) מבצע אינטגרציה מעניינת וחשובה בין שורה של הוגים "יהודי שוליים נאורים" לבין ניטשה. פרופ' חגי כנען כותב בסיכום הספר כי זהו "מסע אינטלקטואלי, הגותי, שחוקר ופורש לפני הקוראים (וצריך היה גם להוסיף הקוראות – א.ק.) את סיפורם האישי והגותם של שלושה עשר 'יהודי שוליים', אינטלקטואלים יהודים ממגוון דיסציפלינות שחיו באירופה משלהי המאה התשע עשרה עד מחצית המאה העשרים".

אין בספר, אגב, נשים. מעניין מדוע. חסר הסבר. עם זאת, השלושה עשר שנבחרו מייצגים "את מקומם ליד שולחן השבת של אבותיהם ואת אירופה ה'אידיאלית' שלהם" כפי שכותב גולומב במבוא המעניין שממקם אותם אישית וקבוצתית במרחב ה"שוליים".

הבחירה באלה ולא באחרים מושכלת והיא מקיפה וגם מעמיקה. מופיעים כאן סופרים, הוגים, פסיכולוגים, ציונים, חוזרים בתשובה ויוצאים בשאלה. אין ספק כי אלה דמויות מופת הראויות עד מאד להתייחסות ואשר נכתב עליהן כבר לא מעט. למרות זאת, החיבור ביניהן לבין ניטשה הוא ייחודי והוא עושה חסד רב עם כל אחת מהדמויות, עם כולן יחדיו ועם ניטשה עצמו. הצלילה לכל אחת מהדמויות מרתקת, הקישור לניטשה ראוי ביותר והמכלול מרשים. 

מדוע דווקא ניטשה? לכך מקדיש גולומב הקדמה שבה הוא מדגיש כי היהודים הנדונים בספרו מצאו את עצמם "בתחום דמדומים של זהויות שאולות או מושהות" (עמ' 12). לטעמו, מדובר ב"אסיריה" היהודים של תרבות אירופה שלא רחשה אליהם אסירות טובה מיוחדת. לדעתו, ניטשה הציע אפשרות להשיג תחושה חדשה של עצמיות וזהות אישית בכך שהעמיד בסימן שאלה את התוקף הפילוסופי והפסיכולוגי של אידיאולוגיות דתיות, מטאפיזיות וחברתיות אשר קודם לכן סיפקו זהויות גזורות מראש.

על פי גולומב, "הימשכותם העזה של יהודי השוליים לכתבי ניטשה נבעה מן העובדה שהוא, כמו רובם, איבד את אמונתו באל" (עמ' 12) אבל בפירוט שהוא מקדיש לכל אחד מהם ניכרים גם סימני משיכה נוספים המשיקים בתקופה, בדת, בחיפוש משמעות ובאיבודה, באנושיות, בנאורות ובביקורתה. מגוון הדמויות, אשר לכל אחד מוקדש פרק, הוא מרשים ומייצג לא רק את יהודי גרמניה ואוסטריה אלא גם ממדינות סמוכות לה. הנפרד מעניין לא פחות מהיחד.

גולומב מסכם את הספר המרתק והמעמיק הזה באמירה כי הוא עצמו שייך לחבורה זו של יהודי שוליים עד שהשתחרר ממה שהוא מכנה 'קבוצת סיכון זו'. גולומב מנהל באמצעות הדמויות הללו גם מסע אישי לניטשה ואף חיפוש אחרי זהותו האישית.

לדבריו, "הקריאה של ניטשה והערגה של כל יהודי שוליים להיות מה שהם ולחיות חיים אותנטיים, יצירתיים, רווי נחת, המסתפקים בעיקר בעצמם – זו התביעה החשובה ביותר גם בתקופה זו של פוסט-מודרניזם" (עמ' 328). המחבר מסכם את בטקסט מעניין אבל גם עצוב (במיוחד בימים אלה): "מדינת ישראל היא ארצי... פה אני מרגיש חופשי, בעל חופש חיובי, חופשי לחבר במו ידי את ספר חיי ולערוך כחפצי את שולחני הקיומי. חופשי לאהוב, וחופשי לשנוא את הארץ הזאת, בארץ הזאת".

 

אין תגובות: