פורסם
ב"הארץ", 1.9.2021
מאת אריה
קיזל וסיגל נאור פרלמן
לפי דו"ח
מרכז מחקר המידע של הכנסת (אוגוסט 2018) ל-45 אחוזים מתלמידי ישראל לקויות
למידה בדרגות חומרה שונות והם סובלים מהפרעות נוירו-התפתחותיות, מהפרעות קשב,
ריכוז והיפראקטיביות ומתקשים במיומנויות הדיבור, ההקשבה וההמשגה. ברור שלא מדובר
בנתון אמיתי אלא באינפלציה של הקלות שהפכה לעסק כלכלי; ולראיה, לפי אותו דו"ח
רק 5 עד 15 אחוזים מהאוכלוסייה סובלים באמת מלקויות למידה. המתמטיקה, המדעים,
הטכנולוגיה והאנגלית אינם נפגעים, כמובן, מריבוי ההקלות משום שאותם
"מוכרחים" ללמוד. ובאמת, תקציב עתק מועבר לבתי הספר כדי להכשיר את
התלמידים לצרכים של שוק העבודה. גם זה עסק כלכלי.
מי שנפגעים הם, כרגיל, מדעי הרוח. בתחומי ההשכלה
הכללית, ידע עם ועולם כמו גם תרבות – פועל משרד החינוך "להקל" תחת התירוץ שאלה "מקצועות רבי
מלל", ואם לתרגם זאת ללשון העם - מקצועות
ש"חופרים" בהם. על פי הפרשנות הצרה והמצמצמת הזו, התלמידים מתקשים לחבר
בין תופעות ולהעניק להן משמעות, להעביר מטאפורות מתחום לתחום וללמוד יותר
תנ"ך ושירה. התוצאה העגומה היא צמצום ורדוקציה של תחומי הדעת שנועדו להביא את
אדם לכלל חשיבה, הכללה, ביקורת ומבט רחב על המציאות.
בבתי הספר היסודיים לומדים ספרות, אם בכלל,
במסגרת שיעורי "שפה"; בחטיבות הביניים נבנו "אשכולות רוח"
שמאגדים ספרות, תנ"ך, היסטוריה וגיאוגרפיה לעיסה בלתי ברורה שהגיונה מבט בין
תחומי אבל משמעותה האמיתית – חיסכון תקציבי. בתיכוניים קוצצה עוד ועוד תכנית
הלימודים במדעי הרוח. בתחילת העשור הקודם צומצמה תכנית הלימודים בספרות בחצי ו- 30
אחוזים ממנה הועברו להערכה חלופית שחלקה ביזיון של ממש. הקורונה, "מיקדה"
אף יותר תכנית הלימודים, כלומר נתנה צידוק בלתי מוצדק לצמצום נוסף. המסר ברור:
מדעי הרוח ומה שהם מייצגים – אאוט. מה שכביכול ריווחי וכלכלי – אִין ובגדול.
במקביל למגמת ה"הקלה" השתלטה על המערכת
רוח ההכלה הטיפולית. המערכת מאוהבת עד כלות בהתמקדות במיומנויות חברתיות ורגשיות (החשובות
כשלעצמן) על מנת "להכיל" ו"לשלב". ב- 2019 הועברה לבתי הספר חוברת המיועדת לשילוב
תלמידים בעלי צרכים מיוחדים שכותרתה "הכלה והשתלבות בחינוך היסודי". זו
כשלעצמה מגמה חיובית ואולם החלת הרוח הרגשית-טיפולית על המערכת כולה וחיובה לפעול כמערכת
טיפולית הינה טעות פדגוגית. התוצאה העגומה היא השתלטות קורסים טיפוליים על תוכניות
הכשרת המורים והפצת המנטרה "כישורים חברתיים-רגשיים" כמוטו מערכתי על
חשבון מטרות חינוכיות, אקדמיות ופדגוגיות אחרות.
הטעות המערכתית גרמה לכך שבתי הספר הפכו למוסדות
קליניים והצוות הבית ספרי לפסוודו-מטפלים שתפקידם "לשלב"
ו"להכיל" את התלמידים בסביבה "פסיכו-פדגוגית"
וב"סטינג" מתאים. זו שפה חדשה שהזניחה במידה רבה את האיזון הנכון הנדרש
מבית הספר כמוסד מטפח תרבות ואינטלקט לצד מיומנויות אזרחיות רחבות.
השאלה הגדולה המרחפת כבר מספר שנים כעננה כבדה
מעל מערכת החינוך היא: האם משרד החינוך מבין
שהמורים, שעוצבו כתלמידים במערכת החינוך
הישראלית הסובלת ממשבר מתמשך, אינם יכולים
לעמוד במשימה? מכאן, במקום לשאת במשימה המאתגרת של הובלת התלמידות לגבהים
אינטלקטואלים ללא בושה ועם אומץ הפכו המורים ל"מטפלים אמפתיים ומכילים".
לא מפתיע לכן שדו"ח מבקר המדינה משנת 2011 חשף עובדה שנשכחה מעין הציבור ש"כ-40 אחוזים מעובדי ההוראה שמלמדים בחטיבות הביניים בחינוך הרשמי ובחטיבות
העליונות אזרחות, גאוגרפיה, היסטוריה, ספרות וכן עברית, לשון והבעה לא הוכשרו ללמד
מקצועות אלה". מאז הדו"ח חלף עשור ואולם ספק אם המצב בשדה השתפר.
הוראת מדעי הרוח דורשת התמחות אקדמית
ברמה גבוהה. היא תובעת שילוב של ידע דיסצפלינארי ומיומנות פדגוגית שאינה נופלת
מהוראת מתמטיקה או פיזיקה. אלא שמערכת שהפכה לקלינית ומעדיפה שפה טיפולית שלעתים
קרובות כלל לא נדרשת לתלמידים חסרי לקויות, הפכה את שפת ההכלה לשפת ההתחמקות
מתביעה אינלקטואלית בעלת סטנדרטים ראויים.
אנו קוראים לשרת החינוך לא רק להשאיר
את החיסונים מחוץ לבית הספר אלא גם להחזיר את החינוך האינטלקטואלי לבית הספר, חינוך
התובע חשיבה ומיומנויות קריאה, כתיבה וחשיבה (בעיקר ביקורתית) ברמה גבוהה באמצעות
מדעי הרוח.
פרופ' קיזל מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת
חיפה הוא נשיא האגודה הבינלאומית לפילוסופיה עם ילדים. ד"ר נאור פרלמן היא מייסדת
ארגון "דרך רוח" לקידום מדעי הרוח בישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה