"ככל שהחינוך יעיל יותר כן מתמסרים בני האדם בתשוקה גדולה יותר לאזיקים המונעים מהם להיות מה שיכולים היו להיות ומסתירים מהם את אלימותם של מנגנוני העיצוב של מה שהינם" (אילן גור-זאב, 1999: 11)

The more effective education becomes, the more people seek comfort under the fetters that prevent them from what they could have become and hide from them the violence of the mechanisms that shape what they are (Ilan Gur-Ze’ev, 1999: 11).

30 באוגוסט 2010

הוראת האזרחות בשירות לאומנות צרה מאת ד"ר גדי ראונר


מטרת הוראת האזרחות לעודד פלורליזם רחב ולא לאומנות צרה

מאמר אורח מאת ד"ר גדי ראונר



אור קשתי דיווח (הארץ, 29.8.2010) כי משרד החינוך משכתב את ספר הלימוד המרכזי בישראל לאזרחות להיות אזרחים בישראל בגלל שהוא מכיל ביקורת רבה מדי על המדינה.

ראשי משרד החינוך הנוכחים, השר, המנכ"ל ויו"ר המזכירות הפדגוגית, הם אנשים הגונים וישרים ובעלי כוונות טובות אך כאשר מבקשים לשכתב ספר אזרחות (בתמונה למעלה) שהמשרד בעצמו אישר ואשר נמצא בשימוש המורים והתלמידים כבר יותר מעשור, זה לא מריח טוב. קברניטי משרד החינוך פועלים על פי סמכותם החוקית ועל פי האג'נדה הפוליטית שלהם. אין חינוך ללא פוליטיקה. עם זאת נראה שדורשי הטוב לארצם משחקים לידיים של הכוחות הטוטליטריים ההולכים ומתעצמים בימים אלה. האין הם מסוגלים להתעלות ולהתבונן על ניהול המדיניות שלהם בראיה רחבה יותר? במעשיהם הכנים הם מטפחים ומעודדים את כל הכוחות הרדומים של החברה הישראלית שצועקים "מוות לאזרחות, מוות לאזרחות!"

לאומנות היא להט רגשי דרכו אני דואג רק לעמי. זו עדשה צרה שבה אין קיום לאחר. שנים של רדיפות ושל פגיעה ביהודים הניבו את המחלה הזאת גם בתוכנו. הקמת המדינה והדרך לשלום אמורות היו להרחיק את הנגע הזה ולטהר את נפש האומה לקראת בנייה של ישות בריאה שמקרינה "אור לגויים". אלא ששיח הלאומנות שולח גלי שנאה, גאווה עצמית מופרזת, התנשאות ללא כיסוי, שחצנות, אפליה ומה לא, אל חופי החברה הישראלית הרדומה מבחינה חברתית.


החברה הישראלית, זאת שמורכבת מצעירים שהתחנכו על ברכי שיעורי אזרחות ושמחציתם אפילו הצליח לעבור את הבגרות הקדושה, מתנהלת על פי שתי מגמות כביכול סותרות: מחד גיסא, טשטוש גבולות של מותר ואסור, חוצפה, התלהמות, אלימות מילולית, חוסר משמעת, הדוניזם; מאידך גיסא, הליכה קונפורמית וכנועה בתלם, בנרטיב, בצעדה והפגנת חוסר יכולת לחשוב ולערער. נוח לעם ישראל לחיות בתוך הניגודים המשלימים האלה אשר אינם מבשרים טובות לעתיד החברתי שלנו.

שעות ספורות של לימודי אזרחות בבית הספר אמורות להעניק למתבגר הישראלי יסודות לאזרחות נאותה, כדי לנסות ולהביאו אל הראוי. הציפיה על פי תכנית הלימודים של משרד החינוך, היא לא רק להכיר ולדעת את יסודות המשטר החוקתי במדינה, אלא גם לטפח זהות דמוקרטית של הלומד, לטפח את כיבוד זכויות האחר ובעיקר את אלה של מיעוטים. זאת לצד טיפוח רגישות חברתית מוסרית, מוכנות למלא אחר חובות אזרחיות וקריאה למעורבות, הבנה מהו פלורליזם של דעות והתנהגות סובלנית כלפי דעות שונות. לדעתי יש לכוון את הזרקורים לכיוונים האלה, כדי שההוראה והחינוך האזרחי יהיה בעלי משמעות.

הפניית הגב מצד קברניטי משרד החינוך לערכי הדמוקרטיה היא אקט נוסף שבמסגרתו החברה שלנו הולכת ומתקרנפת. הפעם מתוך כוונות טובות ונעלות של דאגה לערכי היהדות והציונות. בינתיים הספינה שוקעת.

ד"ר גדי ראונר מכשיר מורים לאזרחות בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב

עוד על התפטרות ד"ר איימן אגבריה מוועדת מקצוע האזרחות בדיווח של אור קשתי (הארץ, 1.9.2010)

אור קשתי (הארץ, 5.9.2010) על החלטת משרד החינוך להעביר את תקציב לימודי האזרחות לטובת לימודי היהדות

3 תגובות:

אודי מנור אמר/ה...

טענות קשות ומשכנעות. הפתרון, אם בכלל יש כזה, הוא להכשיר מורים שיהיו מסוגלים להתעלות מעל הספר הזה. כי בסופו של דבר, השיעור מתקיים ברווח שבין המורה לתלמיד. ולא שלספרי לימוד אין חשיבות. אבל הדרך להתמודד עם המגמה המתוארת היא דרך הכשרת המורים.
ואנקדוטה מעוררת מחשבה: היום שאל אותי בוגר י"ב איך זה שאני מלמד גם היסטוריה וגם אזרחות. כלומר מה הקשר?
וזה אולי שורש הענין... הוראת אזרחות מחוץ להקשר היסטורי היא כמו לימוד נהיגה בתוך רכב שלא עולה על הכביש.

אנונימי אמר/ה...

איך יותר מעשור הספר הזה בסדר ועכשיו לא?!
משהו לא טוב קורה במשרד החינוך.

גדי אסתרין אמר/ה...

עולם כמנהגו נוהג