תודעה וזהות אשכנזית בישראל כעצמאות יצוגית
מאמר אורח מאת דניאל גלאי
הכותב הוא מלחין וסופר, יו"ר בית ליוויק (המרכז הישראלי לתרבות יידיש)
מאמר אורח מאת דניאל גלאי
הכותב הוא מלחין וסופר, יו"ר בית ליוויק (המרכז הישראלי לתרבות יידיש)
הזהות האשכנזית זוכה בהדרגה להכרה מחודשת בחברה הישראלית, הן על ידי מצדדיה והן על ידי שולליה. זהו תהליך שהולך ומתעצם בשנים האחרונות. יחד עם זאת הזהות האשכנזית עדיין נתפסת בעיקר כמנוגדת לישראליות המובילה והייצוגית. זהו אותו יחס גם למזרחיות וספרדיות, המקבילות לאשכנזיות. לפיכך נשאלת השאלה מה היא הנקודה בה ההתעצמות של הזהות האתנית תבשיל לכדי הכרה כי היא אינה סותרת את הישראליות אלא היא חלק לגיטימי ובלתי נפרד ממנה?
התודעה העצמית של הישראלים, שהתגבשה במהלך של כמאה שנות ציונות, עברה ועוברת גלגולים רבים עד לימינו אנו. כתוצאה מתהליכים רבים ומורכבים היא נמצאת כיום בפני פרשת דרכים. בגלל האמביוולנטיות האופיינית שלה, היא מתקשה להתמודד עם שסעים חברתיים מבפנים ולחצים מבחוץ. הדבר מחליש את תיפקודה של החברה הישראלית ופוגע ביסוד הקיומי שלה.
נשאלת השאלה: מה ניתן לעשות, כדי להגיע לאינטגרציה מוצלחת יותר בין מרכיביה השונים של התודעה העצמית של הישראלים? אינטגרציה כזו עשויה לשפר את איכות החיים במישור הפנימי. כלפי חוץ הדבר זה עשוי לשפר את תדמיתה של המדינה ויכולת התמרון שלה מול אומות העולם.
התודעה העצמית של הישראלים נמצאת במצב של פיצול ופרצלציה בשלושה מישורים עיקריים:
א. הזהות האתנית נתפסת כמנוגדת לאתוס הלאומי.
ב. הזהות הדתית נתפסת כמנוגדת למודרנה.
ג. הזהות הלאומית נתפסת כמנוגדת לאוניברסאליות.
דיכוטומיות זו קיימת לא בקונטקסט הישראלי בלבד, אלא היא מאפיינת חברות רבות בעולם המערבי בן זמננו. היא באה לידי ביטוי לא רק בחיי הכלל אלא כמובן גם בחיי הפרט והמשפחה.
מה היא אשכנזיות?אשכנזיות היא תודעה עצמית, הפשטה ומושג כולל הנבנים מתוך פראקטיקות רבות כגון: העיסוק האינטנסיבי בנושא השואה וביקורים של צעירים בפולין ובמחנות ההשמדה. לימוד והתעניינות כללית בחיפושי שורשים. חיזוק הוראת היידיש למבוגרים ולצעירים. פתיחות יתר למסורת והדת היהודית בקרב ציבור חילוני. עיסוק בנושאי חזרה בתשובה וחזרה בשאלה. יצירות ספרות ואמנות המתייחסות למרכיבים שונים של הזהות האשכנזית. פעולה רצופה של מוסדות כגון בית שלום עליכם, תיאטרון היידיש שפיל, בית לייוויק, דור ההמשך אוהבי יידיש והתנועה לזהות האשכנזית.
מה היא זהות אתנית?לפעמים קיימת חפיפה בין זהות האתנית לבין זהות לאומית אך אין זה הכרחי. אלו מושגים שונים. הזהות האתנית היא זהות שהתהוותה במהלך של מאות ולפעמים אלפי שנות היסטוריה. לפי האינטרסים של הרוב השליט, משתמשים לפעמים במונח "מיעוט לאומי", "מיעוט אתני" ולפעמים רק "מיעוט".
אתנוס ועדתיותבשיח הציבורי בישראל המושג "עדתיות" ספוג פוליטיזציה, סובל מזילות וכבול באסוציאציות מקומיות למדי.במובן זה המושג "אתנוס" עדיף מפני שהוא משוחרר מכבלי האסוציאציות. בנוסף על כך למושג "אתנוס" יש יתרון מפני שהוא רומז על כך שהנושא רלבנטי לחברות רבות בעולם בין זמננו.
העם היהודי, עם ישראל, עמישראלהמציאות בשטח משתנה במהירות כזו שאפילו מושגי יסוד ששמשו אותנו בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, לפתע נשמעים חלולים ואינם תואמים עוד את המציאות במיוחד בשל כך הדיון בזהות הוא רלבנטי ודחוף יותר מתמיד.
המחסומים המקשים על אינטגרציה בין עדתיות ללאומיות
זהות אתנית-היסטורית חדשה בתודעה של הישראלים עשויה לצמוח מתוך קירוב בין מרכיבי התודעה השונים, תהליך שיפיג מתחים, יעודד שיתופי פעולה ויצירתיות בכל מישורי החיים. מאמר זה מנסה כאמור להתמודד עם השאלה, מהו המחסום העיקרי אצל הישראלים המונע מהם לקבל את זהותם האתנית בכלל וזהותם האשכנזית בפרט?
המחסומים העיקריים הם:
א. פחד קיים מפני אידיאולוגיות.
ב. פחד קיים מאיבוד הפרטיות, הפרצלציה, שכל אדם ננה לעצמו בעמל רב.
ג. פחד קיים מקבלת אחריות היסטורית על העם היהודי (כפי שבתפוצות קיים פחד לקבל אחריות מלאה על מדיניותה של מדינת ישראל).
ד. דחיית הנושא בטיעון שנוכל לעסוק בו ברגע שישכון שלום באזור.
ה. ההפרדה (הנהוגה בחוגים מסוימים בעולם הערבי ואף בקרב חוגים מסוימים בישראל) בין יהודים מזרחים השייכים לאזור לבין האשכנזים הזרים לו. הפרדה זו גורמת לריאקציה בשלטון הישראלי שנוטה לטשטש הבדלים פנימיים ונזהר מלהעניק לאשכנזים הכרה מלאה.
זהות אתנית-היסטורית חדשה בתודעה של הישראלים עשויה לצמוח מתוך קירוב בין מרכיבי התודעה השונים, תהליך שיפיג מתחים, יעודד שיתופי פעולה ויצירתיות בכל מישורי החיים. מאמר זה מנסה כאמור להתמודד עם השאלה, מהו המחסום העיקרי אצל הישראלים המונע מהם לקבל את זהותם האתנית בכלל וזהותם האשכנזית בפרט?
המחסומים העיקריים הם:
א. פחד קיים מפני אידיאולוגיות.
ב. פחד קיים מאיבוד הפרטיות, הפרצלציה, שכל אדם ננה לעצמו בעמל רב.
ג. פחד קיים מקבלת אחריות היסטורית על העם היהודי (כפי שבתפוצות קיים פחד לקבל אחריות מלאה על מדיניותה של מדינת ישראל).
ד. דחיית הנושא בטיעון שנוכל לעסוק בו ברגע שישכון שלום באזור.
ה. ההפרדה (הנהוגה בחוגים מסוימים בעולם הערבי ואף בקרב חוגים מסוימים בישראל) בין יהודים מזרחים השייכים לאזור לבין האשכנזים הזרים לו. הפרדה זו גורמת לריאקציה בשלטון הישראלי שנוטה לטשטש הבדלים פנימיים ונזהר מלהעניק לאשכנזים הכרה מלאה.
שמאל, ימין וקטגוריות נוספות
הקטגוריות של שמאל וימין נוצרו במהפכה הצרפתית וממשיכות לשמש עד לימינו בכדי למפות את הכוחות הפוליטיים הפועלים בכל זירה לאומית. עם זאת, בעשורים האחרונים קטגוריות אלו נמצאות בנסיגה כאשר קטגוריות אחרות מבקשות לתפוס את מקומן כדי לתאר את הזירה של ההתגוששות הפוליטית. הסצנה הגלובאלית מחזירה לבמה קטגוריות כציביליזציה, אמונה ופונדמנטליזם דתי, אתנוס (או עדתיות) ואקולוגיה. מונחים אלה הולכים ומתחזקים גם על חשבון מונחים אחרים כגון עם, אומה, מדינה ולאומיות. אין זה אומר שהאחרונים מאבדים לגמרי ממשמעותם. לפעמים ניתן להשתמש במונחים שונים כלפי אותה תופעה וכך ליצור דגשים שונים. כלומר כל המונחים האלה אינם מבטלים אחד את השני. חשוב, לכן, לדעת מתי איזה מהם מתאר בצורה מהימנה יותר את המציאות שבפניה אנו עומדים.
הקטגוריות של שמאל וימין נוצרו במהפכה הצרפתית וממשיכות לשמש עד לימינו בכדי למפות את הכוחות הפוליטיים הפועלים בכל זירה לאומית. עם זאת, בעשורים האחרונים קטגוריות אלו נמצאות בנסיגה כאשר קטגוריות אחרות מבקשות לתפוס את מקומן כדי לתאר את הזירה של ההתגוששות הפוליטית. הסצנה הגלובאלית מחזירה לבמה קטגוריות כציביליזציה, אמונה ופונדמנטליזם דתי, אתנוס (או עדתיות) ואקולוגיה. מונחים אלה הולכים ומתחזקים גם על חשבון מונחים אחרים כגון עם, אומה, מדינה ולאומיות. אין זה אומר שהאחרונים מאבדים לגמרי ממשמעותם. לפעמים ניתן להשתמש במונחים שונים כלפי אותה תופעה וכך ליצור דגשים שונים. כלומר כל המונחים האלה אינם מבטלים אחד את השני. חשוב, לכן, לדעת מתי איזה מהם מתאר בצורה מהימנה יותר את המציאות שבפניה אנו עומדים.
מדיניות חוץגורמים בארה"ב וגם בעולם הערבי הפועלים בזירה הבינלאומית מעוניינים לראות במדינת ישראל קו חזית קדמית של המערב בהתמודדותו עם האיסלם הקיצוני. כמובן שגם בישראל ישנם גורמים כאלו וישנן דינאמיקות רבות עוצמה המחזקות מגמה זו.
מה ניתן לעשות, כדי לשבור הקיבעון הנוכחי ולפתח מגמות ואופציות חדשות שייתנו יותר סיכוי הן לשינוי תדמיתה של מדינת ישראל והן ליכולת שלה ליצור גשרים עם העולם הערבי?
לדעתי חיזוק התודעה האשכנזית-ישראלית היא התשובה. נכון שההיסטוריה והתודעה האשכנזית אכן התפתחו בעיקר באירופה ובמערב, אבל מדובר בקיום יהודי עצמאי, שבזמנים ובמקומות שונים נלחם על זהותו ועל האינטרסים בהתאם לאמצעים שהיו ברשותו. ככל שהציבור ידע להבחין מה המשותף ומה המבדיל בין מערביות ואשכנזיות, בין הקשרים ההדוקים של ישראל עם ארה"ב לבין הקשרים ההיסטוריים העמוקים שיש לחברה הישראלית עם אירופה, ירבו הסיכויים לשינוי תדמיתה של המדינה ולפתיחת ערוצי תקשורת חדשים הן עם העולם המערבי והן עם ארצות ערב.
חלק מתהליכים אלו במישור האישי-תרבותי אכן מתרחשים בפועל, אבל למרבה הצער הם לא מגיעים לגיבוש במישור המדיני-רעיוני. קושי זה מובן וזאת משום שמדובר בעצם בשינוי עמוק בהשקפת העולם של הישראלי הממוצע. זהו שינוי המחייב טלטלה עזה בעולם התקשורת ואצל קובעי המדיניות בארץ. גם כל מוסדות התרבות, דתיים כחילוניים, העוסקים בפועל בתרבות אשכנזית עושים זאת במנותק מכל כוונה לבדוק בביקורתיות את המשמעויות של עיסוק זה במישור הלאומי והבינלאומי. כיום מדיניות החוץ של ישראל היא מעוקרת ונעדרת כל חזון. פרזנטציה חדשה ואטרקטיבית של המדינה ויעדיה עשויה לחזק את מעמדנו בעולם.
אנו נמצאים בפתחו של עידן ברק אובמה כנשיא ארה"ב והדבר מבשר תמורות עמוקות הן בארה"ב הן בעולם כולו.אני תקווה שעיצוב מחדש של הזהות הישראלית, עשוי לשרת ביתר הצלחה את האינטרסים של החברה הישראלית, הן במישור הפנימי והן במישור הבינלאומי.
מה ניתן לעשות, כדי לשבור הקיבעון הנוכחי ולפתח מגמות ואופציות חדשות שייתנו יותר סיכוי הן לשינוי תדמיתה של מדינת ישראל והן ליכולת שלה ליצור גשרים עם העולם הערבי?
לדעתי חיזוק התודעה האשכנזית-ישראלית היא התשובה. נכון שההיסטוריה והתודעה האשכנזית אכן התפתחו בעיקר באירופה ובמערב, אבל מדובר בקיום יהודי עצמאי, שבזמנים ובמקומות שונים נלחם על זהותו ועל האינטרסים בהתאם לאמצעים שהיו ברשותו. ככל שהציבור ידע להבחין מה המשותף ומה המבדיל בין מערביות ואשכנזיות, בין הקשרים ההדוקים של ישראל עם ארה"ב לבין הקשרים ההיסטוריים העמוקים שיש לחברה הישראלית עם אירופה, ירבו הסיכויים לשינוי תדמיתה של המדינה ולפתיחת ערוצי תקשורת חדשים הן עם העולם המערבי והן עם ארצות ערב.
חלק מתהליכים אלו במישור האישי-תרבותי אכן מתרחשים בפועל, אבל למרבה הצער הם לא מגיעים לגיבוש במישור המדיני-רעיוני. קושי זה מובן וזאת משום שמדובר בעצם בשינוי עמוק בהשקפת העולם של הישראלי הממוצע. זהו שינוי המחייב טלטלה עזה בעולם התקשורת ואצל קובעי המדיניות בארץ. גם כל מוסדות התרבות, דתיים כחילוניים, העוסקים בפועל בתרבות אשכנזית עושים זאת במנותק מכל כוונה לבדוק בביקורתיות את המשמעויות של עיסוק זה במישור הלאומי והבינלאומי. כיום מדיניות החוץ של ישראל היא מעוקרת ונעדרת כל חזון. פרזנטציה חדשה ואטרקטיבית של המדינה ויעדיה עשויה לחזק את מעמדנו בעולם.
אנו נמצאים בפתחו של עידן ברק אובמה כנשיא ארה"ב והדבר מבשר תמורות עמוקות הן בארה"ב הן בעולם כולו.אני תקווה שעיצוב מחדש של הזהות הישראלית, עשוי לשרת ביתר הצלחה את האינטרסים של החברה הישראלית, הן במישור הפנימי והן במישור הבינלאומי.
המאמר מבוסס על הרצאה מהכנס http://www.leyvik.org.il/Articles59.aspx, בית ליויק, המרכז הישראלית לתרבות היידיש, תל אביב, 13.1.2009
תגובה 1:
המאמר מעניין מאוד, ומבטא תהליך מבורך וחשוב, המתרחש בזירה הישראלית, במסגרתו גם קבוצת ה"שקופים" (מאונס או מרצון)עוסקת בתהליך של זהות והגדרה עצמית.
יחד עם זאת, יש לזכור כי תהליך ההגדרה העצמית של הקבוצות השונות במדינת ישראל (ובמיוחד זו המזרחית)מתרחש מזה זמן לא מבוטל, תוך מאבק קשה ללגיטימיות ציבורית בתהליך. לכן, ראשית כדאי ללמוד מנסיונם של בעלי הניסיון, ושנית, כדאי לחשוב כיצד להימנע מטעויות שנעשו בעבר.
במשפט האחרון אני מכוונת לכך, שבין במוצהר ובין בסמוי, בין במודע ובין שבחוסר מודעות (מביכה?), מדיניות החוץ של מדינת ישראל נשענה למן הקמתה על הבסיס האשכנזי- ישראלי. אחרי אינסוף מאבקים להשתלב במרחב, האם לא הגיעה העת להכיר בעובדה הפשוטה, שזהות זו חסרה?
התרומה של החיפוש העצמי של האשכנזים בישראל למרחב הישראלי (מעבר לתרומה החשובה של התהליך לקבוצה עצמה) היא בהרחבת בסיס הלגיטימציה לשיח זהויות (בקרב הציבור הישראלי), וכן בקידום ההכרה בחשיבותן של זהויות שונות בקדמת הבמה הישראלית, או כפי שהמחבר קורא לה: זירת יחסי החוץ.
נדמה לי שהגיע הזמן שנכיר בכך שזהותה האשכנזית- ישראלית של המדינה חסרה את הזהות המזרחית, ורק שילוב שלוש הזהויות הללו יוכל (אולי) לחבר אותנו לעצמנו, למרחב בו אנו חיים וליחסים הבין לאומיים.
הוסף רשומת תגובה