"ככל שהחינוך יעיל יותר כן מתמסרים בני האדם בתשוקה גדולה יותר לאזיקים המונעים מהם להיות מה שיכולים היו להיות ומסתירים מהם את אלימותם של מנגנוני העיצוב של מה שהינם" (אילן גור-זאב, 1999: 11)

The more effective education becomes, the more people seek comfort under the fetters that prevent them from what they could have become and hide from them the violence of the mechanisms that shape what they are (Ilan Gur-Ze’ev, 1999: 11).

1 באוקטובר 2007

לקחת אחריות על האחר שבתוכנו: נוער ערבי ויהודי לומד יחדיו על השואה






מאת אריה קיזל

סוגיית הוראת השואה בקרב הגיל הצעיר מטרידה עוד יותר כאשר מדובר בהוראת הנושא הסבוך לבני נוער ערבים. התנגשות הנרטיבים בין זה הציוני (משואה לתקומה) לבין זה הפלשתיני (הנכבה) מעמיד את השואה במקום בעייתי עבור מובילי דעת הקהל בחברה הפלשתינית בישראל. עותמן חטיב, מחנך ומורה מחטיבת הביניים בקלאנסווה עשה מעשה. הוא עומד מזה מספר שנים מאחורי יוזמה יחודית "לקחת אחריות על האחר שבתוכנו: נוער ערבי ויהודי לומד יחדיו על השואה". השנה זכה הפרויקט בפרס הארצי ע"ש שלום לוין להוראת השואה מטעם עמותת המחנכים למלחמה באנטישמיות ובגזענות מיסודה של הסתדרות המורים.
בסמינר ה-23 של המחנכים הישראלים והגרמנים (http://seminar.blogli.co.il/) שנערך השנה במעלה החמישה סמוך לירושלים הציג חטיב את הסיפור האישי שלו ואת היוזמה היחודית שאליה הוא מחויב באופן העמוק ביותר. זו מחויבות שחוצה את הגבולות של הנרטיב הפלשתיני והנרטיב הציוני והוא מתרחק מנגיעות פוליטיות. חטיב הוא ערבי ישראלי גאה והעיסוק שלו בשואה היהודית מונע מתוך מניעים אוניברסאליים של הבנת סבל האחר.
הוא מספר: "כזרח ישראלי ומחנך, אני רואה את חשיבותה של היוזמה בהכרה של העם בתוכו אנו חיים, דרך מסע לימודי אל נושא השואה והכאב העמוק והטראומטי הטמון בה. ראיתי שליחות בהכרת הנושא והעמקתו במגזר הערבי אצל תלמידי ובהקשר רחב יותר בקהילה כולה. לפיכך, החלטתי ליזום פרויקט חינוכי להוראת השואה לתלמידי כיתות ט', יהודים וערבים ביחד, אשר לומדים על הנושא בתוכנית הלימודים בהיסטוריה".
"זאת, כדי להורות וללמד שגזענות, שנאת האחר, בניית סטריאוטיפים וחינוך משחית אפשרו את השמדת העם היהודי במלחמת העולם השנייה. הבנה זו מושלכת על המצב הנוכחי של העם היהודי במדינת ישראל, אשר היחסים בינו לבין המגזר הערבי נגועים גם הם במאפיינים דומים. לשם כך, גייסתי את בית טרזין, המכון לשימור זכר גטו טרזיאנשטאט, התיכון הניסויי "רמות חפר", יחד עם חטיבת הביניים איבן סינא, בית הספר בו אני מועסק כמחנך. יצרתי תוכנית לימודית ייחודית להוראת השואה של שתי כיתות, יהודית וערבית והוצאת עיתון עברי-ערבי משותף העוסק בנושא".
התוכנית מועברת זו השנה הרביעית ברציפות ובהצלחה בשיתוף שני בתי הספר ובית טרזין ובשיתוף הפורום הישראלי-פלשתיני למשפחות שכולות. במסגרת זו נפגשו למשל התלמידים עם יעקב גוטרמן שאיבד את בנו. במפגש מרגש זה שנראה בסרט שהציג חטיב בפני המחנכים הגרמנים והישראלים ניכרת התרגשותו הרבה של גוטרמן ממעשה הזיכרון המשותף.
השנה פרסם משרד החינוך את התכנית כהמלצה לכל בתי הספר במגזר הערבי בכנס של מנהלים ערביים שהתקיים בבית טרזין והצפי הוא שבתי ספר נוספים יצטרפו לתכנית על מנת להעמיק את הקשר בין התלמידים הערבים להבנת השואה ומשמעותה בחברה הישראלית. התוכנית מאתגרת את השיח הפוליטי היום יומי של המגזר הערבי. בסרט שהוצג בסמינר המחנכים הגרמנים ישראלים במעלה החמישה ניכר היה כי העיסוק בנושא נוגע לערבים הישראלים באופן העמוק ביותר של ההיכרות עם השואה. התוכנית של חטיב דומה במהותה לתוכניות אחרות שמקיימים בתי הספר תוך כדי בניית מודל של קשר בין מרכז ידע (כיד ושם, בית לוחמי הגיטאות, בית טרזין, ארגון הפרטיזנים ולוחמי המחתרות וגופים נוספים), בתי ספר וכמובן ניצולי השואה. בית הספר החורש בזיכרון יעקב מקיים זו השנה השביעית תוכנית שכזו:
http://www.e-mago.co.il/Editor/edu-1615.htm
"בהמשך הרחבתי את היוזמה למעגל הקהילתי בכפר הערבי", ממשיך חטיב, "בנוסף לתלמידים שהשתתפו בפרויקט, מצטרפים גם הוריהם למפגש בלתי אמצעי עם ניצולי שואה בבתיהם. בביקור אנו מקשיבים לעדות הניצול/ה באווירה אינטימית, לומדים את הנושא מתוך זווית הראייה הייחודית שלהם ומעניקים להם איגרת הזדהות בשתי השפות. מפגש זה מאפשר לחוות את הכאב הקשה של ניצולי השואה ולהביע בפניהם אמפטיה".

לתוכנית מספר מטרות:
1. הפקת לקחים הומניסטיים כנגד גזענות, אפליה, שנאת האחר ודה-הומניזציה. הבנה כי אלמנטים אלה יכולים להוביל לפשעים כנגד האנושות.
2. לגרום לבני הנוער להבין את משמעות החיים במצבים קשים ולחנכם לא לאבד את התקווה.
3. הקשבה הדדית לסבלו של האחר ושבירת הסטריאוטיפים הקיימים והסטיגמות בין שני העמים.
4. הכרה בחשיבות היצירה והיצירתיות ככלי ביטוי אישי וקבוצתי.

חטיב מוסיף: "נושא השואה נחשב לנושא רגיש מאד. הוא נחשב לחלק בלתי נפרד מזהותו של העם היהודי. אנו ערביי מדינת ישראל ואזרחיה רואים בחשיפתנו לנושא השואה ונכונותם של היהודים לאפשר לנו להכיר את הנושא הרגיש הזה חשיבות כבירה. חשיפה כזאת, ללא ספק, מעניקה וגורמת לנו להבין את המעיקים והמחסומים הפסיכולוגיים אשר עומדים בינינו בהיותנו שני העמים הגרים יחדיו באותה המדינה".
"לאחר שערכתי את המסע הראשון שלי לאושוויץ-בירקנאו ואחר כך למחנות ההשמדה, מחנות הריכוז ומחנות העבודה בפולין בפרט ובאירופה בכלל, דאגתי שבית הספר שאני מועסק בו, יאפשר כחלק מחזונו, לתלמידנו לחוות, להכיר וללמוד נושא השואה דווקא עם תלמידים יהודים. הפרויקט יצא לפועל בשנת תשס"ד. תלמידינו מכיתות ט', שכבר למדו במסגרת שיעור ההיסטוריה על עליית הנאצים לשלטון בגרמניה וקיבלו הדרכה והנחיה מתאימים על נושא השואה במשך השליש הראשון של שנת הלימודים נפגשים עם בני גילם מבית הספר מקיף רמות חפר, שגם הם קיבלו הדרכה מקדימה בהתאם".
"שתי הקבוצות האתניות נפגשות ארבעה מפגשים בקלנסווה, ברמות חפר ובבית טריזן ולומדים יחד על כל נושא השואה וכיצד אפשר למנוע את התרחשותה בעתיד. אני יחד עם מנהל בית ספרי, סגל מוריו וקהילתו מאמינים שדרך הכרת הסבל של השכן אפשר להכיר אותו, להזדהות איתו ולהבין את מצוקותיו. בסוף המפגשים התלמידים עורכים עיתון משותף הכתוב בשתי השפות (עברית וערבית) כהמשך לעיתון "קמרד" שאותו כתבו אותו בני נוער בגילם בגטו טריזן. הורי תלמידינו המשתתפים מוזמנים גם הם להשתתף במפגשים וללמוד על הנושא מקרוב. הם מצטרפים לנציגים מסגל המורים, אל התלמידים בביקורים משותפים בבתי ניצולי שואה במטרה להזדהות עם סבלם ולשמוע את סיפורם. מיותר להוסיף עד כמה שהמפגשים תורמים לקידום ושיפור היחסים בין התלמידים משני המגזרים". מספר התלמידים שהשתתפו עד היום בפרויקט הוא כ-160 ועוד כ-50 הורים ואנשי חינוך. התוכנית כוללת שישה מפגשים לימודיים: מפגשי הכנה מקדימים ונפרדים בשני בתי הספר (היהודי והערבי) ומילוי שאלון ציפיות.




מהלך התוכנית:
* בבית הספר הערבי: ארוחת בוקר משותפת, היכרות, מפגש עם פורום המשפחות השכולות, דיון במושגים שלום, מלחמה ושואה והכנת יצירה המביעה את תכני המפגש.
* בבית הספר היהודי: ארוחת בוקר משותפת, הצגת העבודות של המפגש הראשון ומשוב, סדנא ודיון במושגים סטריאוטיפים כמו גזענות וכן הכנת יצירה בנושא.
* מפגש בבית טרזין (גבעת חיים): היכרות עם מושגים הנוגעים למלחמת העולם השנייה בכלל ולשואה בפרט, היכרות עם גטו טרזין והחיים בו, צפייה בסרט וסדנא יצירתית בנושא השואה.
* מפגש בבית טרזין (גבעת חיים): היכרות עם העיתון "קמרד" והנוער שהפיק אותו בגטו טרזין, סדנאות עבודה (כתיבה, איור, עיצוב) להפקת עיתו עברי-ערבי והצגת העבודה בפורום כללי.
* ביקור בבתי הניצולים: מפגש תלמידים, הורים וסגל חינוכי עם ניצול/ניצולת שואה בביתם, היכרות והאזנה לסיפור האישי ולסיום הענקת איגרת הזדהות הכתובה בשפות העברית והערבית.
באיגרת ההזדהות נכתב: "אנו תלמידים, הורים ומורים מערביי ישראל, מבקשים להביע את הזדהותנו הכנה והעמוקה עם הכאב הנובע מטראומת השואה. כאב שהוא בן לוויה קבוע בחייך.
אנו מודעים לכך, כמי שלא עברו את הטרגדיה הנוראה, שלא נוכל להבין אף פעם את מלוא עוצמת האסון והאובדן שחווית כאדם ששרד את השואה, אבל אנו מבקשים לעשות את המעט שביכולתנו, להכיר באסון כמי שחולקים אותה מדינה ולנסות להקל עליך בכך אפילו במעט। אנו חשים, שזכינו בכבוד רב לשהות במחיצת אדם, שלמרות הקושי והכאב שחווה, הצליח להקים בית ומשפחה".






אין תגובות: