"ככל שהחינוך יעיל יותר כן מתמסרים בני האדם בתשוקה גדולה יותר לאזיקים המונעים מהם להיות מה שיכולים היו להיות ומסתירים מהם את אלימותם של מנגנוני העיצוב של מה שהינם" (אילן גור-זאב, 1999: 11)

The more effective education becomes, the more people seek comfort under the fetters that prevent them from what they could have become and hide from them the violence of the mechanisms that shape what they are (Ilan Gur-Ze’ev, 1999: 11).

21 בספטמבר 2007

להתחיל ללמד אזרחות בגן הילדים


לא להתחיל אזרחות בתיכון
מאת אריה קיזל

בשנת 2002 פרסם משרד החינוך תוכנית לימודים חדשה בנושא 'מולדת, חברה, ואזרחות'. התכנית מיועדת לכיתות ב' עד ד' בבית הספר היסודי והיא המשך ושכלול של תכנית קודמת שעסקה ב'מולדת, חברה'.
התכנית החדשה בנויה משלושה צירי אורך: 'אנחנו אזרחים במדינת ישראל', 'לחיות בסביבות משתנות' ו'משפחות ויישובים בראי תולדות ארץ ישראל'.
כל ציר מורכב ממבניות אחדות המותאמות לדרגות הכיתות השונות. המבניות מאפשרות גמישות והתאמה לסביבות הלימוד ולקהילת הלומדים. הן מאפשרות למורים לבנות את יחידות ההוראה-למידה בהתאם לצורכי אוכלוסיית בית הספר. בתכנית משולב הנושא 'משפחות ויישובים בראי תולדות ארץ ישראל'. נושא זה מחליף את תכנית הלימודים 'תולדות היישוב'. כך בבית הספר הממלכתי והממלכתי-דתי מוצע ללמד על משפחות ויישובים יהודיים בראי תולדות ארץ ישראל, ואילו בבתי הספר הערביים והדרוזים מוצע ללמד על משפחות ויישובים ערביים ודרוזיים בראי תולדות ארץ ישראל.
כך מוסבר הרציונל בתכנית: "בלימוד יושם דגש על ההיכרות עם אורח החיים וההתפתחות של החברה בקבוצות האוכלוסייה שאליה משתייכים הלומדים... עקרון חשוב בתכנית הוא לימוד מבחר תכנים מתולדות קבוצות האוכלוסייה האחרות. לימוד התכנים של הקבוצות האחרות נועד להכרת 'האחרים' החיים במדינה וליצירת מכנה משותף לכלל תלמידי מערכת החינוך בישראל" (עמ' 7 בתכנית).
תכנית הלימודים הכללית משנת 2002 בנויה על עקרונות של מכנה משותף חובה לצד חופש ייחודי בבנית תכנית לימודים בית ספרית. הכללת לימודי האזרחות בתכנית לימודים זו נגזרת מהמסמך 'להיות אזרחים – חינוך לאזרחות לכלל תלמידי ישראל' שכתב צוות היגוי לחינוך לאזרחות ופורסם בפברואר 1996, שידוע יותר בשם 'דוח קרמניצר'. המסמך שם דגש על כבוד האדם, על הזכויות כמו חרות ושוויון. תכנית הלימודים שמבתמססת עליו פועלת לטיפוח ערכים באופן הדרגתי במהלך שלוש שנות הלימוד על פי עיקרון הספירליות בשילוב פעילות חברתית-אזרחית שתעודד "אחריות, עזרה הדדית, מעורבות ונקיטת יזמה מצד הלומדים בסביבות שבהן הם חיים ופועלים" (עמ' 51 בתכנית החדשה).
התכנית החדשה ייחודית בכך שהיא משותפת לכלל ילדי ישראל אך מאפשרת אוטונומיה מסוימת לקהילות שונות כמו הקהילות הערביות, תוך שמירה על ייחודיותן. האוטונומיה מאפשרת בחירה של נושאים בהם יש ביטוי של הקהילה ואמורה לספק רצונות וצרכים של כל קבוצה באוכלוסיה.
התוספת ה'אזרחות' לתכנית היא תוספת מעודדת ביותר: במטרות התכנית מנוסחים עשרה סעיפים ובהם המחויבות להגנה על זכויות האדם, על קדושת החיים, על כבוד האדם, על חופש הביטוי ועל הזכות לקבלת מידע, על שוויון זכויות והזדמנויות וכל זאת תוך הקפדה על כך שהתלמידים יכירו בעובדה שהמדינה היא מדינה יהודית ודמוקרטית וכי היא מדינתו "האחת של העם היהודי" (עמ' 17 בתכנית).
התכנית החדשה, שהטמעתה החלה בבתי הספר היסודיים, היא חדשנית בכך שהיא מתייחסת לתחום האזרחות מגיל צעיר ומאפשרת בחירה של כל קהילה (יהודית, נוצרית, מוסלמית) בחלקים ממורשתה כדי להדגים את נושא המולדת.
ואולם אני מבקש להציע להרחיבה: אני סבור, כי יש לתת מקום נכבד יותר לתחום האזרחות ולא לקושרו, כפי שנעשה, דווקא לתחום המולדת.
בתפיסתי, חינוך לאזרחות ולדמוקרטיה בבית הספר היסודי, אינו קשור דווקא ללימוד סיזיפי (ומשעמם) של מבנה מוסדות השלטון בישראל ובוודאי לא ללימוד אקטואליה. חלק מבתי הספר היסודיים נטלו על עצמם ללמד "אקטואליה". בחלקם מתקיים שיעור זה אחת לשבוע ובו מנתחים, על קצה המזלג, אירוע מהמציאות הישראלית באמצעות שימוש בידיעות הלקוחות מהעיתונות. למידה מסוג זה שגויה בעיני כיוון שהיא מחברת את התלמידים למציאות הקונקרטית באופן אגבי ואקראי ולא מאפשרת לימוד משמעותי של האירוע עליו דנים בכיתה. שיעורים אלה הופכים ברוב המקרים לסניף המקומי של פופוליטיקה או כל תכנית אקטואליה שנוכחת במדיה הישראלית. במקום שיעור זה יש להקדיש את הלמידה בשבע השנים הראשונות (מגן החובה ועד כיתה ו') לעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, תוך הפניית מרב המשאבים להכשרת מורי (רוצה לומר מורות) היסודי לחשיבה אזרחית דמוקרטית ולהוראה רב-תחומית עשירה ומעשירה שתאפשר התמודדות יישומית עם תכני התכנית השונים מתוך הנושאים המקובלים כמו 'המשפחה שלי' ו'הישוב שלי' שנלמדים דרך קבע בגילאים אלה.
אזרחות ודמוקרטיה כחלק מ'לימודי חברה' חייבים להתחיל בישראל בגן חובה. זה המקום שבו על הגננות להקנות לתלמידים את עיקרי ההתנהגות הדמוקרטית ובהם עקרונות היסוד: חירות ושוויון. התאמה של התכנים בהם עוסקים לגילאים אלה (ראו מאמרה של תמר גולדמן, 'איך לחנך לדמוקרטיה', חברה 21, ספטמבר 2005) היא חיונית. תכנון ארגוני של שעות הלמידה בגן יכול לאפשר שימוש נכון במשאבי הזמן כדי להגשים את העקרונות הללו באמצעות שימוש באמצעים ויזואליים במרחב הגן וכן בדרך של יציאות מחוץ למסגרת הגן להעשרת הידע של הילדים.
בגן הילדים על התלמידים להכיר היטב את המושגים 'חירות' ו'שוויון' ולדעת להגדירם באופן יישומי התואם את גילם. על הגננות לעשות במושגים אלה שימוש יום יומי תוך הפנמת מושגי המשנה הקשורים אליהם. סיטואציות מחיי הצעירים בגן ייבחנו לנוכח מושגים אלה וסביבות הלמידה בגן הילדים תותאמנה אליהם. כך תתאפשר גם למידה ביקורתית אמיתית, שכן תתפתח בילדי הגן אפשרות לביקורתיות יום יומית שלא תיהפך לווכחנות מיותרת. כאמור, אין אני רואה שימוש בחומרים אקטואליים מהתחום הפוליטי, המדיני או הכלכלי חלק מתכנית לימודים זו.
כבר בתחילת הלימוד בבית הספר היסודי, ולמרות הטרדות של המורים בהקניית ראשית הקריאה והחשבון ותחושתם השגויה כי "אין לנו זמן ולא נשאר לנו זמן", יש להתחיל בהוראת העקרונות הראשונים של תחום הדעת 'אזרחות ודמוקרטיה'.
בכיתות א' וב' יש ללמד את עקרונות היסוד חירות ושוויון באמצעים חווייתיים ותוך ניתוח אירועים מתחום הכיתה עם השלכות למשפחה ולסביבה הקרובה. יש להקצות שעתיים בשבוע ללימוד זה ואפשר לגייס אליו גם טקסטים תנ"כיים כחלק מהוראת המקרא, שימוש באמצעים אמנותיים ומוזיקליים ובאופן זה הלמידה תהיה רב-תחומית. השפה הבית-ספרית בכיתות היסוד תיסוב סביב חרות ושוויון. גם תכניות רבות למניעת אלימות יותאמו לתכנים בשיעורי האזרחות והדמוקרטיה ולפיכך יקבלו 'פנים חדשות', נכונות יותר.
בכיתות ג' וד' יש להעשיר את התכנים ולאפשר לתלמיד לבדוק את יחסי הפרט והחברה, למשל בחינת ההשתייכות של הפרט לבית הספר, לארגונים שאליו הוא בוחר להשתייך (חוגים, תנועות נוער וכו'), הפרט והקבוצה האתנית וכמובן גיבוש הזהות הקהילתית שלו כחלק משאלת החירות והשוויון. בכיתות ה' וו' יש לאפשר פריצה של התלמיד אל מסגרת המדינה, תוך שימוש בטקסטים כתובים ווירטואליים, קיום משפטים ציבוריים, ראיונות מחוץ למסגרת בית הספר, עבודות חקר וסיורים לימודיים.
המשך ישיר של תכנית הלימודים בחטיבת הביניים תהיה למידה מסודרת של מוסדות השלטון הדמוקרטיים, הפרוצדורות והפרקטיקות הנהוגים במדינה וזאת בעיקר בכיתות חטיבת הביניים והחטיבה העליונה.
על תכנית זו לחבר לבית הספר היסודי, וגם לגן הילדים, סטודנטים למדע המדינה מהאוניברסיטאות בישראל שיבצעו ישום מעשי של הלמידה שלהם בשעתיים בשבוע בכל אחד מבתי הספר. שילובם יאפשר לסטודנטים וגם לתלמידים הצעירים ומוריהם להעשיר את השיח החברתי באופן שייבנה קהילות סביב העקרונות הדמוקרטיים.

דוגמא: חרות ושוויון בגן הילדיםהערכים חרות ושוויון מזמנים שפע של פעילויות כבר בגן הילדים. נושא השוויון בין ילדים לילדות (כדוגמא מייצגת לשוויון בין גברים ונשים) והניפוץ של סטריאוטיפים סביב גבריות ונשיות יכול להיות נושא קלאסי ללימוד אזרחות בגן הילדים. הגננות יכולות להפעיל את הילדים סביב תמונות וסיפורים המדגימים אפליה וחתירה לשוויון. זהו גיל שהפתיחות בו היא רבה והילדים יכולים לעסוק בנושא גם דרך שירים ופזמונים. במטה משרד החינוך קיימת גם ממונה על נושא החינוך של שוויון בין נשים לגברים. גם נושא החרות מזמן פעילויות כמו הגבלה לא נאותה של חרות בעלי החיים במסגרת התערבותו הגסה של האדם בטבע או לחילופין הגבלה מוצדקת של חרות האדם הפוגע בחברה וביחידים בה.

המאמר פורסם לראשונה ב"חברה", כתב עת סוציאליסטי לענייני חברה, כלכלה, פוליטיקה ותרבות, גיליון 27, ספטמבר 2006, עמ' 4 - 6.

אין תגובות: