15 באפריל 2017

פדגוגיית הפחד של קואליציית האיסורים והצנזורה



מאת ד"ר אריה קיזל

המנגנון השיטתי שמפעילים שני הממונים על חינוך "הדור הבא", שר החינוך נפתלי בנט ושרת התרבות מירי רגב, מבקש ליצור דה-לגיטימציה מתמשכת לכל אפשרות של ריבוי פרספקטיבות דמוקרטי בשדות החינוך והתרבות. זהו מנגנון מירכוזי ומתוכנן שמבקש להשתלט, צעד אחר צעד, על מוחותיהם של בני ובנות הדור הצעיר ולטשטש את התודעה שלהם תוך מניעת אפשרות של בחינה ביקורתית של המציאות הפוליטית והערכית. וכיצד מונעים אפשרות של בחינה ביקורתית? ראשית לכל, מציגים אותה כפוגעת ב"מדינה", "חייליה", "מערכותיה". כל זאת מתוך מטרה לאיים על ה"פוגעים" אבל כמובן ליצור מצב שבו "הדור הבא" יראה קשר ישיר בין "ביקורת" ל"פגיעה". אי ההבנה (וחוסר הרצון להבין) שביקורת מגיעה לעתים קרובות ממקום של אהבה, חרדה, רצון להטיב היא חמורה. כאשר אי הבנה זו מלווה במנגנונים של ברוטליות מילולית היא אף חמורה שבעתיים.
המנגנון השיטתי מבקש לייצר פדגוגיה של פחד. פחד מהאחר שבתוכך ופחד מהאחר שלידך. פדגוגיה זו מייצרת את עצמה (ורק את עצמה) מתוך עמדה סמכותית וחד-משמעית. היא מושתתת על רעיון של חוסר סובלנות כלפי מי שמעז לדבר על עמדה אחרת וכן על הבנייה יום יומית של בוז כלפיהם תוך הצגתם כחבורת "ביקורתיים", מן הצד האחד ו"רפוסים ומתרפסים" מן הצד האחר. הפטריוטיזם לא מאפשר דבר-מה מעבר אליו. 
הדיבור הוא אקט המגיע, יש לקוות, לאחר מחשבה. המנגנון השיטתי מבקש לייצר הפחדה מעצם המחשבה, כלומר הוא מבקש להקדים את "הטיפול" (המניעתי, כמובן) ביסוד המחשבה שאני התלמיד, המתחנך, יכול לחשוב אחרת. 
המנגנון השיטתי מבקש לייצר דה לגיטימציה חינוכית לכל מצב של ריבוי – הן תרבותי, הן ערכי וכמובן פוליטי. הזלזול בריבוי מבוסס על הצגתו כסכנה וכאיום על יסודות המשטר הקיים שהוא ייצוג "הביטחון המדינתי" ו"האמת האלוהית". 
בנט ורגב עומדים בגאון בראש קואליציה שמחפשת כל העת אפשרות של הפחדה תוך ייצור שוטף של רשימות איסורים ו"טעוני צנזורה" כנגד אפשרות של ריבוי. הם נטלו על עצמם באופן פעיל את תפקיד "האב הגדול" המגן ו"האם הגדולה" המגוננת על "ישראל", "חייליה" ו"תלמידיה" מפני הקמים עליהם לכלותם מבחוץ וכמובן שליחיהם מבפנים. במצב שכזה לא ניתן כלל להתווכח לגופו של עניין אלא הפדגוגיה של הפחד מבקשת לקטלג את המבקשים לערער על "האמת האחת" כ"בוגדים", כ"משתפי פעולה", כ"שתולים", כ"שמאלנים", כ"אשכנזים", כ"בעלי הכוח", כ"האליטה", כ"הגרבוזים", כ"גויים דוברי עברית", כ"קוראות עיתון 'הארץ'". כל יום תיתן קואליציית האיסורים והצנזורה שמות חדשים (=סימונים חדשים) באויביה במטרה להפחיד כנגדם.
קואליציית האיסורים והצנזורה (שכוונתה לייצר מנגנוני צנזורה פנימיים המבוססים על הפחד מפני מה שיגידו השליטים/ות) מבקשת לא רק להבנות מנגנון של ניטרול ביקורת בשדות ציבוריים לגיטימיים אלא מבקשת לייצר באדם המתחנך הצעיר נורמליות פנימית חדשה אשר לא תעודד אצלו כל אפשרות לחשוב באופן שיש בו יותר מאשר דעה אחת שהיא הדעה הנכונה וכמובן האמת האולטימטיבית. 
האדם המתחנך הצעיר אמור לראות את עצמו לפיכך כמגויס ולא כחושב וחלילה לא כחושב אחרת. בסופו של התהליך החינוכי "הבוגר הרצוי של המערכת" אמור לחשוש פנימית מהאפשרות שהוא חושב אחרת ולראות באפשרות זו איום על עצמו (ולא רק על עמו ומדינתו).
בנט ורגב הם אויביו הגדולים של הפילוסוף עמנואל לוינס שקבע בעת פרסום ספרו "הומניזם של האדם האחר" כי "מדעי האדם... הביאו לניצחון מושכלות המתמטיקה הדוחקת את הסובייקט, את האדם, את ייחודו ואת הבחירה בו לתוך האידיאולוגיה". אותו לוינס היה בוודאי מסומן היום על ידי קואליציית בנט-רגב כמסוכן וכמיועד לקיטלוג ואיסור (וכמובן מימון) והכל בשם הדעה האחת (הנכונה) בעיקר משום שהוא הציג אתיקה שבה שאלת האחר היא השאלה המרכזית והספק בסמכותיות הלא-מסויגת המיוצגת במנגנון כלשהו היא העיקרית.
המנגנון האוסר והמצנזר מבקש להעלים מהתלמיד הישראלי, כבר מגיל צעיר, את פני הזולת שעל פי לוינס הן המעוררות באני את המשמעות הראשונית. העלמת הפנים היא העלמת האחרות של האדם וכמובן מחיקת האפשרות למפגש בין האחד לאחר. הפנים של האחר, על פי לוינס, עשויות לגלות חולשה אנושית ולפיכך מעוררות את האחריות של האני כלפי האחר הניצב מולי. קואליציית בנט-רגב מבקשת לא רק להעלים את הפנים של האחר אלא מבקשת גם להציגן כמאיימות-תמיד, כמסוכנות ולפיכך כאויב.
מערכת חינוך ותרבות, על פי בנט ורגב (וכמובן אביהם הרוחני נתניהו) אמורה לפיכך לחפש את האחר כל העת, לסמנו מיידית, להציגו כמפחיד ולמנוע מהצעירים החושבים את התנאים הבסיסיים של האפשרות לדעת את עצמם כחופשיים מפחד ולדעת את האחר, הפנימי והחיצוני, כדבר-מה מעבר לאויב.

(הטקסט נכתב בלשון זכר אבל כותבו מבקש להבהיר כי הוא מכוון לשני המינים).






9 תגובות:

ענת ישראלי אמר/ה...

אריה יישר כוח!!!
מי שמאמין בחינוך לא מפחד!

Unknown אמר/ה...

השאלה, כמובן, היא מה על המורים לעשות כדי לטפח את ייחוס הערך לריבוי ולנוכחות פניו של האחר.
השאלה מחריפה בצל השיח שמעוות את הדמוקרטיה ואת תרבותה, כך שבשמה, לכאורה, יש להגן על האמת האחת וכו׳.

אלי ברודרמן אמר/ה...

מאד מדוייק - מאד מטריד

דינה רחמים אמר/ה...

המאמר בהחלט מהווה נקודה למחשבה באשר לאופן שבו ייראה החינוך העתידי ותוצאותיו השליליות הנראות באופק, לפי פדגוגית החינוך הביקורתי.
ביקורת על המאמר - המאמר אינו כולל דוגמאות מפורטות מהשיח והפעילות היומיומית של השרים בנט ורגב ופגיעתם הישירה בערכי החינוך הביקורתי.
ובאשר לקביעה שנתניהו הוא אביהם הרוחני- השרים בנט ורגב אכן יושבים בממשלת נתניהו, אך אינני מסכים עם הצגתו כאביהם הרוחני,
נהפוך הוא, הם נתפסים כקיצונים יותר בדעותיהם ממנו ובדרך כלל שמם ושמו נקשרים במחלוקות על נושאים כאלו ואחרים.
אין ספק כי פני הממשלה, הפוליטיקה והמדיניות הישראלית עוברים שינוי ומקצינים הן ברטוריקה והן בדרכי הפעולה,
כולי תקווה כי מערכת החינוך תמשיך להשתפר ,להתייעל ולשמור על קו נקי ומקצועי ולא תושפע מפעילות פוליטית כזו או אחרת.
דרור זינמן.

צילה חמרה אמר/ה...

תודה רבה אריה,מאמר מדוייק, מאיר עיניים ומטריד ביותר. לצערי אנו מתמודדים בסוגיה זו יום יום.
מעבירה בדחיפות לצוותים שלי (אזרחות והיסטוריה)

שושיק לוי-יפרח אמר/ה...

נושא חשוב למאמר. המאמר לדעתי חוטא למטרה כי אינו מאוזן.
השיטה המתוארת קיימת לצערי בכל, בלי קשר לצד פוליטי זה או אחר.
בנט ורגב לא המציאו את השיטה וגם לא היחידים אז והיום
שעושים בה שמוש. באופן שבו אתה מציג את הדברים אתה חוזר על טעותם.

אנונימי אמר/ה...

שושיק, הכותב לא טועה. הוא בהחלט מציג באופן נכון את מה שנעשה כעת - כעת התהליך הוא תהליך עומק. תהליך עומק המבקש לעצור את האפשרות של המגוון והריבוי.
רבים עשו כאן שימוש פוליטי במערכת אבל כעת הגב' רגב והאדון בנט מבצעים עבודת "איסור", "צנזור" ובעיקר "סימון".

שושיק לוי-יפרח אמר/ה...

״שכללו״ את השיטה אבל לא המציאו אותה.

רועי נמר אמר/ה...

מדוייק להחריד,המוטיבציה האדירה שלהם להגדיר מה נכון, צודק, מגוייס למען המולדת, לכאורה למען הרעיונות הגדולים, מסרס ומשתק כל דעה או רעיון שלא עולה בקנה אחד עם ה"רוח המוחלט" של בנט רגב, הם פועלים באותה רטוריקה שלצערי סוחפת רבים וטובים, יוצא לי לשמוע לא מעט גם אנשי וחינוך וגם אנשי תרבות "מתיישרים" למול אותן תפיסות.
תודה רבה אריה על מאמר חשוב, מדוייק וכמו שנאמר מאיר עיניים.