"ככל שהחינוך יעיל יותר כן מתמסרים בני האדם בתשוקה גדולה יותר לאזיקים המונעים מהם להיות מה שיכולים היו להיות ומסתירים מהם את אלימותם של מנגנוני העיצוב של מה שהינם" (אילן גור-זאב, 1999: 11)

The more effective education becomes, the more people seek comfort under the fetters that prevent them from what they could have become and hide from them the violence of the mechanisms that shape what they are (Ilan Gur-Ze’ev, 1999: 11).

4 באפריל 2017

בחזרה לגן ריקי





קראתי לאחרונה את המחזה גן ריקי מאת דויד גרוסמן כחלק מלימודיי במגמת התיאטרון בבית הספר "רעות לאומנויות" בחיפה. המחזה מתרחש במשך יומיים שלמים בחיי ילדים בגן חובה. המחזה חשף אותי להשקפת עולם אחרת לגבי עולם הילדים. המחה חודר לעומק רגשותיהם של הילדים והנפש הנבנית שלהם נראית כמורכבת לא פחות משל המבוגרים ושל המתבגרים.
הם לא פועלים לפי מוסכמות, אלא לומדים אותן. בעינינו הם נראים כאנשים שלא מחוברים למציאות – אך הם מביטים במציאות המבוגרת בהערצה ובחוסר הבנה. הם מנסים להידמות למבוגרים אך בונים את אישיותם ויכולותיהם. הם רק עכשיו מתחילים לבנות את אופיים החברתי והאישי בעוד שהם חייבים להתמודד עם סיטואציות חברתיות שקשות להם ומעמידות אותם באתגר המציאות אל מול עולם המשחקים והדמיון.
התבקשתי לקרוא את המחזה פעמיים – פעם מתוך הכרה כללית של המחזה ופעם מנקודת מבט של דמות שהתחברתי אליה. בקריאה השנייה, התמקדתי בהשקפת העולם ונקודת מבטו של נועם, אחד מילדי המחזה. נועם ילד שקט, מעט דחוי ומלא דמיון. הוא רוצה חברים ומנסה להתמודד עם המרדף היומיומי שמתרחש בכל רגע – לכבוש את ליבו של מישהו אחד לפחות ולהשיג חבר. הוא מנסה לחפש אותו באמצעות הדמיון, עולם שאין בו גבולות ואין בו מגבלות ואיש לא ידחה את בקשותיו. הוא נתפש בעיני כהזוי, מעט לא מחובר ובשל מופנמותו הוא הולך שבי אחרי אחרים ומפחד מהם. זיהיתי בנועם מעין תחושות נחיתות, כלומר הוא אינו מזהה את יכולותיו ויתרונותיו, את הייחוד שבו – בניגוד לילדים אחרים בגן. הוא מקפיד להיעלם מטווח הביקורת והמשפט של החברה כדי לא להיות נתון לסכנות וכדי שמצבו החברתי לא יוחמר. הוא ילד מיוחד אך אינו יודע תמיד להתחבר ובנקודת השיא שלו מצליח להשיג תשומת לב חברתית ולהוביל להסתכלות חיובית עליו. העוצמות שבו גלויות אך גם לעיתים סמויות ויש בו יותר יכולת ממה שנראה לעין.
המיוחד ביותר במחזה היא העובדה שאפילו דמות אחת מבוגרת לא מצויה במחזה ואפילו הגננת ריקי לא חיונית כדי להפוך את המחזה למיוחד ומסקרן. המחזה מפנה מבט אל עולמם של ילדים המשחקים ומגלים את העולם לבד, ללא התערבות מבוגר, מתחנכים לבד, בגן הילדים ובחצר המשחקים.
במחזה נשקפת פרספקטיבה מעניינת של פילוסופיה עם ילדים ומראה זווית מבט אחרת על עולמם, דרך מחשבתם והתנהגותם. ההתנהגות הסמויה והגלויה – זאת שנראית לעין בתקשורת ביניהם, וזו אשר חבויה בעולמם הפנימי של הילדים, הופכת את "גן ריקי" לחומר מחקרי לכל דבר ולכלי שימושי המאפשר לפענח את עולמם של הילדים במחשבה פילוסופית, חינוכית ופסיכולוגית.

המחזה הועלה פעמיים בישראל ונלמד במגמות תיאטרון ברחבי הארץ. המחזה הפך לשם דבר ומפורסם בשל ייחודו ואופן כתיבתו. גם אם אינכם קוראי וחובבי תיאטרון ומחזות, המחזה יעורר בכם עניין באמצעות ייחודו החינוכי ואולי אף יזכיר לכם את עצמכם.



אין תגובות: