7 ביולי 2009

מכתב גלוי לחברינו ההיסטוריונים (אבל לא רק)

מאת פרופ' אייל נוה, אוניברסיטת תל אביב ומכללת סמינר הקיבוצים
ד"ר גדי ראונר, אוניברסיטת תל-אביב והאוניברסיטה הפתוחה
ד"ר אריה קיזל, אוניברסיטת חיפה

עליכם לקרוא ולהתרשם מטופס בחינת הבגרות קיץ 2009 לפיו נבחנו בוגרי מערכת החינוך שלנו לפני כחודש. אנו יודעים מה תגידו. שאתם לא אחראים על החינוך ההיסטורי במדינת ישראל. שאתם עוסקים במחקר ובפרשנות, בוויכוח על האמת ההיסטורית כן או לאו, על ניתוח המקורות, על בירור פרשיות וכו'.
רק חלק קטן מבוגרי מערכת החינוך מגיע אליכם לאוניברסיטאות או למכללות כדי ללמוד היסטוריה. הם משתתפים בקורסים ובסמינריונים שאתם מלמדים. רק אז אתם מגלים כמה הם לא יודעים, כמה הם חסרי הבנה כלשהי בהיסטוריה, כמה הם לא יודעים לכתוב או אפילו לקרוא.
אל דאגה. זה לא רק בתחום שלכם. זה קורה בתחומי דעת רבים אחרים. מדי פעם זוכים אנו לכתבה צבעונית בעיתון: בספרות או בכימיה, במתמטיקה או בתנ"ך. תוצאות מבחני פיז"ה הן מראה כואבת להישגי הלימודים בישראל.
אך הפעם זה נוגע לנו, לאלה שההיסטוריה חשובה להם. היסטוריה לא רק במשמעות של הקרוי "החומר", הווה אומר, התכנים, אלא במובן הרחב של המשמעויות. כי אתם יודעים שהיסטוריה לומדים בבית הספר לא רק כדי שהתלמידים "ידעו את החומר", אלא מכיוון שישנן מטרות אחרות לשמן נכלל המקצוע בקוריקולום הלאומי. מטרות חינוכיות כגון פיתוח החשיבה ההיסטורית – ומיומנויות חקר. אותה חשיבה ואותן מיומנויות שאתם עושים שימוש בהן באופן טבעי בעבודתכם המחקרית, או הפקת משמעויות אישיות מוסריות (חינוך לערכים). לומדים היסטוריה כדי לחזק/להתמודד/לחשוב על הזהות הלאומית שלנו וגם לומדים היסטוריה כדי ליהנות ולהתבשם מעולמות אחרים, מהתנסויות אנושיות אחרות, כדי להכיר את עצמינו.
בחינת הבגרות בהיסטוריה אמורה להיות התחנה האחרונה למרבית בוגרי המערכת. שאלותיה אמורות לתת ביטוי למה שהחברה מצפה: אלו ידיעות, אלו מיומנויות, איזו חשיבה, אלו ערכים.
האכזבה שלנו היא עמוקה. לא מיומנויות ולא חשיבה, לא ערכים ולא הערכות. הבחינה מצטמצמת אך ורק לרשימת שאלות שהתשובות אליהן דורשות אך ורק זיכרון ושינון. למשל: "הצג שני מאפיינים של התרבות ההלניסטית"; הסבר שלושת ההישגים של הקונגרס הציוני הראשון; ציין שלושה גורמים שהשפיעו על צמיחת ערים באירופה הנוצרית בימי הביניים" וכדומה. וזאת יש להוסיף: גם כאשר שולבו מקורות היסטוריים שהיו אמורים לזכות לשאלות הבנה וניתוח, מקורות אלה משמשים כבוחני הבנת הנקרא של הנבחנים.
אנו יודעים. אתם לא אחראים על החינוך ההיסטורי במדינת ישראל. אך לנוכח העוול הנוראי שמחוללת המערכת ולאור ההתעללות וההשפלה שהן מנת חלקה, אולי תקומו אתם כפרקליטי ההיסטוריה והקימו קול זעקה. צאו אתם לרחובות לשמור ולהגן עליה ובקשו שיקום ושינוי.
נ.ב. - על מצבם של לימודי היסטוריה במדינת ישראל, וועדת חקירה ממלכתית לא תקום.

2 comments:

Danya אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
jalal safia אמר/ה...

שלום
שמי ג'לאל ספייה אני סטודנט באנ' חיפה שלומד לתעודת הוראה בהיסטוריה ושל"ח.
כאב לי לקרוא את מכתב זה, הוא באמת מתאר את המצב של לימוד ההיסטוריה כיום בצורה נאמנה.
אני אוהב היסטוריה, זה אחד התחומים שאני נהנה בו מאוד, מסקרן ומעניין אותי לשמוע הרצאות בהיסטוריה וכמובן לקרוא ולהפליג עם הדמיון שלי לכל מיני תקופות היסטוריות.
במסגרת האימונים שלי בהיסטוריה התאמנתי בבי"ס יהודי במרכז הכרמל, במסגרת האימונים הייתי צופה במורה מאמנת, הצפייה הייתה משעממת מאוד כל הזמן הייתי מחקה מתי יבוא הצלצול הגואל, אפילו רחמתי על התלמידים שסובלים איתה, שיטת הלימוד שלה הינה גרועה שמבוססת על הוראה פרונטאלית שבעיקרה רוב הזמן היא מכתיבה להם את החומר. דבר זה הורס את חווית הלימוד וההנאה ממנו ולכן לא התפלאתי שהתלמידים לא אהבו את המקצוע. כולם אמרו לי מה אתה רוצה להיות מורה בהיסטוריה ! העצה שלנו תעזוב את זה ותברח !
אצל אותה מורה העברתי שיעורים במסגרת האימונים, היא לא הייתה מרוצה ממני בגלל שאני אוהב ללמד באמצעות מצגת אשר בתוכה הייתי כולל תמונות וקריקטורות וכו', היא אמרה לי בצורה עקיפה וגם דרך הציון שהיא נתנה לי, אם אתה רוצה להיות מורה עליך לעזוב את שיטת ההוראה השטותית שלך.
העצה שלי למען התחום הזה שאהוב עלי, היא הגברת הפיקוח של משרד החינוך על מורי ההיסטוריה, ולעקוב אחריהם, את המורים שאינם מוכנים להתחדש ולהבין שאנו במאה ה-21, ואת השיטה השמרנית שלמד בה סבא לא מתאימה לעידן שלנו יש לפטר אותם. כי חייבים להפסיק את העוול שנעשה לתלמידים ע"י מורים אלו, מי שאינו מתאים שיחפש עבודה אחרת, לצערי מקצוע ההוראה הפך למקצועם של אלו חסרי הברירה.
עצה נוספת, על משרד החינוך להכניס את ההיבט הרב תרבותי לתוך החומר ההיסטורי, כי החומר ההיסטורי שמלמדים אותו כיום בבתיה"ס היהודים מביא למסקנה אחת אצל התלמידים, שהיא אנו היהודים הצודקים, כל העולם לא אוהב אותנו, אנחנו הקורבן לכן עלינו להגן ולסמוך רק על עצמנו. גישה חינוכית זו לא מקנה ערכים אלא זו היא שטיפת מוח זולה, יש לאפשר לתלמידים לראות את המאורעות ההיסטוריים השונים מזויות שונות, כי ההיסטוריה איננה רק ציונות.