מאמר אורח מאת ניקולא בגלין
ניקולא בגלין (בתמונה) הוא בלוגר צרפתי נוצרי קתולי. סטודנט לתואר שני בעברית וביהדות באוניברסיטת הסורבון החדשה בפריס. הוא הקים אתרים שונים (קתולים, אתר מידע הנצרות הקתולית בעברית, ו"מקורות" שהוא אתר לימוד לשון המקרא לציבור הצרפתי), כותב מאמרים בכתבי עת שונים של הדיאלוג היהודי-נוצרי בצרפת.
ביקורו של האפיפיור בנדיקטוס ה-16 בישראל מהווה חזרה לאחור, זאת המסקנה של מספר לא קטן של גורמים קתולים העוסקים בדיאלוג הנוצרי-יהודי. ניתוח הנאומים שהאפיפיור בנדיקטוס ה-16 נשא במסגרת ביקורו בארץ ובשטחים הפלסטינים, מעלה שהמושגים “ארץ ישראל” ואף “עם יהודי” נעלמו מהמינוח האפיפיורי. בנאומו ברשות הפלסטינית טען האפיפיור ש”הכס הקדוש תומך בזכות עמכם לקבל מדינה פלסטינית ריבונית על ארץ אבותיכם, בטוחה וחיה בשלום עם שכניה, בגבול מוכר בדרג הבינלאומי”. ובתום נאומו: “אדוני הנשיא [של הרשות הפלשתינית], חברים יקרים הנקבצים פה בבית-לחם אני מזמין לכל העם הפלסטיני את ברכותיו ואת הגנתו של אביכם שבשמיים”. בדרשה במיסה בבית-לחם פנה האפיפיור לקהל הנקבצים במונחים אלה: “אתם, עם נבחר על ידי אלוהים, פה בבית-לחם”. בנאום טרם צאתו מהשטחים השתמש שוב בביטוי “עם פלסטין” וסיים בדברים אלו: “שאלוהים ישמור את כל אחד מכם, משפחותיכם וידידיכם, ושהוא יברך את העם הפלסטיני בשלום”. מבחינה פוליטית, אין להסיק מדברים אלו דבר: בנדיטקוס ה-16 כבר חידש את העמדה הידועה מזה זמן של הכס הקדוש: שני מדינות לשני עמים, שהיא לא יותר מעמדת האו”ם. אפשר לדון כמובן על החלטה זו מבחינה פוליטית, אבל נדמה לי שלא ניתן לבקר את האפיפיור מבחינה זו. אין ציפיה כי הכס הקדוש ימצא פתרון מקורי לסכסוך. עם זאת, לגיטימי לצפות ממנו חזון רוחני-תיאולוגי מחודד וחכם. לאור הביטוים שציטטתי לעיל ובאופן כללי על לפי הרוח הכללית של נאומיו בביקורו בארץ, אפשר להבין היטב שאירע שינוי משמעותי במחשבה התיאולוגית של האפיפיור. יוחנן פאולוס השני יצר ביטויים שיישארו כאותות בהיסטוריה: “העם היהודי שברית מעולם לא בוטלה”, “מי שפוגש את ישוע המשיח פוגש את היהדות”, “היהדות אינה דת חיצונית לנצרות, אלא באופן מיוחד פנימית לה”. לבנדיקטוס ה-16 אין פורמולה נבואית דומה לעם ישראל, אלא לכיוון העם הפלסטיני. זה האחרון הוא הזוכה בלבד בברכות ולהגנת האב שבשמיים. הוא לבד זוכה בתואר “עם נבחר”. מי יוכל להגיד שזו אינה חזרה של "תיאולוגיית החלפה" שהכנסייה הקתולית טענה שהיא עזבה? חמורה עוד יותר היא העובדה שמעט נוצרים קתולים הבינו זאת. העיתון היומי הצרפתי “לה קרואה” (הצלב) ביקש ממני לפרסם מאמרים בבלוג שלו שהוקדש לביקור האפיפיור ב”ארץ הקודש”. הסכמתי ופרסמתי כמה מהרהוריי, כולל ניתוח המינוח “עם נבחר” בנאומיו של האפיפיור. התוצאה היתה שקיבלתי רק תגובות של ביקורת כאילו הנני “לא מאוזן” ומחפש בעיות עם האפיפיור. לא קיבלתי שום תגובה חיובית. כולם התרכזו במישור הפוליטי. בקשתי היתה להביט בבעיה התיאולוגית. עקרונית, מעניינת בעיני נקודת מבטו של האפיפיור בענין הסכסוך הישראלי-פלסטיני כבעיה פוליטית. אני מבין שעמדתו אינה רחוקה מדעותיהם של ישראלים רבים. אלא שהשינוי המעניין אינו מהתחום הפוליטי אלא מהתחום התיאולוגי. לא יפתיע לי אם שינוי כזה יגרום בכל זאת לתוצאות פוליטיות. בדיוק כפי שהאפיור פיוס ה-12 בשעתו לא רצה לדבר במפורש על שואת יהודי אירופה, גם האפיפיור הנוכחי לא קרא במפורש לעם היהודי בשמו. הוא אכן גינה את השואה שעברה אך לא גינה את האיומים של איראן הגרעינית המכוונים גם הם לעם היהודי. בנדיקטוס ה-16 לא הסביר שכוונת איראן להשמיד את ישראל היא רק הקדמה להשמדת המערב הנוצרי וערכיו דומים בדיוק לאלה של היטלר שרצה לטהר את העולם מכל יהודי על מנת לטהר אותו מכל אלוהים. עם בנדיקטוס ה-16, אני חש שאנחנו עומדים מול פיוס ה-12 של המאה העשרים ואחת.
הבלוג של ניקולא בגלין: http://nicolas.baguelin.free.fr/he/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה