30 באוקטובר 2007

להקטין ומיד את מספר התלמידים בכיתה ובגן

מאת אריה קיזל

התפקיד: מורה (וגם מחנכת כיתה)

דרישות התפקיד:
יחס אישי לכל תלמיד כל העת.

בדיקת מטלות כל התלמידים תוך מתן משוב אישי, נרחב ומובן.

הוראה דיפרנציאלית במהלך 45 דקות השיעור. דיפרנציאלית = מותאמת לרמתו של כל התלמיד. הנחת היסוד: בכל כיתה נמצאות לפחות ארבע רמות של תלמידים ולפיכך על המורה להתאים את השיעור ואת עצמה וכמובן את החומר הנלמד לרמת התלמידים בכל אחת מהקבוצות. אם אפשר בדרך שהתלמידים החלשים לא יחושו שהם חלשים (אפשרי?) ולא יתוסכלו כתוצאה מכך.

בניית תוכנית השילוב לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים. הבהרה לאלה שאינם בעלי מקצוע: תלמידי שילוב הם תלמידים שאינם תלמידי חינוך מיוחד. הם בעלי צרכים מיוחדים הלומדים בכיתות רגילות. מי הם? תלמידים היפראקטיביים מאובחנים (או לא, כתוצאה מהתנגדות הוריהם המתכחשים לעצמם ולצרכי ילדם), לא קוראים ולא כותבים ברמת הכיתה שלא הושארו כיתה (יש כיום תלמידים המושארים כיתה?), תלמידים עם בעיות דיסלקציה, דיסגרפיה ושאר ליקויי למידה, תלמידים עם בעיות רפואיות הגורמות להאטה בקצב הלמידה, תלמידים עם בעיות רגשיות כתוצאה מ"בעיות בבית" (כלכליות, מצב משפחתי), תלמידים עולים (שזוכים אמנם למעט "שעות עולים") הלומדים בכיתה וגם תלמידים אחרים אשר במהלך השנה מאובחנים כבעלי צרכים מיוחדים (בדרך כלל בתחום הרגשי).

מעקב אחר מחברותיהם או חומרי הלמידה של כל תלמידי הכיתה.

שיחות אישית עם כל אחד התלמידים כדי לאפשר בדיקה של רצונות/צרכים/מאווים.

שיחות אישיות עם כל אחד מהורי התלמידים בכיתה באופן שיאפשר תיאום ציפיות והיענות לצרכי ההורים (היענות לצרכי ההורים היא אחת מדרישות המערכת ממורי הכיתות כיום).

תיאום בין כל המורים המלמדים בכיתה וטיפול בכל העולה מהאינטראקציות ביניהם לבין תלמידי הכיתה.

הסדרת סביבת לימודים אטרקטיבית, מעודכנת ומשמעותית.

הוראת תחום הדעת או תחומי הדעת בכיתה בהתאם לקצב המצופה מהרגולטור (=משרד החינוך) לצורך הערכה (מיצ"ב/בגרות/מבחנים אחרים = המבחנים החיצוניים הקובעים אם בית הספר עומד בדרישות הארציות ולעיתים הבינלאומיות).

ניהול חיי החברה של הכיתה: בגיל הצעיר תיאומי ימי הולדת, חגיגות החגים, מסיבות בית ספריות, טקסים בית ספריים, פרויקטים חיצוניים, טיולים ויציאות חוץ בית ספריות אחרות.

היענות לצרכיהם של תלמידים שאינם יכולים להגיע לבית הספר מסיבות שונות.

שילוב תלמידי החינוך המיוחד בכיתה תוך שיתוף פעולה (ישיבות, הכנת תוכניות עבודה, העברת חומרים מוטרמים) לצוות החינוך המיוחד.

ביקורי בית בבתיהם של כל תלמידי הכיתה לאורך השנה.

ניהול אסיפות הורים וימי הורים.

השתתפות בישיבות פדגוגיות בית ספריות.

השתתפות בהשתלמות בית ספרית.

השתתפות חובה בהשתלמויות חוץ בית ספריות בהנחיית הפיקוח/הרשות המקומית/בעלות בית הספר (על פי שכבת הגיל).

הכנת תוכנית עבודה שבועית (בחלק ניכר מבתי הספר), הכנת תוכנית עבודה שנתית.

ניהול פורום כיתתי באתר בית הספר. ועוד ועוד.

אלי שליו כותב בבלוג שלו על מספר התלמידים הרצוי בכיתה: http://www.notes.co.il/shalev/36013.asp
מאמר מחכים.

ד"ר אורי אמיתי כותב גם בנושא זה:
http://www.yehudemo.org/?p=41

ואני מבקש להוסיף על כך מספר הערות או בעצם הצעה, קטנה אך יעילה (כך סבור אני לפחות).

שרת החינוך (לא משנה מי היא) תצהיר היום לאחר התייעצות עם ראש הממשלה כי החל משנת הלימודים תשס"ט יירד התקן לכיתה במדינת ישראל מ-40 תלמידים בכיתה ל-39 תלמידים. היא לא תסיים בכך את הצהרתה אלא תוסיף כי בשנה שלאחר מכן יהיה התקן 38 תלמידים בכיתה.
בתוך 10 שנים, תסיים השרה את הצהרתה, יהיה התקן לתלמיד בכיתה 30 תלמידים.
בתוך אותו זמן יותאמו מתקני החינוך בהשקעת ענק מרשימה וכדאית לצרכים אלה (תהליך פשוט מההתנתקות). השקעה זו תניע גם את גלגלי הכלכלה בכל תחומי הבינוי.

תלמידי מדינת ישראל בעוד עשור ילמדו, כך תוסיף השרה, בכיתות בנות 30 תלמידים. והמורים יצליחו, כך תוסיף, לעמוד ביעדים המורכבים שאנו מטילים על כתפיהם. מזכיר הסתדרות המורים ומזכיר ארגון המורים העל יסודיים שיישבו לצידה יניעו בראשם בהסכמה ולא ידרשו שום דרישה לגבי תוכנית צמצום מספר התלמידים בכיתה שמוצעת כאן.

"זו המהפכה האמיתית של מערכת החינוך", תאמר השרה.

ואנו נאמין.

נ.ב. (קטן): השרה תתחיל את הנאום במשפט הבא:

"היות ואנו מאמינים בקשר אישי בין איש החינוך לבין התלמיד בתוך עשור יצומצם מספר התלמידים בגני הילדים, על פי התקן, מ-35 תלמידים בגן החובה ל-25 תלמידים. ותוך כדי כך ישונה שמו של "גן החובה" לשם "גן ישראל".

איש חינוך בכיר התקשר עמי לאחר פרסום פוסט זה וביקש להזכיר כי ח"כ רונית תירוש הגישה הצעה הנוגעת לצמצום מספר התלמידים בכיתה.
ועוד בנושא: http://www.knesset.gov.il/mmm/data/docs/m01132.doc

3 תגובות:

ד"ר אוֹרי אמיתי אמר/ה...

אם כבר אז כבר -
נלך בדרכו של אבי מערכת החנוך העברי הכללי, יהושע בן-גמלא, ונקבע את גודל הכתה על 25 (בבלי, בבא בתרא כא א).

עוד דבר - לא בכדי כתבת על מורות, ולא על מורים. אין מנוס מפן נוסף במהפכת החנוך הגדולה, והיא הגדלת השׂכר באופן משמעותי. (מורה עם 10-15 שנות ותק ותאר שני צריכה להשׂתכר, במונחים של היום, 8,000 ש"ח נטו לחודש). במצב כזה, בו שׂכר מורה יוכל להוות משׂכורת של מפרנס ראשי במשפחה מהמעמד הבינוני, יוכלו גם גברים לבחור במקצוע ההוראה בקלות. כשיתאזנו מספרי המורות והמורים במגזר העברי נדע שעשׂינו משהו.

אריה קיזל אמר/ה...

אין ספק שאתה צודק לגבי איזון גברים נשים. זה יועיל לכולם: למעמד החינוך כמקצוע, למשיכת כוחות טובים ולשיפור התדמית הציבורית הירודה. הפמיניזציה שעבר מקצוע זה כמו גם אחרים נובעת מהשכר הנמוך וחבל.

חן לב אמר/ה...

אישית דומה ש30 תלמיד זאת גם כיתה לא קטנה בדיוק. עוד אחד וזאת פלוגה עם חניך תורן. בכל מקרה, אם מגיע תלמיד באמצע השנה לבית הספר הוא יתווסף לכיתה ובד"כ זה לא תלמיד אחד אלא כמה. הפנמת הלימוד צריכה להיות ע"י התלמיד ולאו דווקא האשם במורה. על המורה ללמד, לתת הרצאה מתאימה ודפי עבודה ועל התלמיד לעבוד עצמאית. אפשר להתפלסף עד מחר לגבי זה, אבל זאת האמת.