"ככל שהחינוך יעיל יותר כן מתמסרים בני האדם בתשוקה גדולה יותר לאזיקים המונעים מהם להיות מה שיכולים היו להיות ומסתירים מהם את אלימותם של מנגנוני העיצוב של מה שהינם" (אילן גור-זאב, 1999: 11)

The more effective education becomes, the more people seek comfort under the fetters that prevent them from what they could have become and hide from them the violence of the mechanisms that shape what they are (Ilan Gur-Ze’ev, 1999: 11).

9 בינואר 2019

אבא שלנו עוצב במלחמה

חיים קיזל 1934 - 2019 



אבא יקר,

היום אנו נפרדים אף כי נפרדנו ממך בשנים האחרונות אין ספור פעמים.

כאשר הגוף נותר אבל הזיכרון עומעם ושקע.

זו היתה פרידה שבועית מהדהדת

ומפגש שבועי עם הגוף המוכר שנותר חזק ואצילי כשהיה.

ועתה, התחנה הסופית. 
הפרידה.




אבא שלנו – חיים – עוצב במלחמה
הוא נולד בפולין ב-15 במאי 1934 שנה וארבעה חודשים לאחר עלייתו של הצורר הנאצי במדינה הסמוכה. 
בגיל 5, בהיותו בן בכור לשני אחיו שהיו תינוקות, פגע הפגז הראשון בשכונת מגוריו בפולין.

אמו, סבתנו, פיה, אשה קשוחה, עם עיניים כחולות בוהקות, נטלה את כל המשפחה ואת בעלה, סבי אריה, ובמרוצת חיים להצלת חיים החלה במסע מזרחה אל תחומי ברית המועצות. 
היא כנראה הבינה, היא בטוח הבינה, את מה שהיה צריך להבין אז:
מהר, 
לברוח מהם מהר. 
ברגשות אמהיים, הישרדותיים, כמו-חייתיים נאבקה על חיי המשפחה והצילה אותה.


אבא שלנו עוצב במלחמה כי גם כשחזר לפולין, כמתבגר ונותר שם עד תחילת שנות החמישים, הוא חווה חוויות קשות להחריד מהסוג שיהודים פולנים פשוט לא מדברים עליהם. 
זה דור שאיפסן, 
הדחיק והכניס לארונות ולקופסאות שחורות.
כך חשב, כך חשבו, לגונן.

את אבא, נציג קלאסי של דורו, כיסתה אז שתיקה.
במקום רגש הוא תבע עבודה, במקום תחושות הוא תבע עשייה. 
לא שמענו (לפחות לא אני כבן הצעיר) על מה היה שם.

אבל לא היה צריך לשמוע. 
מספיק משפטים כמו "הפולנים היו גרועים מהגרמנים" ו"אני פולנית לא אדבר יותר" וסירובים חוזרים ונשנים להפצרותנו לנסוע לטיול שורשים.
פולין – יוק. מעתה אמור: ישראל.

ציוני בכל רמ"ח איבריו. 
חניך תנועת הדרור, 
עלה - וכבן הדור ההוא - מיד לעשייה.

מהמעברה למגורים שנחשבים היום עוני
ומיד לעבודה – שנות דור בבית החולים רמב"ם, כאח אחראי חדרי הניתוח והמחלקה הנוירוכירורגית. 
בשביל אבא היה זה מקום מציל חיים, מרחב לטיפול וסיעוד. 
כלפי החולים בחום ובאהבה אבל כלפינו בקשיחות ובתובענות, בסמכותנות ובקור רוח.

אבא שלנו עוצב במלחמה והיא ליוותה אותו גם כאן. 
מלחמת ששת הימים וזיכרון מלחמת יום הכיפורים שבו שירת בבית חולים שדה ברמת הגולן ולא קראנו ממנו גלויה עד שביום אחד הגיע הביתה מאובק.

אבא יקר,
היום, כאבא (לשלושה גברים מדהימים) שלא עוצב במלחמה, אני מבין את החספוס והתכליתיות, נטולת הרגש המופגן, שכיסו על רגישות שהוסתרה. 
כי במלחמה לא מראים רגש ולא מפגינים תחושות אלא רצים ועושים. לא מדברים אלא ממשיכים קדימה.

ולכן היום אני מבקש להודות לך 
על מה שנתת ומצליח לראות גם תכונות דומות בנו, 
בניך.

עוד זמן קצר תיטמן קרוב לאמא שנפטרה לפני יותר מעשרים שנה, במקום שבו תכננת להיקבר,
תחת המצבה שעיצבת לעצמך כדי לחסוך מאיתנו מאמץ רב והתעסקות.

כזה היית תמיד – תכליתני, ענייני וממוקד במטרה.

כך עשית וכך חינכת.

אבא יקר, לך בשלום ונוח בשלום.

נוח בשלום מנוחה נכונה.



אין תגובות: