מאת אריה
קיזל
התלמידה
מבית הספר אורט גרינברג בטבעון שהסגירה את המורה שלה לאזרחות לשלטונות על כך שהעז למתוח
ביקורת על קודש הקודשים – צבא העם - היא תוצר של המערכת המנרמלת. היא ההישג הגדול
ביותר של מערכת החינוך. היא התגלמות דמות הבוגר הרצוי.
הסגנון
המתלהם של הטוקבקיסטים שתמכו בה וביקשו את הוצאתו להורג (במקרה החמור) וסילוקו מאדמת
המולדת האהובה (במקרה הקל) הוא תוצר של המערכת וההישג הגדול ביותר של התפיסה
החינוכית האנטי פלורליסטית. לפיכך, אין לנו להלין על כך שמיכאל בן ארי הוא גדול
התומכים בקבוצתה של התלמידה והנוהים אחריה. זה רק מובן מאליו שהוא הפך נותן החסות
המרכזי. הוא הוא התגלמות דמות הבוגר הרצוי.
מעטים
המקרים שראש מערכת החינוך בישראל נדרש למקרה קלאסי שבו מתגלמים כל הערכים הנלמדים
בשיעורי אזרחות. זה המקרה שבו הדיבורים הריקים בשיעורי האזרחות הופכים למציאות ולא
לריאליטי של סיסמאות ריקות מתוכן במסיבות עיתונאים פומפוזיות.
עתה
הזמן של מערכת החינוך והעומד בראשה להיות אמיצים, לנצל את המראה המקרית שרשת אורט
חשפה בפניה באמצעות אדם ורטה ולהבין כי ברחבי הארץ מתנהלים יום יום קרבות שכאלה.
קרבות אלה בשיעורי האזרחות לא נחשפים לאור הציבוריות בגלל שהמורים לאזרחות במקומות
האחרים זהירים יותר (אמיצים פחות?) לומר דברים המעוררים מחלוקת ודיון פלורליסטי
בעקבותיהם. מורים אלה מבינים היטב את "רוח המפקד" (שהינה שתקנות ממושמעת
וממושטרת או ריצוי התלמידים) או מפנימים את הצנזורה הפנימית שהם נתבעים אליה אם
חפצי חיים הם. אל מול גילויי הגזענות שהתלמידים מפגינים, כחלק מיישום דמות הבוגר
הרצוי, הם נעים בין הטיפות ושורדים את היום. כל שתיקה שרדנית שלהם מעצימה את דמות
הבוגר הרצוי ומקטינה את החזון של שיעור אזרחות חי, נושם, בועט, פלורליסטי, אם לא
לומר – ערכי.
המורים
הללו אינם אמיצים דים כפי שאדם ורטה היה אמיץ ואפשר להבין אותם. מי צריך להיכנס
לקרבות ידועים מראש שבמסגרתם איש מהממונים עליהם – מראש המערכת ועד לשכת המפמ"ר
לאזרחות שמשרתו לא אוישה כבר חודשים ארוכים באופן הזועק לשמיים – לא יתמוך בהם. בעת
מבחן הם יושלכו חסרי מגן ויהיו מרמס לשיח מונוליטי החושף פחדנות והמעמיד בספק
ומלעיג את מטרות הוראות האזרחות.
שתיקתו הממושכת מדי של ראש המערכת במקרה זה (בטענה מגוחכת כי היה בחו"ל וכו') היא התנפצות האומץ הציבורי האזרחי באופן החמור ביותר. מן הצד
האחד, המערכת מבזבזת מאות רבות של שעות הוראה על מסע פרסום חסר ערך למה שמכונה
"רפורמה" ומן הצד השני – ראש המערכת אשר נענה במהירות הבזק לכל מכתב של תלמיד
באינטרנט נעלם ונאלם דום ומשתתק פתע כאשר מושלך לחצרו המקרה המשמעותי ביותר שבו הוא צריך
להביע בזמן (!) דעה משמעותית על הנושא המשמעותי ביותר: אומץ.
אומץ
חינוכי מתגלם ביכולת להביע בזמן אמת עמדה ברגע שהיא אינה פופולארית. אומץ חינוכי הוא האמירה
שתעורר דיון, שתעמיד את המחלוקת במבחן הראוי. אומץ חינוכי מביא לכך שלעתים אנשים
משלמים מחירים (ושולמית אלוני היתה התגלמותו לא אחת). אומץ חינוכי, ציבורי
ומנהיגותי נעדר זמן רב מדי במקרה זה מלשכתו השותקת של ראש המערכת. ההיסטוריה החינוכית תרשום
ימי שתיקה אלה ממושכים אלה כימים שבהם ראש המערכת לימד אותנו למידה משמעותית אודות שברו של האומץ והתנפצותו הרועמת. לידיעת המורים לאזרחות.
פורסם גם ב-Ynet
פורסם גם ב-Ynet
20 תגובות:
אמת ויציב. אבל לנוכח הפחדנות העומדת בשורש התופעה הזו, אין אלא לסגל שיטות ודרכי הוראה שקשה יותר יהיה לחשוד בנאמנותם של החרדים לדמוקרטיה לערכים 'היהודיים' של המיכאל בן-אריאים ושות'. נשמע כמו תבוסתנות, אבל לאור המצב שנוצר על הרוב השפוי לנהוג על פי הכלל המוכר לנהיגה בכבישים: להיות חכם ולא צודק. את הכיוון סימנתי כאן http://udimanor.blogspot.co.il/2014/01/blog-post_23.html ולמען הסר ספק - אין טעם לחכות לברכת הקברניטים. תא הטייס ריק. לכל היותר יושבים בו חבורת פירסומאים.
ימים קשים, חווים אנו. התיוג של ורטה בידי התלמידה המלעיזה וקהל מריעים ודורשי ראשו, כהתגלמות של... כל מה שהם לא [ומלאו אתם החסר] - מדיפה ריח רע [מאד] במקרה הטוב ומשמשת כתובת על הקיר, במקרה החמור יותר. יש אתגר אחד בפני מחנכים [ומורי ה"אזרחות" בכךללם]: ללמד לשאול שאלות, להתלבט, להשוות נראטיבים, לחפש חיזוק ואסמכתא... וחוזר חלילה. לשאול... מביכה אף יותר התנהלות מעסיקיו. וכל המוסיף - יגרע. מביש. אני מפיץ הבלוג בין כל מנהלי הסניפים בריאלי [שעד לפני כשבועיים ניהלתי אותו] ואני מקווה שמחליפי הטוב ימצא לנכון להביא את המורה ורטה להורות אצלנו או - לפחות - לפגוש בתלמידים ובמחנכים.
התקרנפות... חוששני, היא התופעה. מביך?? מפחיד!!
למה שר החינוך מחכה?
למה הוא התעכב בתגובה כל כך מאוחר ושלח את מנכ"לית משרדו להוציא חוזר אחרי זמן לא מועט.
כשהוא רוצה להגיב על משהו - הוא רץ כמו טיל.
השתיקה שלו רועמת ופתיחת הפה המגומגמת שלו - מאוחרת.
למה שר החינוך מחכה?
למה הוא התעכב בתגובה כל כך מאוחר ושלח את מנכ"לית משרדו להוציא חוזר אחרי זמן לא מועט.
כשהוא רוצה להגיב על משהו - הוא רץ כמו טיל.
השתיקה שלו רועמת ופתיחת הפה המגומגמת שלו - מאוחרת.
בזמנו, כאשר פורסם דו"ח קרמניצר המתייחס להבניית מקצוע האזרחות, שימשתי כראש מרכז מורים אזורי במכללה האקדמית בית ברל, עליו הוטל, בין היתר להטמיע את הדו"ח ולהכשיר את המורים בהתאם. נפגשתי עם פרופיסור קרמניצר כדי לדון עמו על רוח הדו"ח. מקריאת הדו"ח בזמנו, הבנתי שיש בדו"ח פוטנציאל גדול להחזיר את האחריות על החינוך האזרחי והחינוך בפרט, לידי המורים. לא עוד מורים הבוחרים מילותיהם הסטריליות בקפידה ונותרים מסורסים בהיבט של האמירה החינוכית. הוא אישר שאכן כך הם פני הדברים וזוהי רוח הדו"ח. צר מאוד שבמערכת החינוך הולכים ומתרבים המקרים שהטיפול בהם בסתירה לרוח זו. באופן זה מערכת חינוך "יורדת" כיתה...
והשאלה שלי היא האם היית קם להגן באותו הלהט גם על מורה שהיה מתבטא באופן ימני על הנעשה במדינה ואומר כי עלינו לדבוק באימרת ז'בוטינסקי:"שתי גדות לירדן..."?
האם תלונה של תלמיד המתנגד לדעתו זו של המורה הייתה מובילה מיגננה רבתי של מיטב הפובלציסטים בעיתוני ישראל על אותו מורה ימני...?
הכי מצחיק שאנשי ימין או אמצע שואלים אם גם על מורה ימני היו שוחרי זכויות האדם נלחמים.
הרי כל מערכת החינוך הדתית, ללא יוצא מן הכלל כמעט, מעניקה חינוך לאומני, לעתים קרובות קיצוני, בראש חוצות, כמדיניות מוצהרת ורשמית, ובאין מפריע. על מנת כן היא נוצרה וזה ייעודה.
איסור השמעת דעות המורה חל על מורי השמאל בלבד מלכתחילה. אז קשה לדמיין מקרה שיהיה צורך להגן על מורה ימני. כרגע הויכוח הוא על מי שצוחק למשמע הדעה שיש לזרוק את כל הערבים לים. אין ויכוח על הלגיטימיות של ההצהרה עצמה, היא כמובן לגיטימית לחלוטין במדינת ישראל. אבל אסור לצחוק ממנה, זה מעליב!!!
אין מקום לדיעות פוליטיות מצד המורים. למורה בד"כ יש יתרון עצום בידע ובנסיון מול התלמידים, וברגע שהוא מביע עמדה פוליטית הוא מפר איזון וגורם לילדים שאינם מסכימים עם דעתו , לשתוק ( מפחד).
עם זאת, לא חושב שמורה שמביע דעה פוליטית צריך להיות מסולק מסית הספר. אך בודאי שחייבים לנקוט צעד משמעתי כלפיו.
רוצה להוסיף על ההגדרה שלך לאומץ חינוכי. אומץ חינוכי בעיני היא היכולת לכבוש את עמדתך (לפחות בשלבי הדיון הראשוניים) להתגבר על היצר להגיד לתלמידים מה נכון, מה ראוי לחשוב.
לאפשר להציף את קשת הדעות בכיתה,
להקשיב !
המורה רק יקשיב ? לא! המורה "ירים" את הדיון שלב, על- ידי שאלות מכוונות , דרישה לנימוקים, הצגת נתונים, עובדות, מיפוי/ארגון, הצגת חלופות, ייצור קשרים, חיבורים, ורק אח"כ אם יהיה נחוץ יציג את עמדתו. זה מחייב ידע, בקיאות בחומר וגם ואולי יותר מכל מיומנויות הנחיה שאין למורים שלנו. אם אנחנו רוצים לחנך לפלורליזם,דמוקרטיה, אהבת האדם, חמלה, לא נוכל לעשות זאת בהטפה!!!! יש צורך לתת בידי המורים כלים להנחיה ולפתח את היכולת לקיים דיונים לא פשוטים בכיתה.
שושיק לוי יפרח
מארגים, חדשנות במערכות חינוך בע"מ
0544646117
מילים כדורבנות
אין ספק... השתיקה של שר החינוך, וכל המנהלים/מפקחים מתחתיו מוזרה
יותר מזה... מדובר במורה שנראה ונשמע כמורה ערכי (אין הכוונה לדעות פוליטיות) , כזה שהיה מתאים לי שיהיה המורה של הילדים שלי
רק עכשיו אני מבין את כל האמירות שלך בנוגע למערכת החינוך, המורים, בתי הספר והתלמידים.
רק עכשיו אני מבין את כל מה שדיברת על התלמידים. הם פשוט מורדים בנו. הם כבר לא מעוניינים במערכת שעדיין לא עשתה רענון לדף שלה. מערכת שעדיין חושבת שהם אותם תלמידים של המאה ה-19 שצריך להחדיר בהם ידע לפני שהם יוצאים לעולם הגדול. לעולם התעשייה.
רק עכשיו אני מבין את כל מה שדיברת על האופן שבו תלמידים לומדים ובעיקר האופן שבו הם ניגשים לחומר הנלמד. הם מחכים לי שאכתיב, הם מחכים לי שאכתוב על הלוח, הם מחכים לי שאצלם להם סיכום קצר של החומר הנלמד, הם מחכים לי שאעשה חזרה ועוד חזרה ועוד חזרה, הם בעיקר מחכים לי שאציג בפניהם משהו אחר. משהו שלא הוצג להם לפני כן. משהו חדש, משהו מרענן.
רק עכשיו אני מבין את כל האמירות שלך בנוגע לבתי הספר. המבנה המיושן עם הבטון שמזכיר לשני הצדדים שזהו אולי בעצם כלא. המערכת הגדולה הזו שלא תיתן לך לסטות מדרך הישר, שתעשה ותפעל בדיוק לפי התקנון. בתי הספר שהתלמידים בהם הם עוד מספר סטטיסטי על מנת להציג הישגים כלפי חוץ. זה אותו בית הספר שייאלץ אותך בסופו של דבר להתכוונן אך ורק לבגרות, כי אחרת יבוא הפיקוח ורע ומר יהיה.
רק עכשיו אני מבין את מילותיך שקשורות בעירוב של חינוך ופוליטיקה. אותו בית הספר שחורט על דגלו הצלחה בבגרות על חשבון ראייתו את התלמיד והצרכים שלו. העיקר שייגש, העיקר שיעבור, העיקר שנוכל להציג שחל שיפור ניכר, העיקר שנקבל עליו את התקציב.
רק עכשיו אני מבין את תשומת הלב שהקדשת לאיכות המורים. רק עכשיו אני מבין במבט מבפנים את חדר המורים, את המורכבות שלו, את ההוויה שלו, את הלך הרוח שלו, את היותו בעיקר חדר לפריקת עצבים על התלמידים, על בית הספר, על המורים, על עצמי.
רק עכשיו אני מבין שאני בדיוק מאותם הדוגמאות שדיברת עליהם. מורה "שפוף" למערכת, שמסתכל כל הזמן, על הסיכוי שלהם בבגרות, אבל לא רק אלא גם על העבודה, הבוחן והמבחן הקרוב כי ההערכה לתלמיד חייבת להיות מורכבת מפרמטרים שהכי חשוב שיגיעו למאה אחוז. כשעשיתי בוחן וכל התלמידים החליטו פה אחד שהם לא עושים, רמזו לי בצורה עדינה, למה הודעתי להם מראש על קיום הבחינה.
רק עכשיו אני מבין את הביקורת שהעברת על מערכת החינוך. מערכת אדירה עם משאבים כמעט בלתי נגמרים שעושה הכול כדי שהתלמידים יטילו כבר את ביציהם ועדיף שיהיו בגוון זהוב. מערכת שנמצאת בטירוף ומדברת עם המורים רק על הישגים ועם התלמידים רק על משמעת. המערכת הזו אינה מסוגלת לעצור רגע ולהבין מה היא רוצה, לאן היא הולכת ובעיקר לאן היא מוליכה את המורים ובעקבותיהם את התלמידים.
רק עכשיו אני מבין את כוחה של מערכת וההשפעתה על היחיד בתוכה. אין לך סיכוי להיות שונה, אתה פשוט תתבלט וכאשר זה יקרה, אתה תוזמן לשיחה ובה יובהר לך לאן אתה צריך ללכת ואיזה נעליים לבחור כדי שיתיאמו להליכה.
רק עכשיו אני מבין אחרי מחצית השנה שבעצם רק התחלתי להבין.
רק עכשיו אני מבין שאולי אני לא יודע בעצם כלום.
רק עכשיו אני מבין שעד שאני אבין, אני כבר לא אהיה בה.
דברי הבלע כאן הם מעשה נבלה של מורים שממשיכים לחשוב שבעת הנוכחית מותר להמשיך להתעלל בתלמידים. התלמידה ספיר סבח, בעלת השם המזרחי שהוא סדין אדום בעיני כל שמאלן לבן כביכול נאור (שאותה האורים והתומים של השמאל האנטי ציוני אורי משגב תיאר במילות הבלע "לא ארחיב כרגע בנוגע לאקלים המשפחתי שהצמיח את ספיר סבח" אחרי שתיאר את הגזע הארי של אדם ורטה - ממשפחתה של נתיבה בן יהודה) העזה להגיד מה שתלמידים רבים לא מעיזים להגיד - את הכיתות שוטפת אינדוקרינציה שמאלנית קיצונית, כזאת שאסור בה לפצוח את הפה ולהעמיד על דיוקם שקרים כמו הנאכבה (שכן חאג' אמין חוסייני מעולם לא היה קיים אליבא דה שמאל), מסרבים לספר לתלמידים על הישגי הישוב היהודי בארץ ורק ממשיכים להלל את הנארטיב הפלסטינאי - מקדשי ההרב המלחמה והשהאידים. והנה כשמישהי מתקוממת על כך הופכים אותה מיד למי שהשמיעה דעות גזעניות בשיעור (היא מכחישה והמורה לא הוכיח זאת בשימוע), נטפלים למוצאה (כולל טוקבקים בהארץ הנאור שקוראים לה לחזור "לאיפה שבאה" וקופה שירדה מהעצים), וגם אין מהצבועים אף מילה על כך שבשימוע קבע מר ורטה החוצפן ש"זה או אני או היא" כאילו שזכותו בכלל לדרוש סילוק תלמידה רק כי לא הסכימה לשטיפת המוח שלו. מעניין שמי שהזכיר את עניין הפיטורים בבירור הוא ורטה ולא אנשי אורט, ומעניין שמיד שוגרה לעיתונות תמונת יח"צ שצולמה מראש ומעניין שעורך הדין שלו הוא שופרם של המחבלים מיכאל ספרד - הכל תיחמון ידוע של הקרן החדשה.
והמגעיל ביותר היא קביעתך כי התלמידה "הסגירה אותו לשלטונות". אולי כדאי שיעבירו את חוק הנאצים כדי למנוע משפלים ועלובים כמוך להמשיך עם ההשוואות.
הסוגיה היא שונה לחלוטין ואני מתפלא שמר קייזל לא הבין אותה.
האם נכון שמורה יצהיר על דעותיו הפוליטיות? מה זה תורם לדיון? שים לב שבתי ספר רבים נהיים ימניים או שמאלניים רק בגלל הנוהג הנלוז הזה להכניס פוליטיקה ודעות פוליטיות.
הרי מר קייזל היקר, בתור מורה מורים אתה יודע שעל מנת לאתגר תלמידים ולפתח בהם את החשיבה הביקורתית ועוד חשיבות מסדר גבוה לא מחייב את הצהרת המורה לדעותיו הפוליטיות, ניתן להציג דעות מגוונות גם מבלי להיחשף, זה הרבה יותר בריא לתלמידים וזה גם מונע הטיה של התלמידים לדעות המורה.
מתפלא עליך
שלום,
מאמר מעניין, אם כי לוקה בחד צדדיות רבה. לא נזכרת את המקרה בו פוטר ישראל שירן על סירובו להזדהות עם מורשת רבין. אתה עצמך מלמד במקום שסרב לתת מעמד ד"ר כבוד לחתן פרס נובל בשל היותו איש ימין.
באוניברסיטת חיפה פועלים תאים גזעניים של ערבים - האם אתה יוצא נגדם? גזענות אצלך זה רק משהו שיהודים עושים.
דעות; פרשת אדם ורטה; הלאה הערכים תחי הפוליטיקה
מאת; סיגל בן-ארצי (קו לחינוך)
פרשת המורה לאזרחות אדם ורטה הציפה באחת את האבחנה שהכל צביעות. את הצביעות השלטונית, שמי שעומד בראשה – שר החינוך, ראש וראשון למורי ישראל – לא עמד לצדו של המורה כשנזקק לו. את הצביעות המקצועית – של רשת אורט, שהניפה במהירות מדהימה את חרב הפיטורין על ראש המורה. את הצביעות הארגונית – של ארגון המורים העל יסודיים, שקולו טרם נשמע, והוא זה שהיה אמור לספק חסינות למורה שמפוטר מעבודתו. זוהי אצבע מאשימה – לכל מי שהיו שם, שהנציחו על דגלם את המורים באשר הם, אך בעת צרה קולם לא נשמע. לעומת זאת נשמע קול הרחוב, קול הגל המתלהם וגובר, ראש השסע החברתי במקומותינו. ולמה? כי הכל, אבל הכל, פוליטיקה. שר החינוך לא הגיב למרות ואולי בגלל שנפלה בחצרו פצצה פוליטית. אגב, הוא גם לא הגיב, כי מי שבצע את המעשה בכיכר והעלה את המורה על הגיליוטינה, הוא מנכ"ל רשת אורט, צבי פלג, לו הוא הושיט את כתר מנכ"לות משרד החינוך לפני כחצי שנה. זוהי אצבע מאשימה לארגון המורים, שעומד על רגליו האחוריות כשצריך לפטר מורים כושלים במערכת, ודורש שימועים על גבי שימועים כדי שזה לא יקרה. והמורה הכושל ממשיך ומתגלגל במערכת ותלמידים רבים סוחבים אותו על גבם. אבל כשיש מורה שמציע אלטרנטיבה (רק לחשוב), אותה אלטרנטיבה שהמערכת משוועת לה, ומשלמת עבורה בתקשורת מיליונים רבים (הקמפיין ל"למידה משמעותית") – פתאום הקול נדם. הקול, הכל – זה הכל אותו דבר. אף קמפיין לא יחולל שינוי משמעותי אם לא יובילו אותו מנהיגים משמעותיים. כאלה שבעתות של חילוקי דעות משמיעים באומץ את דעתם, ולא מסתתרים מאחורי שיקולים פוליטיים. לשיקולים שכאלה אין מקום במערכת שקוראת לעצמה מערכת החינוך.
דברך ומילותיה של סיגל בן ארצי ראויים לעלות לשיח בשיעורי אזרחות ,ואני מתכוון לעשות כן(בתקווה שלא יבולע לי),עתידנו תלוי באותם אנשים בדמותו של אדם, וחיזוקם של כאלו באחריותנו , המחנכים .
ד"ר קיזל,
שמעתי שהשר הרב פירון התייחס לענין בחוסר התייחסות ואח"כ בהתייחסות הראויה לדעתי. ברצוני לשתף אותך והפורום בכך שהבאתי את הנושא לכתה ח וקיבלתי תלונה דרך המחנכת שלא להשמיץ את צה"ל... לפעמים אני גם אומרת שאני אתאיסטית ואני מעיזה לומר "שלפני התסשס"ד שנים הומצא האלוהים"... אם אוזמן לשיחת שימוע אפנה אליך לעזרה. ותודה לעיתון הארץ שפעם, כשהייתי בההיטק קראתי יום יום, בבית :-) והיום כשהפכתי מורה אני קוראת לפעמים...
המורה אסתר
לכן על בית הספר להיות בית ספר דמוקרטי...
כי, כדי ללמוד דמוקרטיה - וכדי לשפר אותה - חייבים להתנסות בה !
רבות מדובר בימים אלה על החשיבות ללמד ערכים דמוקרטיים בבתי הספר הממלכתיים שלנו. נראה שבעלי טורים בעיתונים, איגודים מקצועיים למורים, ארגונים ציבוריים, ואנשים בעלי השקפה לאזרחות טובה מבחינים פתאום שהנוער שלנו גדל בור ובלתי מחויב לעקרונות הנעלים עליהם מבוססת המדינה שלנו.
אומנם אני מסכים לגמרי שקיימת בעיה, חוששני שהתרופה המוצעת -- יותר שיעורים באזרחות ו/או ב"דמוקרטיה", לרבות לימוד מגילת העצמאות -- היא לא יותר טובה מהמחלה. מדוע קורה שאנשים מתעקשים לחשוב שהפתרון לבעיות של החיים האמיתיים הוא לדבר עליהן? האם מישהו באמת מאמין שלכפות על ילדים לעבור עוד קורס ישיג יעדים משמעותיים אמיתיים? אנחנו איננו יכולים אפילו להביא את הילדים שלנו לקרוא או לכתוב או לעשות חשבון כהלכה, למרות אינסוף השעות של מאמץ בכיתה. האם נהפוך אותם למגני החופש והדמוקרטיה על ידי התאמת תכנית הלימודים פעם נוספת?
העובדה הפשוטה היא שילדים אינם מחויבים לעקרונות דמוקרטיים, או לחופש מדיני, או למגילת העצמאות, או לחוקי היסוד של המדינה, כי הם בעצמם אינם מתנסים באף אחד מהנושאים הנעלים האלה בחיי היומיום שלהם, ובייחוד, בבתי הספר שלהם. לילדים אין זכויות בבית הספר, הם אינם משתתפים בקבלת החלטות משמעותית בבית הספר (אפילו כאשר ההחלטות משפיעות במישרין על חייהם), כמו כן, אין להם חופש להגדרה עצמית בבית הספר. למעשה, בתי הספר הם דגמים של אוטוקרטיה -- לפעמים נדיבים, לפעמים אכזריים, ותמיד בהתנגשות ישירה עם העקרונות עליהם מבוססת המדינה שלנו.
כמה ריקים מתוכן נשמעים כל השעורים האלה באזרחות ובהיסטוריה בבתי הספר, כאשר קהל שבוי של תלמידים אשר חלק גדול מאותה מגילת העצמאות ומאותם חוקי היסוד של המדינה כלל אינו חל עליו, חוגג, בכיתה אחרי כיתה, את שנת ה-66 למדינה!
הדרך להבטיח שלאנשים בני כל הגילים תהייה מחויבות עמוקה ל"דרך הדמוקרטית" היא להפכם לשותפים מלאים בה. נהפוך את בתי הספר שלנו לדמוקרטיים, ניתן לילדינו את חופש הבחירה ואת זכויות האזרח הבסיסיות בבתי הספר, ולא תהיה להם בעיה להבין מה משמעותם של הסובלנות, של כבוד האדם, של המודעות העצמית, ושל האחריות.
לכן, על בית הספר להיות בית ספר דמוקרטי...
כי, כדי ללמוד דמוקרטיה - וכדי לשפר אותה - חייבים להתנסות בה !
רבות מדובר בימים אלה על החשיבות ללמד ערכים דמוקרטיים בבתי הספר הממלכתיים שלנו. נראה שבעלי טורים בעיתונים, איגודים מקצועיים למורים, ארגונים ציבוריים, ואנשים בעלי השקפה לאזרחות טובה מבחינים פתאום שהנוער שלנו גדל בור ובלתי מחויב לעקרונות הנעלים עליהם מבוססת המדינה שלנו.
אומנם אני מסכים לגמרי שקיימת בעיה, חוששני שהתרופה המוצעת -- יותר שיעורים באזרחות ו/או ב"דמוקרטיה", לרבות לימוד מגילת העצמאות -- היא לא יותר טובה מהמחלה. מדוע קורה שאנשים מתעקשים לחשוב שהפתרון לבעיות של החיים האמיתיים הוא לדבר עליהן? האם מישהו באמת מאמין שלכפות על ילדים לעבור עוד קורס ישיג יעדים משמעותיים אמיתיים? אנחנו איננו יכולים אפילו להביא את הילדים שלנו לקרוא או לכתוב או לעשות חשבון כהלכה, למרות אינסוף השעות של מאמץ בכיתה. האם נהפוך אותם למגני החופש והדמוקרטיה על ידי התאמת תכנית הלימודים פעם נוספת?
העובדה הפשוטה היא שילדים אינם מחויבים לעקרונות דמוקרטיים, או לחופש מדיני, או למגילת העצמאות, או לחוקי היסוד של המדינה, כי הם בעצמם אינם מתנסים באף אחד מהנושאים הנעלים האלה בחיי היומיום שלהם, ובייחוד, בבתי הספר שלהם. לילדים אין זכויות בבית הספר, הם אינם משתתפים בקבלת החלטות משמעותית בבית הספר (אפילו כאשר ההחלטות משפיעות במישרין על חייהם), כמו כן, אין להם חופש להגדרה עצמית בבית הספר. למעשה, בתי הספר הם דגמים של אוטוקרטיה -- לפעמים נדיבים, לפעמים אכזריים, ותמיד בהתנגשות ישירה עם העקרונות עליהם מבוססת המדינה שלנו.
כמה ריקים מתוכן נשמעים כל השעורים האלה באזרחות ובהיסטוריה בבתי הספר, כאשר קהל שבוי של תלמידים אשר חלק גדול מאותה מגילת העצמאות ומאותם חוקי היסוד של המדינה כלל אינו חל עליו, חוגג, בכיתה אחרי כיתה, את שנת ה-66 למדינה!
הדרך להבטיח שלאנשים בני כל הגילים תהייה מחויבות עמוקה ל"דרך הדמוקרטית" היא להפכם לשותפים מלאים בה. נהפוך את בתי הספר שלנו לדמוקרטיים, ניתן לילדינו את חופש הבחירה ואת זכויות האזרח הבסיסיות בבתי הספר, ולא תהיה להם בעיה להבין מה משמעותם של הסובלנות, של כבוד האדם, של המודעות העצמית, ושל האחריות.
יוסי שריד, שר החינוך לשעבר, על בתי-ספר דמוקרטיים ולימודי האזרחות בישראל
http://www.youtube.com/watch?v=YrnTG7CM7mE&feature=share&list=PLFA6777E23113851F (16:08)
הוסף רשומת תגובה