1 בספטמבר 2016

מנקודת המבט של גיורא






"רונה וגיורא", ספרה החדש של ענבר אשכנזי (הוצאת פרדס, 2016) הוא נובלה גרפית האוחזת 205 עמודים שחצי מהם מצוירים וחצי מהם כתובים בתמציתיות לא מכבידה.
זהו סיפור על צמד, אשה וחתול. הוא נכתב מנקודת מבטו של החתול המביט פעמים על עצמו ובעיקר על רונה. הוא אינו מחבב את השם שהעניקה לו – גיורא. הוא אפילו מתעב את השם וקובע: "בדיוק עשרים ושלושה ימים מהיווצרות הגלד האחרון של האבעבועה האחרונה נכנסתי לחייה של רונה. והיא – מיד, ללא היסוס או התייעצות – כינתה אותי בשם גיורא. עברו מאז שבע עשרה שנים. בכל קנה מידה חתולי – אני עתיק. ועל אף גילי המופלג לא הצלחתי להתרגל לשמי. גיורא. כי מה לאות תחילית חיכית ולשמו של חתול" שבכלל מעונין בשם באום מהסיבה הברורה, לכאורה, ש"שמי היה נותן את הקצב כמו מטרונום, כמו תופים מקדימים: באום באום באום".
ענבר אשכנזי, אדריכלית נוף, בעלת תואר בוגר בביולוגיה מטעם אוניברסיטת תל אביב ותואר מוסמך לאדריכלות נוף מטעם הטכניון בחיפה התגוררה עם משפחתה 12 שנים בראשון לציון, חזרה להתגורר בתל אביב ולאחר מכן עברה לחיפה לחמש שנים. מגיל 30 מתגוררת בנס ציונה. מציירת ומפסלת, נשואה + 2. יש לה כמובן כלבה ושני חתולים (האם אחד מהם הוא גיורא?). היא ככל הנראה בעלת הספרייה הגדולה ביותר בישראלים לרומנים גרפיים, ז'אנר שקנה לו אחיזה כאן אבל במיוחד ברחבי העולם. היא תורמת לו בספר המהנה הזה תרומה לא מבוטל. זהו הרומן הגרפי הראשון שלה. קדמו לו ספר הסיפורים "בגוף הדברים" והרומן הקצר "שימורי אהבה".
הפעם החליטה להפתיע בסיפור שיש בו הומור רב בעיקר בגלל שהוא מסופר מנקודת מבטו של חתול המבקש שלא יפריעו את יומו ואשר מצליח לבטא את עצמו בתמציתיות אבל בהקפדה ובדיוק רב. הוא מביט מבט חודר, גרפי למדי, על גופה של רונה, על ימיה, לילותיה ושותפיה. בין העמודים, שחלקם נכתבים בחשיכה, הוא מצליח להבהיר כי יש דברים שרונה לא מבינה: "שבעים ושלושה אחוזים מחייהם מבלים חתולים בשינה. העובדה הזו מעוררת בבני אדם סקרנות. האמת שהיא צריכה לעורר בהם חוסר נוחות". ומכאן הוא עובר להסביר את התהיות סביב עובדה זו: "אני מניח ששאלות רבות צצות בלבה למשמע העובדה הפשוטה הזו: האם חתולים חולמים? למה הם עייפים כל כך? אם הם ישנים כל כך הרבה, מדוע אינם חיים כמו בני אדם? האם לחתול יש תת הכרה? האם חתולים אוהבים? האם הם חושבים? ומה הם חושבים על בני האדם?". בהמשך הוא גם מפרש: "אנחנו ממעטים להיות מושפעים מאחרים, אנו כלל לא שופטים או מפרשים התנהגויות של אחרים, אין לנו כל ענין או רצון להתעסק במחשבותיהם של זרים ועל כן אפילו המציאות המשותפת לנו ולהם עוברת עלינו בנחת".

הנובלה הגרפית הזו מכילה בתוכה שלל של תובנות שאינן ניתנות לקוראות על מגש של כסף אלא יש לפרשן. בתבונה, בין המילים ולעתים גם בקשר בין הציורים לבין המילים המעטות, הצנועות, המצויות מימינן. בין העמודים הרבים מסתתרים גם כאבים. את כולם יש לגלות בקריאה השניה ואפשר גם השלישית. כך או כך, "רונה וגיורא" הוא ממתק ספרותי, מעורר ומהנה. לעניות דעתי בעיקר בגלל גיורא.


אין תגובות: