המפמ"ר לאזרחות: לא אנטי-ציוני ולא פוסט-ציוני

ב-5 באוגוסט 2012 החליטה מנכ"לית משרד החינוך לפטר את מפמ"ר האזרחות, אדר כהן.
בתגובה לצעד זה, שעורר מחאות רבות של מורים ואנשי אקדמיה, כתב אדר כהן מכתב פרידה מהמורים:

י"ז אב תשע"ב, 5 אוגוסט 2012

למורות והמורים, למדריכות והמדריכים לאזרחות ולחינוך אזרחי שלום וברכה,

לפני כארבע שנים החלטתי להתמודד על תפקיד מפמ"ר אזרחות ומנהל המטה לחינוך אזרחי, וזאת לאחר התלבטויות לא פשוטות. 

הבחירה בשירות הציבורי כאפיק פעולה, על אף האופציות באקדמיה ובהוראה, נראתה לי כמעשה הנכון, כאקט של ציונות ומחויבות למדינה ולחברה בה אני חי.

באתי אליכם עם ברק בעיניים, וזכיתי מכם לגיבוי, שיתוף פעולה ותמיכה, וכך גם מעמיתיי הרבים במזכירות הפדגוגית ובמשרד בכלל וכן בקרב אנשי עמותות, ארגונים ואנשי אקדמיה רבים.

כולכם יודעים עד כמה אהבתי את עבודתי, השקעתי בה ממרצי ומזמני עד בלי די, הייתי מחויב באופן מלא למערכת, ואף זכינו יחד להצלחות לא מבוטלות:

המעבר מיחידת לימוד אחת לשתי יחידות לימוד, הכנסתה והטמעתה של "מטלת הביצוע"   - גולת הכותרת של החינוך לאזרחות פעילה (על אף הקשיים הרבים שהיו ועודם מנת חלקנו), עדכונים בתכנית הלימודים אזרחות והכנסתם של חומרי למידה חדשים, עבודה משמעותית ומקיפה בנושא של חינוך לחיים משותפים – בין יהודים לערבים, בין דתיים לחילוניים.

לא חששנו לגעת בנקודות הכואבות והשסועות של החברה הישראלית, וזאת כיוון שהתפיסה החינוכית והפדגוגית שלנו מטרתה לאחות ולהכיל, ולא לפלג ולהעליל.  זה היה סוד כוחנו ועוצמתנו – הידיעה שמי שבא מתוך אמת ואמון, מסוגל להכיל קשיים ולבטים, גם של השונים ממנו. זהו סוד קסמו של מקצוע האזרחות.

לצערי, ברמה האישית לא כולם היו מסוגלים להכיל את המורכבות הזו, והחיצים של אנשים מסוימים בצמרת כוונו אלי. בשנתיים האחרונות התנהל נגדי מחוץ למשרד מסע השמצות מתוזמר היטב (על פסגת ההשמצות, שפורסמו בעיתון מסוים לפני כחצי שנה , אף הגשתי תביעת דיבה, בעזרת הסיוע המשפטי של ארגון המורים). גורמים הזויים ומיליטנטיים, שאינם חיים את הנעשה בשטח החינוכי, וששמו להם למטרה לסיים את תפקידי נקטו בכל צעד אפשרי על מנת לצבוע בצבעים פוליטיים את עבודתנו החינוכית, מתוך ניסיון להשחיר את פניי – אך בעצם התכוונו להשחיר את פני כולנו – האמונים על החינוך לאזרחות. לצערי, פעמים רבות סבלתי מהעדר גיבוי מספק של המשרד כנגד המתקפות האישיות כנגדי.

אני יכול להישיר מבט בראי ולדעת כי עשיתי כל מה שעשיתי מתוך תפיסה ממלכתית , מקצועית ואחראית.

בדרכו של כל אחד ניתן למצוא פגמים וטעויות (ואף הודיתי בטעויות שהיו לאורך הדרך), אך  כעת אנו מביטים על המכלול ולא על היוצאים מן הכלל.  המהות שזכיתי להוביל יחד אתכם היא נכונה בעיני – חינוך לאחריות לתיקון החברה מתוך ראייה מורכבת שיש בה מקום להרבה שאלות והתלבטויות , ואין זה משנה מה יכתבו עליה המלעיזים או מה יחשבו עליה חלק מהממונים.  העובדה היא שהגעתי ליחסי אמון מצוינים עם החולקים עליי "לשם שמים" וידענו לנהל את המחלוקות בצורה מכובדת ועניינית – שותפיי היו במגזר הדתי-לאומי, כמו במגזר הערבי, בצפון ובדרום כמו במרכז, בחינוך הרגיל כמו בחינוך המיוחד, וכולכם עדיי כי פעלתי לשם שמים ולטובת המדינה.

כפי שאמרתי הערב בשיחתי עם מנכ"לית המשרד, יש בי אכזבה רבה מאד מהדרך בה נוהלו הדברים לגביי, והתוצאה נדמית בעיני לסטירת לחי לכולנו. הטענות נגדי הן זווית אחת צרה במכלול התפקוד שלי לאורך ארבע שנים , שנופחה מעבר לכל פרופורציה. נגרם כאן עוול אישי קשה לי, אך יותר מכך זהו עוול ציבורי לכולנו כאזרחי המדינה ודורשי טובתה וטובת המערכת הציבורית שלה. מסתבר שההישגים הרבים שבאו בזכות כוונות טהורות, אמירה מקצועית, עבודה מאומצת, יושרה  ואמון בכם ובמורים – אינם מספיקים . נדמה לי כי איש מבין אנשי המקצוע שהכירו מקרוב את עבודתי (מורים, מנהלים, מפקחים, ראשי אגפים ומנהלי מחוזות) לא יכול להסכים עם התוצאה, אך זו דרכן של מערכות גדולות, כאשר לחצים חיצוניים משפיעים גם הם על קבלת ההחלטות.   אני כואב על כך שהמסקנה עלולה להיות ייאוש מהמערכת, אשר יקָרה לכולנו, ומקווה כי משבר האמון הזה במהרה ייפתר. 

גם אם נגזר עליי לעזוב, אני עושה זאת בגו זקוף ובראש מורם. אני מאמין בצדקת הדרך היהודית-דמוקרטית המשותפת בה צעדנו יחד.

אני מודה על לכם על כל התמיכה והעידוד, שהיו כה חשובים לי בתקופה סוערת זו, ובאו ממקום של אמונה אמיתית בצדקת הדרך. אין לי ספק כי מאות מורים מכל המגזרים שחתמו על מכתבי התמיכה וחלקם גם יצאו לפעול  - וכל זאת בימי החופש הגדול – לא עשו זאת בגלל חיבה אישית כלפיי,  אלא מתוך תחושה שגורלו של המקצוע שלנו מונח על הכף. אני מודה גם לתמיכתם של חבריי המפמ"רים והמפקחים האחרים במערכת, של ארגון המורים, ושל כל המכלול הגדול של האנשים העוסקים בחינוך אזרחי.

התשבוחות ששמעתי בחודשים האחרונים על התקדמות החינוך לאזרחות בשנים האחרונות הראו לי עד כמה הפעילויות הרבות שעשינו היו משמעותיות וחשובות, ואני בטוח שכולכם תמשיכו בהן ביתר שאת.

בברכה,

אדר כהן

מפמ"ר אזרחות

ומנהל המטה לחינוך אזרחי

המפמ"ר לאזרחות: לא אנטי-ציוני ולא פוסט-ציוני

מאת ד"ר אריה קיזל וד"ר שלמה פישר

מפמ"ר האזרחות, אדר כהן שפוטר על ידי משרד החינוך מוצג תכופות על ידי גורמים בעלי אינטרס מובהק לסלקו ממשרד החינוך, כפוסט-ציוני וכאנטי-ציוני ולכן לא ראוי לשמש אחראי על לימודי האזרחות בישראל. זו הצגה מגמתית ומוטה באופן קיצוני המבקשת לא רק לפגוע במפמ"ר האזרחות המוערך אלא שהיא חוטאת לאמת כפי שאנו מכירים אותה ממגעים שהיו לנו עמו בזירות בינלאומיות.

בזירות אלה נבחן באופן מעשי התיפקוד שלו כאזרח ישראל ובעל תפקיד ציבורי חשוב כעובד מדינה העומד בראש המערכת המפקחת על לימודי האזרחות שהם, מטבע הדברים, שדה טעון שעשויים להתגלות בו חילוקי דעות.

כהן הוא חבר בכיר בוועדה המשותפת לישראל ולגרמניה למחקר ספרי לימוד. ועדה זו חוקרת מזה מספר שנים את ספרי הלימוד בהיסטוריה, באזרחות ובגיאוגרפיה ותגיש בשנים הקרובות את מסקנותיה לשתי הממשלות. בוועדה זו חברים אקדמאיים בכירים העוסקים בתחומי הדעת ומומחים לפדגוגיה ודידקטיקה במקצועות הרלוונטיים. במסגרת הוועדה, כהן משתתף בקביעות בישיבות המשותפות לצוותים הגרמנים ולצוותים הישראלים, הן בישראל והן בגרמניה. בישיבות אלה, הוא מציג קו ישראלי-ציוני מובהק הרואה קשר הדוק בין הזהות הלאומית וההיסטורית של מדינת ישראל כמדינה יהודית לבין הצורך להציג באופן נכון ומאוזן את ההיסטוריה המיוחדת של ישראל וגרמניה.

בדיונים בגרמניה עמד כהן באופן תקיף על הצורך לתת מקום מרכזי להצגה המלאה של ההיסטוריה המורכבת של שני העמים (היהודי והגרמני) באופן התואם את הקו המרכזי של הציבוריות הישראלית וביקר את הניסיונות הקיימים כיום בעולם להציג את ישראל באופן מוטה ולהשחיר את תדמיתה ואת מעשיה. כל זאת, לצד הדרישה הבלתי מתפשרת שלו לשמירה על ערכים אוניברסאליים של כבוד האדם.

במקרה אחר, בקיץ 2010 השתתף אדר כהן במסגרת של השתלמות בין-לאומית מטעם עמותה אמריקאית שבסיסה בבוסטון והמעפילה בית הספר קיץ בין-לאומי לדת וחיים ציבוריים. בתכנית של בית הספר משתתפים כל קיץ כ- 25 עמיתים מכל העולם – מרכז אסיה, הודו, אפריקה, ארה"ב, אירופה המערבי ומזרח אירופה, תורכיה והמזרח התיכון – בלימוד וסיור באזורים שיש בהם משום קונפליקט דתי, אתני או לאומי. עמיתים אלה הם בדרך כלל נושאי תפקידים משמעותיים בממשל, בדת, בעיתונות, ובאקדמיה וחינוך והם מדתות שונות – מוסלמים, נוצרים ויהודים.

אדר כהן השתתף בתור עמית בתוכנית. באחת ההשתלמויות, המארגנים המקומיים של התוכנית שהתקיימה ביפו שיוו לה גוון אנטי-ציוני ואנטי ישראלי ברור. אופי זה גם השפיע על הדינמיקה הקבוצתית. רוב העמיתים שהגיעו מאסיה, מאפריקה ומאירופה (כולל משתתפים מרקע פקיסטני מבריטניה) התיישרו לקו האנטי ציוני. לא היה דבר קל יותר מאשר להזדהות עם הקבוצה והרוח האנטי-ישראלית ששררה בה. כהן ניצל כל  הזדמנות, כדי לצעוד נגד הזרם, הציג קו ציוני ברור וחשף את השקרים ואת החד צדדיות של המארגנים. הוא עשה זאת בעקשנות ובדרכי נועם ובלי לוותר על חברותו המלאה בתוכנית ובקבוצה.

לאור ההיכרות הקרובה שלנו עם כהן בנסיבות מקצועיות אלה שחשפו את יכולתו להוביל קו ישראלי-ציוני המזוהה עם המדינה אנו מבקשים לקבוע כי הצגתו כפוסט-ציוני או כאנטי-ציוני הוא מגוחך ואף שיקרי.

ד"ר קיזל הוא חבר סגל הפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה וראש הוועדה הישראלית-גרמנית לחקר ספרי לימוד. ד"ר פישר הוא מרצה בבית ספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים ומייסד עמותת "יסודות" הפועלת לקידום החינוך לדמוקרטיה בחינוך הדתי

פורסם גם בהארץ