"אף אחד אינו יכול להישאר בתוך עצמו: אנושיות האדם, הסובייקטיביות, הם אחריות כלפי האחרים, פגיעוּת גמורה. השיבה לתוך עצמי נעשית לפנייה אין-סופית. עוד קודם לתודעה ולבחירה החופשית – לפני שהבריאה מתכנסת לכדי הווה וייצוג כדי להיות למהות – האדם מתקרב לאדם. הוא ארוּג מאחריות. בזכותה הוא קורע קרעים במהות. לא מדובר בסובייקט המקבל עליו אחריות או המתחמק מאחריות, בסובייקט מכוּנן, שמוצב כעצמו ולמען עצמו בתור זהות חופשית. מדובר בסובייקטיביות של הסובייקט – באי אדישותו לזולת, שיש לו כלפיו אחריות בלתי מוגבלת, שכן היא אינה נמדדת על פי מחויבות, אחריות, שקבלת האחריות והסירוב לקבלה מפנות אליה. מדובר באחריות כלפי האחרים, שלעברם פונה תנועת ההישנות בהתאם ל'מעיה ההומים' של הסובייקטיביות שהיא מבתרת".
עמנואל לוינס. הומניזם של האדם האחר (ירושלים: מוסד ביאליק, 2004), עמ' 128
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה