"ככל שהחינוך יעיל יותר כן מתמסרים בני האדם בתשוקה גדולה יותר לאזיקים המונעים מהם להיות מה שיכולים היו להיות ומסתירים מהם את אלימותם של מנגנוני העיצוב של מה שהינם" (אילן גור-זאב, 1999: 11)

The more effective education becomes, the more people seek comfort under the fetters that prevent them from what they could have become and hide from them the violence of the mechanisms that shape what they are (Ilan Gur-Ze’ev, 1999: 11).

13 באפריל 2019

ספרי יד ושם לקראת יום השואה




פרופ' חוי דרייפוס (בן ששון) פירסמה ב-2017 את ספרה גטו ורשה – הסוף: אפריל 1942 – יוני 1943. המחקר החשוב הזה מתאר את חיי היהודים טרם הגירושים הגדולים לטרבלינקה בקיץ 1942 ובוחן את הכאוס של ימי השילוחים תוך כדי כך שהוא עומד על דפוסי ההתאוששות והחידלון האישיים והציבוריים של יהודי הגטו. 
כל פרק במחקר המרשים ורב הממדים הזה מבוסס על מאות מקורות ובהם יומנים, זיכרונות, מסמכים רשמיים, תצלומים ומפות. הקוראת תוכל להציץ לחיים דרך מאות ציטוטים, מקורות ראשוניים ועדויות. הספר נע מימי הדמדומים של גטו ורשה לפני אפריל 1942 ועד המרד בערב פסח תש"ג (אפריל עד יוני 1943). 
זהו אחד ממחקריה החשובים של פרופ' דרייפוס מאוניברסיטת תל אביב אשר מוקדש לבחינת הנעשה על אדמת פולין בתקופת המלחמה ההיא. הוא מצטרף לספרה החשוב אנו יהודי פולין? היחסים בין יהודים לפולנים בתקופת השואה מן ההיבט היהודי (2009) ולספרים נוספים שהוציאה וערכה. 
המחקרים של פרופ' דרייפוס כתובים בבהירות יוצאת דופן, תוך מתן מקום של כבוד למקורות שאותם היא חוקרת ומחויבות ליצירת תמונה היסטורית קוהרנטית אשר מאפשרת לקוראים להבין מה ארע ולהפיק מכך לקחים, לאלה המעוניינים בכך.



ב-2018 הוציאה הוצאת יד ושם (יחד עם בית העדות מורשת) את הספר השמיעיני את קולך ונסו הצללים: מבחר מקורות של נשים בתקופת השואה בעריכת בתיה דביר. 
האסופה מוקדשת לסיפורה של האישה היהודיה בתקופת השואה. היא מחולקת לשערים העוסקים בהיבטים שונים של סיפור השואה: ברייך השלישי, בגטאות, בגיאיות המוות, במחנות הריכוז ובמסגרות המאבק האנטי נאצי. הספר חושף את חייהן של מגוון נשים יהודיות, עירוניות וכפריות, אמהות מסורות ונשות מקצוע פורצות דרך, אורתודוקסיות ופעילות פוליטיות. 
הספר מבוסס על הכתבים שלהן, על הזיכרונות והעדויות שלהן ולפיכך מאפשר, באופן יחודי, לשמוע את הנרטיב מנקודת המבט הייחודית שלהן. 
השער החותם של האסופה מתאר חרף איימי המלחמה את "חזרתן לחיים" של כמה מן הנשים ששרדו את השואה ואת תרומתן של רבות מהן לחברה ולתרבות בעולם הפוסט מלחמתי. זהו לא רק מצבת זיכרון לאותן נשים אלא גם מקור ענק להבנת החשיבה, אורח החיים ובעיקר הזוית הנשית הייחודית.
 בסדרת העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית – מקורות ומחקר של המרכז לחקר יהודי גרמניה בתקופת השואה שהוקם בשנת 2012 במטרה לחדש את תנופת המחקר הישראלי באמצעות טיפוח דור חוקרים צעיר פורסמו שני ספרים חשובים. ב-2016 יצא לאור ספרו של ד"ר דניאל פרנקל חוקר עצמאי של תולדות יהודי גרמניה ששימש חוקר במכון הבין לאומי לחקר השואה ביד ושם. הספר סוקר את הספורט היהודי בגרמניה הנאצית בראי העיתונות היהודית גרמנית. ב-2018 פרסם פרופ' דורון נידרלנד באותה סדרה את ספרו הבית היהודי בגרמניה הנאצית: בראי העיתונות היהודית הגרמנית 1933 – 1938. הספר מעניק מבט מעמיק אודות הרגלי תזונה ושינויי תפריט, ניהול משק הבית, החינוך בבית, זוגיות ויחסי הורים וילדים ומעמיק מאד בהבנת התמונה הכללית אודות הבית היהודי באותה תקופה.


ב-2018 פרסמה ההוצאה לאור של יד ושם את ספרם של אורי ויהודית חנוך סיפור שלא סיפרתי: מקובנה ודכאו לחיים חדשיםזהו ספר עצוב ואופטימי אודות אורי חנוך שחייו השתנו ללא הכר עם כניסתם של הכוחות הסובייטים לליטא בשנת 1940 ולאחר מכן תחת הכיבוש הגרמני בקיץ 1941. אורי גורש לגטו ושרד לאחר שנות רעב, אקציות ומוות. 
באביב 1944 הוא שולח למחנה ריכוז ושרד שנה נוספת של עבודות פרך בתנאים בלתי אנושיים. עם שחרורו מהמחנה הוא עלה ארצה לאחר שקיבל את הבשורה הנפלאה שאחיו הצעיר דני הוא היחיד מבני משפחתם הקרובה  שנותר בחיים. בישראל הוא השתלב בפלמ"ח והקים משפחה והפך לאיש עסקים מצליח. זהו סיפור אישי כואב, עצוב, מלא חמלה ועוד יותר מלא אופטימיות. אורי חנוך הפך עם השנים לסמל לאהבת אדם ודאגה לאחר.
ב-2018 פרסמה ההוצאה לאור של יד ושם את ספרו של ישראל קפלן לא אמות כי אחיה ואספר: שלהי המלחמה והחזרה לחיים ביומנו של איש רוח מקובנה. יומיים לאחר השחרור מעול הנאצים בשעה שעדיין שהה במחנה אלאך שבקרבת מינכן השיג ישראל קפלן נייר ועיפרון זעיר בתמורה למנת המזון הדלה שלו ומיד החל לכתוב את יומנו. הוא העלה על הכתב את קורותיו בצעדת המוות בשלהי המלחמה, את שמחת השחרור ותלאות השיקום. זהו סיפור שחובה לקרוא אותו. זו עדות ממקור ראשון הכתובה ברגישות ובאותנטיות.
הרב יוסיף גוזיק תלמיד חכם ומלומד צעיר כתב את יומנו בעת שהותו הממושכת במסתור בעליית ביתו של איכר פולני בכפר הסמוך לעיירתו דוקלה. הוא משמש עד וצופה. ב-2018 הוציאה ההוצאה לאור של יד ושם את ספרו אומנם נר רוחי דולק בי: יומנו של תלמיד חכם מדוקלה בעריכת אסתר פרבשטין וחוי דרייפוס שהוסיפו גם מבואות והערות. גם זו עדות אותנטית ומרשימה שמעניקה מבט מבפנים על אודות אותה תקופה נוראה. 

אין תגובות: