4 באפריל 2017

שובה של הסימיוטיקה החינוכית




ד"ר דניאלה זבידה פותחת את ספרה בשאלות כיצד מניע המורה את תהליך ההוראה וכיצד נכנס התלמיד לתהליך הלמידה מתוך רצון פנימי? בספרה הייחודי היא קושרת את תחום הסמיוטיקה החינוכית עם אפשרות לפתיחת דף חדש בתהליכי ההוראה והלמידה המתרחשים במרחב הבית ספרי ובעיקר זה הכיתתי.
היא מבקשת להוציא את כולנו ממרחב המובן מאליו החינוכי הנוהג במחוזותינו לעברו של מסע חינוכי מעמיק וחשוב שעובר בין אבות הפרגמטיזם. באמצעות המרכזי שבהם, הפילוסוף האמריקאי צ'רלס סנדרס פירס, הנחשב לאבי תורת הסמיוטיקה היא מציעה את הסמיוטיקה החינוכית כמטא-פדגוגיה לכל העוסקים בהוראה אבל גם לאלה מאיתנו החושבים באופן ביקורתי על תכלית החינוך ויעדיו.
מחויבת לעקרונות המודל המקורי של פירס מציעה זבידה בבהירות מרשימה בעיקר למורים (אבל לא רק להם) להביט נכוחה אל תהליך הפקת המשמעות של התלמידה– כלומר אל החלק הקריטי ביותר שאמור להתנהל שם, בבית הספר – תהליך הלמידה. 
זהו התהליך שאודותיו הודבקו בשנים האחרונות שמות בנאליים ואופנתיים כמו "משמעותית", "אחרת" ועוד. בצדק טוענת זבידהכי הבנת המודל הסמיוטי יאפשר למורות לעקוב אחר תהליך ההבנה ולשפרו. תהליך זה ישכלל את תהליך הלמידה ויוביל אותו מאינטואיציה חסרת פשר לעבר יכולת התמודדות עם מידע זמין הנע במהירויות-על ויאפשר להתמודד עם מסרים מסוגים רבים ומגוונים שמביאים אותנו מן הצד האחד לחוסר אונים ומן הצד השני לאי יכולת ממשית לקטלגו, לדרגו ולברור ממנו את החשוב.
בשפה בהירה, בכתיבה ממוקדת ומדויקת – ובעיקר קוהרנטית – לא מוותרת זבידה על יסודות הגישה הסמיוטית-הפרגמטית אלא מתווכת אותה לכולנו - הורים, מורים, מורי-מורים ואף קברניטי חינוך - כדי לשכנע שהמדובר בנכס עיקרי בארגז הכלים לעבודה היום יומית אבל גם לחשיבה אודות האפשרויות הרבות שהוא פותח בפנינו.


אין תגובות: