בית הספר אינו עוד קניון מסחרי בעולם תחרותי
מאת אריה קיזל
יו"ר ועדת
החינוך של הכנסת, ח"כ אלכס מילר מצא את הפתרון המרכזי לחוליי מערכת החינוך
("לפתוח את מערכת החינוך לתחרות", דה מרקר, 22.11.2011). לדבריו, ביטול הרישום האזורי, מסירת מפתחות הבחירה של בתי
הספר בידי ההורים, הפיכת בתי הספר ל"מוצר", כדבריו ודיפרנציאציה
במשכורות מורים – כל אלה יהיו המצע החדש לחינוך נפלא, ראוי, צודק ואפילו זול.
קשה שלא להתרשם
מהמהירות לצד השטחיות שבה מילר כרך יחדיו את כל השיח הכלכלי, הקניוני והכניס את
בתי הספר בישראל, לפחות בחזונו, תחת קטיגוריה של עוד מרחב קניות משוכלל שבמסגרתו המורים פותחים חנויות למימכר
ידע זמין, אטרקטיבי, נוח לצרכן וכמובן תחרותי.
אם יוגשם חזונו של
מילר יוחמרו תנאי הכפפתם של בתי הספר בישראל לגחמות ואופנות, לתחרות אין קץ שכל
מטרתה היא שיפור חיצוני-קוסמטי של חזות בית הספר ומתן כוח מוגזם ולא ראוי בידי
קואליציות של הורים ותהפוך את מוסדות החינוך לעוד מוצר נדל"ני אשר ידרדר את
רמת החינוך עוד יותר.
פתיחה של אזורי
רישום, במיוחד לבתי הספר היסודיים, תקבע את המגמה החריפה והמתמשכת של שעתוק השיח
העסקי, של שוק חופשי לכאורה, אל תוך בתי הספר. במצב זה אחד המדדים היחידים כמעט להערכת
בתי הספר הוא הישגים לימודיים והבולטות התקשורתית שלהם. זהו מתכון בטוח לשאיבת
הרוח החינוכית-הערכית, המחויבת בצניעות ובענווה, מבתי הספר והעברתם המוחלטת לעבר
הפיכת בית הספר למפעל ראוותני המבסס עצמו על רייטינג חולף.
פתיחת אזורי הרישום והעמדת בחירת ההורים במרכז מנסה לטפל בבעיה דרך הגברת התחרות בין בתי הספר. זו
שגיאה חמורה אשר תביא לכך שבית הספר יאמץ כללי התנהגות של תאגיד כלכלי אשר בו
יאלצו המנהלים והצוותים החינוכיים להפוך את בתי החינוך למוסדות יצרניים לציונים. הדבר
ייתן כוח מוגזם ולא נחוץ בידיהם של ראשי הרשויות המקומיות המשתוקקים לרוב לקבל
אחריות מלאה על החינוך בעירם ויהיו מונעים מלחצי ההורים להגביר את ההישגים
בבחינות.
במקום להפוך את בתי
הספר לעוד תאגידים כלכליים (והרי יש לנו די מהם) כדאי שמילר יהפוך את ועדת החינוך של הכנסת למרחב דיונים פעיל וחי
סביב הנושאים הבוערים והחשובים באמת של מערכת החינוך כיום.
כדאי להזכירם:
- הקמת
מערך תמיכה משמעותי למורים חדשים במערכת (מתוך הבנה כי הם התקווה הגדולה)
שתכלול הכשרה ותגמול ראוי למורים מאמנים (המקבלים כיום שקלים בודדים לאימון
סטאז'רים בלחצים בלתי נסבלים), הקלת עומס ההוראה ממורים חדשים ובניית מודל
משמעותי של הדרכה שימנע בריחת מורים חדשים בשלוש השנים הראשונות לכניסתם
למערכת.
- טיפול
שורש בהעלאת רמת ההוראה בבתי הספר היסודיים תוך התמקדות על משיכת כוחות הוראה
טובים, גם גברים, לבתי הספר אלה והתמקדות ברמת ההבנה והחשיבה תוך הרחבת
תוכנית "האופק הפדגוגי" שיזמה בשעתו פרופ' ענת זוהר.
- ביטול
מערכת ההערכות והבחינות האין סופיות שממוטטות את מערכת החינוך ואשר הפכו אותה
לתעשיית ציונים ולמידה לקראת בחינות תוך עיקור מן השורש של הסקרנות
האינטלקטואלית ורמיסת הרוח ההומניסטית של החינוך.
דומה כי יעדים אלה
יכולים להוות בסיס ראוי לדיוניה של ועדת החינוך של הכנסת ויביאו את ח"כ מילר
להפוך את הוועדה שלו, היום יותר מתמיד, לרלוונטית.
עיסוק בפתיחת אזורי
רישום כפתרון קסם שקרי לפתרון כל בעיות החינוך היא הליכה לעבר פופוליזם זול אשר
יביא את בתי הספר להתקוטט ביניהם תוך תחרות קשה ובלתי נסבלת, חשופה תקשורתית
וחידוד שיח הציונים הרדוד והשטחי. הדבר יביא לסחרחרת פרסומית כדי לעמוד ביעדי ההרשמה
לבתי ספר מסוימים וללחצים מצד אוכלוסיות חזקות. בתי ספר באזורים מסוימים יתרוקנו
ויחלשו באופן טבעי והדבר יביא רק לירידה הכללית בהישגים ולסימונם של מוסדות חינוך אלה
כחלשים. זו תהיה בכייה לדורות.
פורסם בדה-מרקר (7.12.2011)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה