27 בינואר 2009

הדרמה האיטלקית של הצוללת "שירה"




זמן קצר לאחר פירסומה של כתבה זו ב"בין גלים" – ביטאון חיל הים הישראלי (תאריך הפרסום המקורי: מרץ 1984, גיליון 161, מאת שרון הרפז; עורכת: איריס פנחסי, חברי מערכת: שרון הרפז, אריה קיזל, שי בנדמן) ביצע הצי האיטלקי מבצע במפרץ חיפה לחילוץ עצמות הצוללים שהיו קבורים בתוך הצוללת "שירה" הטבועה מאז 10 באוגוסט 1942 ליד חיפה. מאז אותו חילוץ של העצמות הפך אתר ה"שירה" לאתר צלילה למאות צוללים ישראלים. באחרונה הגיעו אליו גם צוללים איטלקים.


באחד מימיו הקיציים של חודש אוגוסט שנת 1942 צפו תושבי העיר חיפה בקרב ימי קצר שבסופו טובע כלי שיט עוין שהיה בדרכו להפציץ מטרות של הצבא הבריטי בנמל חיפה. היתה זו הצוללת האיטלקית "שירה", אשר מצאה את קברה מול חופי חיפה, צוללת אשר סיפורה האמיתי מעניין גם אחרי מותה.
זה עשרות שנים מוטלת ה"שירה" כשהיא נוטה על צידה, במרחק 9 ק"מ מעכו ו-9 ק"מ מראש הכרמל. פנימה לכיוון הים, בעומק של 33 מטרים, מצוי גוף הצוללת בעודו שלם לחלוטין ורק פגיעות מועטות בירכתיים וקרע גדול בחרטום מוכיחים כי זוהי צוללת רפאים אשר מתה לפני שנים רבות.
מלחמת העולם השנייה, בנוסף לזוועות הידועות להן גרמה, עמדה בסימן בניית כלי לוחמה ימיים חדישים ושונים. ה"דוצ'ה" מוסוליני, היה בן בריתם של הגרמנים, ויחד עמם ידע כי לא יוכל לעמוד בפני עצמתם וכוחם הימי של הבריטים. לכן חיפוש אנשי הצי האיטלקי אמצעי לוחמה שיהווה גורם הפתעה מוחץ. ואלריו בורגזה, אחד מאנשי הצי האיטלקי ומי שהיה מפקד על יחידה מיוחדת של אנשי צפרדע, מספר בספרו "שדי הים" את קורותיה של "השייטת הקלה העשירית": שייטת אשר מצויידת היתה בכלי שיט מיוחדים במינם.
האיטלקים הגיעו לשלב של בניית צוללות ננס אשר דמו בצורתן לפצצות טורפדו. אלה כלים קטנים וזריזים, איש לא חש בהם ומסכי המכ"ם לא גילו אותם. והתוצאות: ספינות וכלי מלחמה רבים של כוח בעלות הברית הוטבעו והושחתו. הטורפדו המאוייש שכונה "חזיר" הוצמד לגוף הצוללת הגדולה ובעת משימה היו מאיישיו יוצאים מתוך הצוללת, שוחים אליו ויוצאים לפעולתם.
באוגוסט 1941 נשלח בורגזה לקורס ללוחמת צוללות אשר אורגן על ידי בית הספר הגרמני לצוללנים, ואשר נערך בעיר ממל שעל שפת הים הבאלטי. בסיום הקורס, הציע לו איש מטה הצי האיטלקי, אדמירל דה-קורטן, את הפיקוד על ה"שירה", שעמדה לרשות מחלקת כלי ההסתערות של הצי.
בורגזה קיבל את ההצעה בהתלהבות ומיד עם קבלת המינוי מיהר אל הבסיס בו עגנה ה"שירה" שם מצאה כשהיא בתהליך שיפוצים במספנה.
ה"שירה" היתה צוללת קטנה – ארכה לא עלה על 60 מ', תפוסתה – 620 טון, והיא היתה מסוג הצוללות שנועדו למשימות בים התיכון. הוכנסו בה כל השיפוצים והשכלולים האחרונים והיא הוכיחה אמינות רבה כשעברה את כל המבחנים שהוטלו עליה.
כדי להפכה לחלק משייטת הכלים המסתערים ולמעשה למובילה שבהם, חוברו לסיפונה שלושה גלילים, שניים מלפנים ואחד מאחור, כולם בעלי כושר עמידה בפני לחץ מים הזהה לזה של הצוללת כאשר כל אחד מהם תוכנן לשאת בתוכו טורפדו מאוייש אחד. תותח הסיפון של הצוללת הורד, כי שוב לא היה מקום עבורו. שינויים נוספים היו קשורים באיוורו מצבריהם של ה"חזירים" ובמערכות ההצפה וההרקה של הגלילים.
בורגזה החליט לצבוע את ה"שירה" בצבע ירקרק בהיר אשר התמזג היטב בשמי הלילה ובמימי הים התיכון. פעם אף ציווה לצייר על דופן הצוללת ספינת דייג שחרטומה פונה לעבר ירכתי הצוללת. ב-3 בדצמבר 1941 החל מבצע "3 איי.אי" נגד הצי הבריטי בנמל אלכסנדריה בפרט ובמזרח התיכון בכלל. ב-18 בדצמבר, הגיעה ה"שירה" למרחק שני קילומטרים מן המגדלור של שובר הגלים המערבי בנמל אלכסנדריה בעומק של 15 מטרים מתחת לפני הים. באותו חודש, הטביעה ה"שירה" שתי אניות בריטיות גדולות בעלות תפוסה כוללת של 32,000 טון כל אחת. היו אלה ה"וואליאנט" וה"קווין אליזבט", שהיו רק שתיים מתוך 31 אניות שהוטבעו בתקופת המלחמה על ידי השייטת הקלה האיטלקית.
בורגזה שקיבל עיטור ביוזמת המלך האיטלקי עובר לתפקיד מטה בכיר ואת התפיקוד מקבל רב-סרן צליק וממשיך עם ה"שירה" לכיוון חיפה, בכוונה לפגוע במתקני הצבא הבריטי. על פי תצלומי אויר שצילמו טייסים גרמנים ב-9 באוגוסט 1942 נראו בנמל חיפה בין היתר כלי השיט הבאים 3 משחטות, 8 ספינות סוחר, 5 ספינות משמר ו-2 ספינות טורפדו. פקודות המבצע מראות כי בליל ה-13 באוגוסט, סוכם כי ה"שירה" תדווח למפקדת הצי האיטלקי על התקדמות המבצע. ה"שירה" לא דיווחה עוד למפקדת הצי, והקשר עמה נותק.
עד היום אין תאריך ברור לגמרי לסיום התשדורות מה"שירה" אולם מסכי המכ"ם של הצי הבריטי קלטו את הצוללת והמשחתות הבריטיות "סגרו עליה" והטילו מסביבה פצצות עומק רבות. כאן חלוקות הדעות. יש הטוענים כי ה"שירה" נפגעה כתוצאה מפצצות העומק, ויש הטוענים כי היא ניסתה להתחמק מפגיעה ובעת עלותה על פני המים נפגעה מפגזי 155 מ"מ שכוונו לעברה מחוף בת גלים.
מכאן ואילך מתחיל הפרק שהתעורר לאחר "מותה" וראשון המספרים הוא ח"כ לשעבר לובה אליאב שהיה באותם ימים חייל עברי בגדודי הצבא הבריטי והפעיל את תותח ה-155 מ"מ אשר ממנו נורו פגזי המוות על הצוללת.
בספרו "הרוח לא יקח" מקדיש אליאב פרק שלם לצוללת האיטלקית. "אני אותו יום כוון בתותח מספר 2 של סללותי, ובעמדנו שעות רבות בעמדות הקרב, ראיתי דרך משקפת התותח שלוש או ארבע משחתות מקיפות, שטח מים, במעגלים גדולים הצרים והולכים, ומטילות פצצות עומק. הבינותי כי המדובר בצוללת שנלכדה במעגל ואשר מנסים לאלצה לעלות על פני המים בכדי לפגוע בה. תחילה עלה גל מקציף ממרכז המעגל בים, ואחר נזדקר מתוכו גוף מוארך ושחור שנראה במשקפת כמין צעצוע ילדים. ה'שירה' נלכדה במרכז הצלב שבתותח, ועשרות פגזים ניתכו לעברה. היא עשתה תנועת זינוק משונה כלפי מעלה, מעין 'סאלטה מורטלה' ובצורה מאונכת צללה כעופרת במים אדירים".
חלפו שנים וחיל הים הישראלי גדל והתפתח. בתחילת שנות ה-60 הגיעה למטה החיל, באמצעות שגרירות ישראל ברומא, בקשה: האם יעזור חיל הים לאניה מיוחדת מחיל הים האיטלקי, שתישלח לנסות ולאתר את הצוללת שטובעה בנמל חיפה, ולמשות את גופות הצוות? חיל הים הישראלי נעתר וארח קבוצה של כמה עשרות אנשים, ביניהם מבכירי הצי האיטלקי, אשר הצליחו לאתר את הצוללת בעזרת צוללים ישראלים.
מר חיים, שהיה באותה תקופה צולל ואיש מילואים של חיל הים, מספר כי עוד בשנת 1957 צללו הוא וחבריו אל ה"שירה": "גילינו מיד את העובדה שב'פרונט' שלה שכובות להן שתי פצצות טורפדו, וזה הספיק להרתיע אותנו מלחקור יותר מדי. אחרי שנים רבות כל כך, וחוסר ידיעת עובדות מספיקות על מצבה הטכני, לא ידענו לאילו תגובות לצפות משתי פצצות שבהחלט היתה קיימת הסבירות שהיו (ועדיין) מורעמות".
צוללי המכון לחקר ימים ואגמים בחיפה וחוקריו צללו ב-21 באפריל 1981 לעומק 33 מטרים והם מתארים את אשר ראו: "גילינו את הגוף הגדול בעזרת גלאים שונים וסימני חול. עם התקרבנו ראינו גוף מוארך ושחור שככל שהתקרבנו אליו החל להראות יותר ויותר כצוללת מושלמת כמעט לחלוטין, שכובה על גחון נוטה מעט לכיוון צפון. שני הפריסקופים שלה בולטים החוצה ובצידם אנטנה. בין הגשר לחרטום נפער בקע, שהוא למעשה הבקע הגדול ביותר בצוללת, ועוד מספר 'חורים' באחורי הצוללת. מן הבקעים, כאשר משקיפים אל תוך הגוף ניתן לראות את כל הצנרת, הברזים והשסתומים, את חוטי החשמל ואת גוף הצינורות ששימשו לשיגור פצצות הטורפדו. הציוד הקיים גורם לצמרמורת – עדשת הפריסקופ מזכוכית עדיין שלמה, וכמותה גוף הסונאר שעל החרטום, מתקני ה'חזירים' שבצד הגוף, הגה עומק והגה כיוון, הסנפירים המוטים על החוף והמדחפים".
אם כן – ב"פרונט" מקדמת את פני הצוללים פצצת טורפדו. ומן הצד, כך מסתבר, בתוך חור שגודלו בערך מטר ניבטים גם חלקי עצמות אדם, המסוגלות להסביר במעט את גורלם הכמעט בטוח של אנשי הצוות אשר כפי הנראה מצאו את מותם בהיותם באחד ממדורי הצוללת. גופה של ה"שירה" סוגר בתוכו בין הבקע שבחרטום לבין הירכתיים, מדור אחד שנשאר אטום. מדור זה כלל בתוכו את ה"מס", חדרי מגורי הצוות, המטבח וחדר הרחצה. משום כך סבורים אנשי המכון כי מרבית הגופות עדיין מצויות בתוך המדור, כאשר מצבן הפתולוגי הוא בגדר ניחוש בלבד: "יתכן שהם נהרגו בהפגזה או כתוצאה מפגיעה בחול ויתכן שבעת ההפגזה ננעלו הדלתות והצוות מת כתוצאה מחנק. מאידך בגלל הבקעים שבירכתיים קיימת אפשרות נוספת לפיה הוצף כל המדור במים ובשניות המועטות הללו לא יכלו אנשי הצוות להחלץ ומתו בטביעה".
עתה נשאלת השאלה הגדולה והמעניינת ביותר: ההגיון אומר שבמקרה זה בו מצויה הצוללת במקום ידוע, יכלו אנשי הצי האיטלקי למשות את כלי השיט עוד לפני שנים רבות. אולם מסתבר כי הבעיה העומדת בפני הניסיון לרתך ולהגיע אל המדור המרכזי, והבעיה בהעלאת הצוללת מעל פני המים נתקלת בקשיים עקב פצצות הטורפדו. על כך אומרים אנשי המכון: "גם בגלל מיקום הפצצות וגם בגלל הפריסקופים שנמצאו כשהם בחוץ, ניתן לשער כי אנשי הצוות ניסו להשיב מלחמה לתוקפיהם. מה עוד שלאחר 41 שנים, בהם פעלו המים את פעולתם על מנגנוני ההגנה, רוככו חלקים, וקשה לשער מה תהיה תגובת הריתוך או הזזת הצוללת בכלל".
חיים מספר כי האיטלקים הגיעו בספינה גדולה שהיתה מצוידת במנופים ובבלוני הצפה עצומי מימדים. "הם רצו להוציא את הצוללת כדי להפכה לאתר זיכרון". בצלילותיהם הראשונות בדקו את השטח ולמרות הפצצות, הניחו כבלים עבים מתחת לגוף בניסיון להזיזו. "הם רצו לחתוך את הצוללת ל-5 חלקים, כי להציפה כגוף אחד, מה שהיה בלתי אפשרי לחלוטין בשל השהייה של השנים ומתחת לפני המים, והסבירות שהיא עלולה להתפרק. לאחר העלאת החלקים בנפרד, התכוונו לרתכם בחזרה. משהבינו מאוחר יותר את הסיכון שהם נוטלים על עצמם ויתרו על הרעיון. הכבלים נשארו עד היום מתחת לגחון והם הסתפקו ב"קריעת" מספר לוחות מתכת מגוף הצוללת, שעל אחד מהם היה טבוע שמה. כמו כן, הצליחו להוציא מספר חלקי עצמות אדם אולם לא יותר מזה".
האיטלקים שוכנו בנמל הדיג בקישון וחלק מן הציוד שהביאו עמם נשאר עוד שנים רבות בנמל. בעקבות זניחת רעיון ההנצלה, עלה רעיון אחר שהיה למעשה בלתי נמנע: האיטלקים נעזרו בספינות חים הים, וערכו למלחיהם ולצוללת האבודה, טקס אשכבה מלא,ב ליווית מטחי כבוד שירו אנשי החיל וזרי פרחים שהוטלו למים. היה זה לכבוד המלחים האיטלקים, אותם אלו שבאו לתקוף את חופי חיפה, והיו חלק מהאויב לעם היהודי בתקופת המלחמה לפני שנים כה רבות. למרות הסתירה, נראה כי השנים עשו את שלהן ומעמד הזיכרון לצוללת אשר כוחה אבד, נערך במלוא הדרו. הצוללת הפכה לשמש לאחר הטקס, קבר אחים למלחיה, מצב שעורר שאלות אחדות: בחזקת מי נמצאית ה"שירה"? בחזקת ממשלת איטליה, בריטניה או ישראל? האם אפשרית הגישה אליה לאחר הפיכתה לקבר? האם מותר לגורמים שאינם מטעם ממשלת איטליה, להנציל את הצוללת ולו היתה מפריעה למעבר אניות בנמל, האם ממשלת ישראל רשאית לפוצץ אותה?
עו"ד גדעון גורדון ואיתן דר משיבים כל הבעיות שנתעוררו: "הצוללת היתה צוללת אויב אשר מיד עם הפגיעה על ידי הבריטים, הפכה להיות שלל מלחמה השייך להם. לו ניתן הדבר, היו לבטח הבריטים משפצים אותה או לפחות מרוקנים אותה מאוסף המסמכים שבה. לאחר קום מדינת ישראל, הפכה ה"שירה" להיות חלק מרכוש המדינה, שכן – כל אשר השאירו הבריטים בארץ, הפך לרכוש הממשלה".

בינואר 1984 פירסמו עיתונים איטלקיים ובהם Il Messaggero את הקטעים מתוך הכתבה הזו שעמדה להופיע ב"בין גלים" – ביטאון חיל הים הישראלי של אותם זמנים. הטקסט הועבר לכתב איטלקי על ידי כתבי "בין גלים". הגילוי אודות הימצאותם של עצמות מלחים הסעיר את דעת הקהל האיטלקית ואכן, זמן קצר לאחר מכן, הגיעה לישראל משחתת איטלקית אשר חילצה את עצמות המלחים הטבועים ב"שירה" ובתום טקס קצר על סיפון המשחתת, הם הועברו לקבורה באיטליה.
מאז ממשיכה ה"שירה" להיות אתר לצלילה של צוללים ישראלים ואיטלקים. במהלך 2008 הוקרנה בתוכנית "יומן" של הערוץ הראשון כתבה אודות הגעתם של צוללים איטלקים לקיים צלילות ב"שירה" שבמפרץ חיפה.


קישורים נוספים לחומר על הצוללת "שירה":תמונות מהצוללת: http://www.tek-dive.com/cpg132/thumbnails.php?album=78
על הצוללת: http://www.isracam.co.il/divers/shira.htm
כתבה על הצוללת מתוך "מסע אחר": http://www.masa.co.il/article.php?cid=1990
על אתר הצלילה של ה"שירה": http://www.mapa.co.il/ng/buildrecord_lp4.asp?id=6569
על ה"שירה" מתוך האתר של אמיר גור ובו הכתבה ששודרה ב"יומן" במהלך 2008: http://amirgur.com/?p=789
עוד במדורו של ד"ר תום שגב: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1061921.html

תגובה 1:

עמי סלנט אמר/ה...

תודה לך אריה על סקירה מרתקת !


עמי סלנט