20 בספטמבר 2007

תוכנית עדות של ניצול - דגם הוראת השואה בגיל בית הספר היסודי

הסופר אורי אורלב במפגש עם תלמידי בית הספר החורש בזיכרון יעקב

מאת אריה קיזל

הלבטים האם להורות את נושא השואה בגיל הצעיר מלווים כל איש חינוך העוסק בהיסטוריה. התהיות הן רבות סביב מידת החשיפה שיש לחשוף ילדים צעירים בגיל בית הספר היסודי לנושא סבוך וכאוב. ישראלים רבים נוטים גם לגונן על ילדיהם ומבחינה זו הם דומים דווקא לבני הדור הראשון אשר לא דיברו תקופה ארוכה ולא שיתפו במאורעות אותם ימים. הם חוששים שחשיפת ילדים לזוועות השואה תזיק לנפשם הצעירה. מנגד, הוראת שואה בגוונים מסוימים מעלה סוגיות לאומיות המביאות לעידוד של לאומניות חסרת מעצורים או רגשנות חסר תכלית אשר מלווה באי ניתוח ממשי של התהליך ההיסטורי שגרם לשואה וללקחיה בתחום ההומניסטי.
צבי לם מזכיר כי באוקטובר 1960 התקיים כנס, שהוקדש לבירור עניינה של השואה בחינוך הישראלי. אריה סימון, אחד המשתתפים, נתן ביטוי לנושא הרתיעה או אי הידיעה אודות השואה: "יתכן כי בין הדברים שנאמרו ונרמזו... רק דבר אחד הוא לגיטימי – השתיקה".
במרוצת השנים התפוגגה הרתיעה. הזמן פעל את פעולתו ורבים היום בתי הספר העל יסודיים וחטיבות הביניים אשר מנהיגים תוכניות להוראת השואה באופן נרחב. בתי הספר היסודיים עדיין נרתעים מעיסוק נרחב בסוגיה זו. בית הספר הממלכתי קהילתי החורש בזיכרון יעקב הפעיל, ביוזמת הכותב ששימש מנהל בית הספר במשך שש שנים, החל משנת תשס"ב (2001 – 2002) למשך מספר שנים תכנית לימודים ייחודית שזיכתה אותו ב-2005 בפרס שלום לוין ז"ל להוראת השואה. התוכנית "עדות של ניצול" ביקשה להקנות ללומדים מושגים בסיסיים הקשורים לשואת העם היהודי במלחמת העולם השנייה, להפגישם עם ניצולי שואה וליצור מודעות באמצעות הדיאלוג של התלמיד עם ניצולי השואה ועם עברו.
במהלך השנים הורחבה התוכנית והועמקה. היא כוללת כעת שילוב תכנים ספרותיים (ספרים כמו "האי ברחוב הציפורים", "הסרט האדום" וכן טקסטים נוספים), שילוב הוראה רב תחומית באמצעות תכנים אמנותיים במוזיאון הבית ספרי, שילוב המחשב בהוראת ההיסטוריה, שילוב יציאות חוץ בית ספריות (ביקור ב"יד ושם" בשנה הראשונה של הפעלת התוכנית ו"יד לילד" בבית לוחמי הגטאות בשאר השנים), אירוח ניצולי שואה בבית הספר במהלך כל שנת הלימודים וגביית עדויות מהם, קיום טקס הזיכרון ליום השואה והגבורה, קיום פאנל בהשתתפות הצוות החינוכי, ניצולים, תלמידים והורים וכן שיעורים עיוניים שמטרתם להעשיר את התלמידים בידע ובניתוחו. במהלך התוכנית התלמידים מגישים שורה של מטלות ובהן עבודת גמר ובה עדות הניצול, ניתוח תמונות וציורים, מצגות מחשב וכן הצגות בעל פה של הממצאים שאספו.
ספריית בית הספר הועשרה בתקופה שבה הועפלה התוכנית בבית הספר בטקסטים המאפשרים לתלמידים להסתייע בה. תלמידי השכבה שותפים גם באימוץ אתר האנדרטה לזכר השואה בזיכרון יעקב ובמהלך השנים האחרונות אף גייסו כספים להשלמתה. תלמידי כיתות ו' השתתפו בשנים האחרונות גם הם בתוכנית וזאת במסגרת שיתוף פעולה עם בית לוחמי הגטאות (בחסות יד רקאנטי) בקריאה משותפת של ספר אודות תקופת השואה והתכתבות באמצעות אתר האינטרנט של בית הספר הווירטואלי להוראת השואה ע"ש יאנוש קורצ'אק עם בתי ספר אחרים בארץ.
בשנת הלימודים תשס"ז (2006 – 2007) שותף לראשונה בית ספר החורש בפרויקט קריאה בינלאומי של הספר "האי ברחוב הציפורים" יחד עם תלמידים יהודים מבית ספר בארה"ב וקיום קשר אודות הספר באמצעות בית הספר הווירטואלי ושיחות ועידה. בפרויקט זה שולבו תלמידי כיתות ו' מקבוצת אנגלית לדוברי אנגלית ותלמידי בית הספר היהודי בדאלאס.

מעשה של זיכרון

אברהם יהושע השל במאמרו "על יחודו של הקיום היהודי. דור יודע עדות – אין בכוחו להעיד" (מולד, ט"ו, תשי"ז, 237 – 244) כתב: "ששת מיליונים – אבות האומה וגיבוריה – נכרתו מן האדמה. ויש סכנה שייכרתו מן הזיכרון מחיי האומה".
פרופ' אפרים מאיר בספרו "מעשה זיכרון – חברה, אדם ואלוהים לאחר אושוויץ" (הוצאת רסלינג, תל אביב, 2006) כתב ש"עשן הארובות של אושוויץ לעולם לא יתפוגג, אך מהו מקומה של השואה ביצירת זהות דינאמית? מהו תוכן הזיכרון שלנו לאירוע הטראומתי הזה? התבוננות חפה מאשליות במה שהתרחש עשויה לשחרר אותנו מאידיאולוגיות חונקות ולהוביל אל מה שהרב ניסנבאום כינה 'קידוש החיים'. השואה יכולה ללמדנו כיצד ציוויליזציה – או חברה אנושית – עלולה להיהרס; זיכרון השואה עשוי ללמדנו כיצד ציוויליזציה נבנית. טרם שקלנו לעומק את ההשלכות האפשריות של מחשבה על אודות השואה – מחשבה מפוכחת ועם זאת חדורת תקווה – על חיינו ועל עיצוב החברה שלנו. תוכן החלום הנאצי היה יצירת אדם חדש וטבעי שיהיה נטול חיבור אוניברסאלי עם הזולת. המחשבות שאותן נפתח כאן עוסקות בשאלה מה הם תנאי האפשרות לבריאת קהילה איתנה שהציוויליזציה חקוקה בלבה".
בישראל מרובות השקפות העולם ביחס למטרות ודרך הוראת השואה. קיימות גישות שונות לגבי המטרות והיעדים החינוכיים שבהוראת השואה והדרך להשגתם. הגישה הדיאלוגית סבורה שיש חשיבות עליונה בשמיעת הדברים ממקור ראשון, דבר שישאיר רושם על השומעים, זיכרון שילווה אותם בכל שארית חייהם ויאפשר להם קשר לתחום היסטורי זה המהווה נדבך חשוב בזהות הלאומית וכן הוא בעל היבטים אוניברסאליים כנגד הכחשת השואה. הוראת השואה ולקחיה על ידי גביית עדות ממקור ראשון, מקור היסטורי חי, היא חשובה שכן מדובר בדור האחרון של הניצולים אשר ניתן לשמוע אותם, לשאול אותם שאלות ולא ללמוד את סיפוריהם רק דרך ספרים או ספרים. לעדות זו יש כמובן חסרונות של עודף דרמטיזציה, אי דיוקים היסטוריים ורגשנות יתר לעיתים.
תוכנית הלימודים "עדות של ניצול" מבוססת על אלמנטים מתוך הרציונל של הוראת השואה כפי שמעובדת על ידי מוסד "יד ושם" לילדים צעירים (אף בגיל הגן) ועל ידי "יד לילד" שבבית לוחמי הגטאות (שתחום התמחותו היא הוראת השואה לגיל הצעיר). מורות השכבה אף משתלמות ב"יד לילד".

מטרות מגוונות

תוכנית "עדות של ניצול" משלבת בתוכה מטרות שונות:
· התלמיד יכיר מושגי יסוד הקשורים בשואת העם היהודי ומלחמת העולם השנייה.
· התלמיד יבין את מושג הגזענות ואת הסכנה בהתפתחות הגזענות לשנאת עם.
· התלמיד ידע לנתח את הקשר בין השואה לבין חיים ריבוניים של העם היהודי במדינת ישראל.
· התלמיד ידע ויבין את סכנות הכחשת השואה בימינו ובעתיד.
· התלמיד יפתח רגש של הזדהות וכבוד כלפי ניצולי השואה.
במפגש עם ניצולי השואה מושגים יעדים נוספים:
חיבור עם קרבנות השואה כפרטים: אנשים בעלי שמות, ערכים והשקפות. זהו מפגש רב עוצמה בעיצוב תודעתו של הלומד.
"והגדת לבנך..." למפגש בין התלמיד לניצול קיים תפקיד חשוב ביכולת ההידברות והדיאלוג הבין-דורי. בית הספר מבקש לגשר על הפער באמצעות מילים וסיפורים.
יצירת אמפטיה ורגישות לנושא השואה באמצעות המפגש האישי.
במפגש מסוג זה מתורגמים הלכה למעשה ערכים כמו כבוד, הקשבה, סבלנות, סובלנות ואחריות.
התכנית הינה תכנית רב-תחומית והיא נלמדת במספר ערוצים:
· שיעורים עיוניים בהם ירכשו התלמידים ידע על התקופה.
· איתור ניצול שואה וראיון מונחה עמו.
· תיעוד הראיון והוספת חומר ממקורות משניים (ספרים, אתרי אינטרנט).
· כתיבת עבודה עיונית או אפשרות להכנת סרט וידאו.
· שיעורי ספרות סביב הספר "האי ברחוב הציפורים" מאת אורי אורלב. בחלק מהשנים שבהן הופעלה התוכנית הסופר הגיע לבית הספר ונפגש עם התלמידים שקראו את ספרו. אורי אורלב עבר את השואה בפולין כילד, וזכה לפרסים רבים על כתיבתו והחשוב שבהם הוא פרס אנדרסן לספרות ילדים בשנת 1996.
· שיעורי אמנות סביב נושא השואה ועבודה במוזיאון הבית ספרי.
· שיעורי מחשב סביב נושא השואה, מאגרי מידע והכנת עיתון אינטרנט בתחום זה.
· אימוץ אתר אנדרטת זיכרון יעקב לזכר השואה ושיתוף פעולה עם קהילת ניצולי השואה בישוב.
· יציאות חוץ בית ספריות סביב נושא השואה.
· הכנת טקס יום השואה הבית ספרי והשתתפות בפאנל ניצולים, מורים, תלמידים והורים.
· הדרכת תלמידים צעירים במוזיאון החורש סביב יום השואה. באותה הדרכה מציגים התלמידים הבוגרים בפני הצעירים תצלומים מתקופת השואה שבחרו להתמקד עליהם וללמוד אודותיהם, ציורים שציירו בעקבות נושא השואה ותוצרים שהפיקו בשיעורי אמנות ומחשבים.
· הכנת סביבות למידה כיתתיות סביב נושא השואה.
שיעורי המחשב של כיתות ה' מתמקדים אף הם במטרות פיתוח סוגות בכתיבה ופיתוח מיומנויות מחשב, זאת באמצעות עיתון אינטרנטי ומצגת. בעיתון אינטרנטי מרוכזים תוצרי הכתיבה בסוגות שונות סביב:
o ספר. נתמקד בספר "האי ברחוב הציפורים" מאת אורי אורלב.
o יצירת אמנות. התלמידים יכתבו בסוגות שונות סביב יצירת אמנות.
o מושג. התלמידים כותבים בסוגות שונות בהקשר של מושג שהתלמיד בוחר.
העיתון האינטרנטי נכתב על ידי התלמידים בתהליך אשר בסופו מפיקים התלמידים אוספי כתיבה מתוך מטרה שיבינו את ההבדלים בין עיתון כתוב על דף ובין עיתון וירטואלי הכולל בתוכו אלמנטים נוספים כמו סרטונים, גרפיקה ממוחשבת ועיצוב, הפקת תשדירים ועוד.
בתהליך הכנת המצגת מתמחים התלמידים באחד מהנושאים הבאים ומכינים מצגת סביבו. הנושאים לבחירתם הם: סימון היהודים, בידוד היהודים, הצפיפות בגטאות, הרעב בגטאות, ילדים מבריחים, עבודת ילדים בגטאות, ילדים כמבוגרים, בתי ספר בגטו, על כנפי הדמיון סביב נושא השואה ומשחקי ילדים סביב נושא השואה.
תלמידי השכבה בשנת הלימודים הנוכחית (תשס"ז) הפיקו השנה אתר אינטרנט סביב "עדות של ניצול" ובו יוכנסו כל תוצריהם לטובת כלל הציבור.

להתמודד ולהשיב לשאלות

סוגיית הוראת השואה כאמור היא מסובכת. שאלות היסוד המתלוות להצגת הנושא משקפות את הבעייתיות של המחקר וההוראה בנושא כה חריג. האם לפנינו פרק מן המניין בהיסטוריה האנושית ככלל ובתולדות העם היהודי בפרט, או שמא אנו נתקלים ב"טירוף מערכות"? האם ניתן להתייחס לחקר נושא השואה ולהוראתו בכלי הניתוח המקובלים של תחום הדעת ההיסטורי? כיצד יביעו התלמידים ומוריהם אירועים שהם מעבר ליכולת הלשונית והאמנותית?
הגישות השונות להוראת נושא השואה משקפות את התשובות לבעיות הנזכרות, והן פרי קונספציות שונות של החברה הישראלית.
חיים שצקר טוען שהספרות החינוכית העוסקת בנושא השואה לוקה בחסר וכי המחנכים והתלמידים נוכחו לדעת שלא הוכשרו כראוי להתמודדות עם הבעיות אותן מציג הנושא. לדעתו, מה שדרוש למחנך הוא עזרי הוראה נכונים, שיטות מתאימות ותכניות לימודים. לטענתו, המושג שואה אינו חד משמעי ולכן עולה השאלה כיצד להציג את האמת ולא לגרום לטראומה. לטענתו, על המחנכים לטפח את רגישותם של התלמידים, את מעורבותם ואת הזדהותם עם השואה.
בהיעדר דעה מוסכמת ביחס להיבטיה השונים של השואה, איננו יכולים להציגה במושג חד-משמעי בפני התלמידים. הדידקטיקה לעולם אינה יכולה לחרוג ממסגרת החברה אותה היא עשויה לשרת וכל דור ואף כל קבוצה חברתית או רעיונית, מתלבטים בבעיית הגישה לשואה ולכל אחד מהם דרך משלו לאינטגרציה של הנושא בחיים ובמערכת החינוך מפני שבפני כל מערכת ניצבת שורת יעדים משלה ובידיה שיטות וציפיות לגבי התוצאות של הוראת השואה.
מערכת החינוך בישראל מתלבטת שנים רבות בהתייחסותה לשאלת היעדים החינוכיים בהוראת השואה. יש הסבורים שמן השואה יש להוציא בעיקר מסקנה לאומית: הצורך בחיים ריבוניים של העם היהודי שיבטיחו ששוב לא יעמוד קיומו הפיסי בסכנת כליה. יש הסבורים שעלינו להכיר בגבולות כוחנו דווקא בשל עברנו ולנהוג משנה זהירות בהתייחסותנו לעם זר ובמיוחד לשכננו. יש הגורסים שתכלית הלימוד של השואה היא לחזק את הערכים ההומניסטיים והאוניברסאליים וללמד את הסכנה שבגזענות ובחוסר סובלנות.
בשנות ה-60 וה-70 הסתמנו גישות אחדות להוראת נושא השואה:
א. גישה שהתמקדה באירועי יום השואה ובפעילויות נלוות שבה בלטה הוראת פרקים נבחרים מתוך יצירות ספרותיות, מפגש עם עדים מקרב ניצולי השואה, שעברו את האימה והיו מסוגלים לספר את סיפורם האישי לתלמידי בית הספר.
ב. הגישה ההיסטורית שקשרה את הוראת האנטישמיות המסורתית עם רדיפת היהודים בידי הנאצים. גישה זו הובילה ליצירת יחידת הוראה בהיסטוריה של עם ישראל ושל הציונות שהוקדשה כולה לנושא השואה.
ג. גישה שדגלה בשילוב של הקניית ידע וחינוך לערכים הומניסטיים אוניברסאליים.
כבכל נושא חינוכי נדרש המחנך לתת את דעתו על הסיטואציה החינוכית שבה הוא פועל ועל יחסי הגומלין בינו ובין הלומד, החומר הנלמד והסביבה החינוכית. לימוד השואה המזמן התמודדות עם תכנים קשים במיוחד תובע מן המורים רגישות מיוחדת וצורך להבטיח שהעיסוק בנושא לא יגרום נזק נפשי ללומד או יביא אותו לאטום את עצמו ולהתנתק מן הנושא או לחילופין יפתח אצלו רגשות לאומניים קיצוניים. בחירה נכונה של חומרי הלימוד, ברירה ומינון נכון של התכנים ואופן השימוש בהם דרושים כדי שלא ייגרם נזק ולא תתקבל תגובה אנטי חינוכית.
על המחנכים למצוא את הדרך הנכונה לשילוב נושא השואה באופן רב תחומי. לדבריו, שילוב נושא השואה בתוך מקצועות אחרים כהיסטוריה, מדעי המדינה, תיאולוגיה, חינוך לערכים, פסיכולוגיה, ספרות ותחומים נוספים מתבקש וזאת משום שהשואה מיקדה את התעניינותם של עוסקים בתחומי דעת רבים ושהוראת הנושא באמצעות יצירות ספרותיות בנושא השואה נתפסת כמזמנת אפשרויות של חינוך לערכים.
עדויות של ניצולים מעצבים את תרבות הזיכרון הקולקטיבי באמצעות סיפורים אישיים, תמונות, מסמכים וחפצים. בהוראה מסוג כזה המחנכים מבקשים לעורר אמפטיה והזדהות עם גורל העם היהודי, וליצור תחושה בקרב התלמיד כי הוא חלק בהוויה היהודית בעלת עבר, מורשת וזהות יהודית.
מוטי שלם טוען שתנאי לקיום של עדויות במטרה לעצב את זהותו של הלומד הוא "בסיס ידע רחב עד כמה שאפשר", שיבטיח הן את איכות התהליך והן את האחריות לתוצאותיו החינוכיות. קיים קשר ברור בין רמת הידע ועומק הידע של הלומד לבין יכולתו לפתח דיאלוג עם העבר שישפיע על עיצוב זהותו ועל הערכים שיפנים כחלק מאישיותו. ידע בהקשר זה אינו רק ידע היסטורי אלא ידע המוקנה מתחומי דעת שונים ובכללם ספרות, אמנות, פילוסופיה, תיאולוגיה ותחומי יצירה ומדע אחרים. הידע שאליו נלווית החוויה החינוכית ישפיע בסופו של דבר על עיצוב זהותו של הלומד ועל הפנמת ערכים שונים באישיותו.

עשייה חינוכית רב-תחומית בגוון דיאלוגי

בית הספר החורש מעמיד במרכז עשייתו את הדיאלוג. תחת ערך זה מתבצעת התוכנית כאשר התלמידים לא רק לומדים על דיאלוג והקשבה אלא ממשים ערכים אלה באמצעות תחומי הדעת השונים. הם מקשיבים לניצולים ולסיפורים שנכתבו ומקיימים דיאלוג. מיישמים ערכים ולא מדברים על ערכים.
הנושא נלמד באופן רב תחומי מהסיבות הבאות:
א. השואה נושא קשה ומורכב ולכן חיבורים וקשרים בין דיסציפלינות כמו ספרות ואמנות אמורים להקל על התלמידים בהבנת התכנים הנלמדים הן מבחינה קוגניטיבית והן רגשית. לדוגמא הלומד מכיר את המושגים הקשורים לשואה לא מתוך אנציקלופדיה או מקור מידע כלשהו אלא יכיר זאת באמצעות חוויית קריאה, הזדהות עם גיבורי הספר, דיאלוגים בין דמויות ותיאורים באמצעות קריאת הספר "האי ברחוב הציפורים". בהמשך התלמיד נותן ביטוי לחוויות הקריאה שלו בשיעורי אמנות. במפגש עם הניצולים ניתן להבין בדרך זו את המושג או התהליך ההיסטורי. בהוראה רב תחומית ניתן לפיכך לפתח רגישות לנושא ואמפתיה לניצולים לעומת לימוד דידקטי אשר יכול להביא לחוסר עניין ולחוסר אמפתיה בקרב הלומד הצעיר.
ב. נושא השואה אינו שייך רק לתחום ההיסטורי. יש בו מרכיבים פסיכולוגיים עמוקים הנוגעים לזיכרון האנושי הכללי והוא נוגע בכל עבריו בנושאים ערכיים הומאניסטיים. הוראה רב תחומית מאפשרת נגיעה בכל אותם ערכים שעורערו וחובלו בתקופת השואה באופן אשר מאפשר דיאלוג של התלמיד עם ערכים אלה בראייה ביקורתית ותוך בחינת סוגיות אקטואליות הקרובות לו. באופן זה תהליכי הלמידה שלו הופכים משמעותיים.
ג. החורש מדגיש בחזונו את הקניית הערכים ללומדים. בלימוד נושא השואה באופן רב-תחומי אנו לא רק מדברים על ערכים אלא ממשים ערכים בחיי היום יום.
ד. החורש הוא בית ספר הרואה בקהילה שותפה בעשייה הבית ספרית. בהוראה רב-תחומית מתאפשרת פעולת קירוב קהילת ניצולי השואה לבית הספר באמצעות ביקור בכיתות ובהשתתפותם בטקסי השואה הבית ספריים, היכרות עם צעירים והעברת הסיפור ההיסטורי אליהם ולאחר מכן שמירת קשר בין שני הדורות.
לדברי אליעזר שביד "נטיב לעשות אם נציב את שאלת מהות ההוראה האינטגרטיבית בתוך השדה החינוכי הפרטי שאנו פועלים בו". לדבריו, תהליכי הלמידה הקיימים בבתי הספר ובאוניברסיטאות ממודרים והם משפיעים זה על זה בכתיבת תכניות הלימודים. המדיניות המקובלת בחינוך הממלכתי סותרת את אחד היסודות העיקריים של האינטגרטיביות: השקפת עולם שעניינה להעניק לאדם התמצאות מסוימת.
תכנון לימודים בנושא השואה יוצר לכידות באמצעות קישור תחומי דעת שונים (היסטוריה, חקר, ספרות, אמנות) תחת יסוד מארגן של דיאלוג והקשבה.





יסוד מארגן, שהוא מקביל לציר מרכזי, הוא מוקד, מוטיב או סיבה למפות (או לנפות) ולארגן תכנים ונושאים או מהויות (כמו ערכים, מושגים, תהליכים) במקצועות שונים. מונח מקביל "ציר מרכזי". ציר מרכזי יכול להיות תוכן (זיקות וקשרים בין תכנים ומקצועות) , ציר מרכזי יכול להיות מושג, מיומנות, בעיה, כישורי חשיבה ולמידה, גישה ערכית. תוצרי ההקשרים והאינטגרציות בין תחומים שונים יהיו איכותיים ככל שזיקתם ליסוד המארגן תישמר. תפקיד המורה לבחור ללמידה אינטגרטיבית נושא מקיף, מציאותי ורלוונטי ללומד. לעזור ללומד למצוא קשרים משמעותיים בין התופעות ובינן לבין העולם שסביבו. ליצור קשר בין מקצועות, בלימוד מושג, תהליך או תופעה. כל אלה יוצרים הזדמנות לשימוש בדרכי הוראה מגוונות ולשיתופי פעולה בין מורים.
נושא השואה מתגבש לכלל יחידה קוריקולרית של פעילויות הערוכות ללמידה. לנושא יש מוקד עיקרי (יסוד מארגן או ציר מרכזי), שסביבו מארגנים את כל תכני הלמידה הרלוונטיים ואת הרעיונות התומכים במוקד זה. הנושא יכול להיות שאוב מכל תחומי החיים (עבר והווה) והוא מלא אחר שלושה תנאים: פוטנציאל לימודי, מסגרת תוכן וזמן ולכידות פנימית.
בראייה אינטגרטיבית יש מיזוג או שילוב בין המקצועות המופיעים בתכנית הלימודים סביב מוקדים (צירים) מהותיים ומשמעותיים. כך נוצרת מערכת לכידה, שסביבה מתארגנות תופעות המתרחשות במציאות והיא מאפשרת התבוננות מעמיקה יותר לתוכן. בתכנון לימודים זה המורים מקיימים קשר בין המקצועות השונים הקיימים בתכניות הלימודים. התכנים שנלמדים בשיעורי ספרות מתקשרים ומתחברים לשיעורי אמנות, לעבודת החקר והמפגש עם הניצולים.
במערכת זו ניתן לזהות תחומים וחלקי ידע הקשורים זה לזה, שיש ביניהם יחסים הדדיים בהקשרים שונים. חלקם מתחברים לשלמות וחלקם מאוחדים פחות.
המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך והתרבות קבעה את המושג "מיקוד הלמידה" כדי להימנע מללמד בבית הספר היסודי מספר רב של מקצועות נפרדים. הפיצול של התכנים הנלמדים לתחומי דעת נפרדים כפי שמתבטא במערכת השעות השבועית, יוצר בליל דיפוזי שהקשר בין מרכיביו אינו נהיר דיו לתלמיד. ניתן לצמצם את מספר המקצועות בדרכים רבות. בין היתר על ידי קישור בין תחומי דעת שונים, הוראת נושאים אינטגרטיביים, אתגור התלמיד בנושא אישי אינטגרטיבי למשל על ידי עבודות חקר או פרויקטים שיעודדו חשיבה.
בפירושיו השונים, המושג אינטגרציה מורה על שילוב של אספקטים קוגניטיביים עם אספקטים אמוציונאליים או על שילוב של תחומי הדעת השונים בנושאי הלימוד. המכנה המשותף לשני הפירושים האלה יהיה כמובן מתן דגש מועט ליסודות הדיסציפלינאריים של מקצועות ההוראה לטובת כיבוד או קידום הווייתו האמוציונאלית של התלמיד במקרה אחד או לטובת הטיפוח של המשמעות בהכרתו של התלמיד על ידי ניסיון לקרבו לתופעות החיים שבהם האספקטים הדיסציפלינאריים השונים משמשים בערבוביה.
עיסוק בנושא כה קשה ומורכב תחת יסוד מארגן שהוא ערך הנתמך בדיסציפלינות שונות הנותנות מקום להתבטאות רגשית ואמנותית יכול להקל על תהליך ההוראה והלמידה של נושא השואה ולתת מקום רחב מאוד לתלמידים להבעת רגשות. בדיקה שנערכת כל שנה בבית הספר מלמדת כי תלמידים מדווחים על "התחברות" גדולה יותר לנושא השואה. הם פחות חוששים מהשואה כנושא שניתן לדבר עליו, לשאול לגביו שאלות ולהעלות סביבו סוגיות ערכיות אוניברסליות כמו כבוד האדם וחירותו, זכויות האדם, דיאלוג עם השונה בחברה, חשיבות המאבק בהכחשת שואה כיום וחשיבות הוראת ההיסטוריה.

אינטגרציה איכותית

תוכנית "עדות של ניצול" מאפשרת אינטגרציה איכותית אשר נבחנת על פי מידת הלכידות הפנימית של המושגים והתכנים המרכיבים את הנושא הלימודי שסביב היסוד המארגן. לכידות זו מתאפשרת על ידי תהליך שיש בו למידה היסטורית של המושגים והתהליך שהביא לפרוץ מלחמת העולם השנייה ולשואה, גביית עדותם של הניצולים ודיאלוג עם החברים בכיתה סביב סוגיות העולות מתוך הטקסטים הספרותיים, התמונות, הציורים והטקסטים המקוונים שאליהם נחשפים התלמידים.
האינטגרציה האיכותית נבחנת במידה שבה המקצועות והתחומים שצורפו יחד לאותה חטיבה אכן עונים על שאלות ובעיות מהותיות שנבעו מהיסוד המארגן. אחת הבעיות ביצירת אינטגרציה איכותית היא כיצד לשמור על הבסיס ועל רצף הלמידה של התכנים, המיומנויות והמושגים הבסיסיים בכל תחום ידע, כאשר חלקם נלמדים במסגרת חטיבה משולבת וחלקם נלמדים בנפרד.
המדיניות הפדגוגית של משרד החינוך גורסת תמיכה בהוראה למידה אינטגרטיבית מאוזנת, כלומר כזו ששומרת על מהויות בסיסיות של מבנה הדעת. מיקוד הלמידה מחייב גישה מערכתית לתכנון הלימודים בארגון החינוכי, למרכיבים הארגוניים המשמשים כלים ליישום תכניות הלימודים. לפיכך ראייה מערכתית של תכנון הלימודים מזמנת התייחסות לתכניות לימודים מעבר לנעשה בכיתה הבודדת.


יצירות תלמידי החורש במוזיאון בית הספר



בתוכנית "עדות של ניצול" הראייה המערכתית מוצאת את ביטוייה במספר ביטויים ובהם בתכנון לימודים אורכי בין הכיתות השונות. התכנית סביב תכנית בית ספר דיאלוגי המשלבת ערכי כבוד לחיים משותפים בקהילה תוך מיזוג ותיאום בין תחומי הדעת השונים ותוך חלוקה של עבודה על ערכים לכל אורך שנות לימודיו של התלמיד.
הראייה המערכתית באה לידי ביטוי באינטגרציה בין הנלמד בבית הספר לבין העיסוקים והפעילויות הצפויים לבוגר בית הספר. בוגר בית הספר כאדם וכבן העם היהודי יעסוק בעתיד בנושא השואה. תכנון רב-תחומי זה יוצר בגיל הצעיר מפגש אינטלקטואלי ורגשי עם הנושא תחת יסוד מארגן הדומיננטי מאוד בחיי בית הספר ובתקווה שהערך של דיאלוג והקשבה ילווה את התלמיד בעתידו.
עוד באים לידי ביטוי היבטים אינדיבידואליים של התפתחות לאורך זמן. בתכנון הלימודים לנושא השואה מושם דגש לגיל הלומדים ולהתאמת חומרי הלמידה ליכולת הרגשית של הלומדים. בין היתר מתודרכים הניצולים על ידי הצוות החינוכי של בית הספר טרם מתן העדות. העבודה מלווה בסדנאות בכיתה בדבר דרך הראיון הרצויה, מחולקים דפי עבודה שבהם מתודרכים התלמידים כיצד לאתר את הניצול וכיצד לבנות את הראיון באופן שישלב שאלות פתוחות ושאלות סגורות. מושם דגש על מעבר מודרג משלב לשלב. בתחילתו של התהליך מכונסים כל ההורים של השכבה לערב שבו מתקיים דיון מעמיק בנושא חשיבות העיסוק ומחולקת תוכנית הלימודים באופן מסודר. כן ניתנת אפשרות להשיב על שאלות פתוחות וחששות שמועלים במהלך הדרך. עבודת הצוות של השכבה מתואמת לכל אורך הדרך כדי למנוע אפשרות של אי התמודדות עם שאלות שעולות במהלך התהליך.
הראייה המערכתית באה לידי ביטוי בתכנון לימודים רוחבי שמשמעותה שילוב בין תכנים, עקרונות, ומיומנויות של תכניות לימוד שונות הנלמדות באותה שכבת גיל. בתכנית זו נעשה שימוש במיומנויות בתחומי הדעת השונים על מנת להשיג את מטרות התכנית. השילוב יצר אינטגרציה ולכידות רעיונית תוך היענות לתוכנית הלימודים בתחום החינוך הלשוני.
ראייה מערכתית מחייבת הלימה בין המדיניות של בית הספר לתכניות הלימודים, בין תחומים ומקצועות, בין תכנים (מידע, מושגים, מיומנויות) לבין אמצעים (שיטות,אמצעי למידה, ארגון זמן, ארגון חלל ולומדים).
מיקוד הלמידה אפשרי רק כאשר בית הספר פועל כיחידה אחת, שיש תיאום בין כל חלקיה: חברי הצוות פועלים יחד ובקבוצות של תת יחידות לארגון התכנית, לביצועה ולהפעלת תהליכים מוסדיים התומכים ביישום ומקדמים אותו. התהליכים המוסדיים כוללים פיתוח צוות, פיתוח המערכת הארגונית של בית הספר כך שניתן להתמודד עם תפקידים ועם מסגרות הפעולה והלמידה, פיתוח מורים ובעלי תפקידים, הפעלת תהליכי הערכת מצב כבסיס לשיפור תהליכי פתרון בעיות וקבלת החלטות.
בתכנון הבית ספרי שותפים הנהלת בית הספר, רכזי תחומי הדעת בשפה העברית, באמנות, במחשבים ומחנכות הכיתה. המורים משתמשים באותה שפה ערכית תוך הקשר לתכנים הנלמדים של כל תחום דעת ספציפי.

התפתחות משמעותית של הלומד

ההתפתחות המשמעותית של הלומד בשיטת מיקוד הלמידה באה לידי ביטוי במספר אלמנטים. הלומד יכול להבין את השואה בשלמותה. עם זאת הוא רוכש את הידע שבעזרתו יוכל להבחין בין היבטים שונים של השואה ולהגדיר את תרומתו הייחודית של כל היבט. הלומד מפתח את כושרו להבחין בקשרים ובעניינים (לוגיים, קשרי גומלין) בין המרכיבים השונים של הנושא. הלומד מפתח את יכולתו להבחין בין רלוונטי לנושא לא רלוונטי, בין עיקר לטפל.
הלמידה ורכישת הידע בהוראה אינטגרטיבית נעשית בדרכים של התנסות ממשית, קליטה קוגניטיבית וחוויה רגשית. הלומד קולט טוב יותר ידע שמוגש לו בהקשרים סביב יסוד מאורגן ובעיקר כאשר הנלמד מתקשר עם הידע וההבנה אשר הלומד כבר הטמיע. בדרך זו הוא נותן פרשנות מקיפה למבנים קוגניטיביים שבהם הוא שולט. כאשר ההתנסות בלמידה נעשית באמצעים מתחום התכנים בהם הוא מתעניין והידע המוצג לו הוא קוהרנטי קל לו יותר לקלוט את הנלמד ובסיוע המורה לארגן את הבנתו ולהתפתח משמעותית כשהוא בעצמו מארגן את הידע. דרך זו גם אינה מחייבת בחינה על החומר, בניגוד לדרך הלמידה הנהוגה כיום בבתי הספר העל-יסודיים בהם השואה מתקשרת לבחינת בגרות סביב הגורמים לעליית היטלר לשלטון ושינון של חומרים הקשורים בשורה של מושגים קבועים כמו גזירות נגד היהודים באירופה ובעיקר בגרמניה, גטאות, מחנות ריכוז ומחנות השמדה.
בתוכנית "עדות של ניצול" מתבצעת הלמידה והערכתה סביב שורה של תוצרי למידה כמו כתיבת עבודה עיונית, הכנת סרט במחשב, הגשת קלטת שמע ובה העדות של הניצול, בחירת "התמונה שלי" (תמונה מתקופת השואה שהתלמיד בוחר ממגוון מאגרי מידע מקוונים), בחירת "הציור שלי" (בחירת ציור שהתלמיד בוחר או ציור שהוא מצייר בשיעור אמנות), הדרכה תלמידים צעירים במוזיאון בית הספר החורש סמוך ליום השואה, ביצוע עבודה אמנותית לתיק העבודות ואמצעי הערכה נוספים אשר מפוזרים על פני כל התהליך שבמהלכו כותב התלמיד את הדרך שלו באיתור ניצול שואה, דרך בניית הראיון וביצועו. במהלך כל התהליך הוא מקבל משוב כתוב מהמורה המלווה אותו כמנחה ואשר מסייעת לו במקרה הצורך. גם ההורים מגויסים לצורך סיוע לתלמיד במהלך הקשיים שבהם הוא נתקל.
היסודות המארגנים מבוססים על חזון בית הספר. באמצעות היסוד המארגן דיאלוג והקשבה מממשים ערך מרכזי וחשוב בחיי בית הספר באמצעות נושא השואה וכך יוצרים אינטגרציה בין האני מאמין והחזון הבית ספרי לבין תוכנית הלימודים הבית ספרית.
חזון בית הספר הוא:
החורש יהווה בית מקבל לתלמידים/ות ותשרור בו אווירה של דיאלוג, פתיחות והקשבה.
החורש יחנך תלמיד/ה המגלה מחויבות ואחריות כלפי עצמו/ה , מעורבות ושייכות לחברת התלמידים, לקהילה ולחברה הישראלית על כל מרכיביה.
החורש יקנה לתלמיד/ה את מיומנויות היסוד של למידה תוך שיתוף פעולה, דיאלוג והקשבה, סובלנות וכבוד הדדיים.
החורש יחנך את התלמידים/ות לחשיבה עצמאית ובקורתית תוך עידוד סקרנותם/ן בסביבה תקשורתית, מעודכנת ועתירת טכנולוגיה.
החורש יחנך את התלמידים /ות לכיבוד זכויות כל אזרחי המדינה.
החוויה היהודית שהחורש יעניק לתלמידיו תשלב תפיסה חופשית של קהילה המעמידה את האדם כיוצר מתוך דיאלוג עם עולמו ורואה את בית הספר כמקום פתוח לרעיונות שונים ללא כפייה.

תכנית העל הבית ספרית היא תכנית שרשרת ערכי הכבוד לחיים משותפים בקהילה. התכנית מבוססת על שרשרת ערכים ספיראלית בשכבות הגיל השונות. ואלה הערכים: כיתה א' כבוד והקשבה. כיתה ב' כבוד, הקשבה ונימוסים. כיתה ג' רעות. כיתה ד' הערכה עצמית. כיתה ה' סבלנות וסובלנות. כיתה ו' אחריות אישית וקבוצתית. (בית הספר אמור לבצע במהלך תשס"ח מהלך הצמחה לכיתות ז' ולאחר מכן, בתשס"ט, הצמחה לכיתות ח' ובכך להפוך לבית ספר שמונה שנתי).
הסביבה הלימודית של בית הספר יוצרת סביבה ערכית. למשל בית הספר מקדם את העשייה המעשית סביב ערכים אלה לא רק בתוכנית לימודים עיונית אלא בעשייה לטובת הקהילה הפנים בית ספרית והסובבת את בית הספר. שורה של תוכניות לאורך שנים: אימוץ מערת המייש הסמוכה לבית הספר כחלק מהחינוך הסביבתי, תוכנית חונכות בין כל שכבות בית הספר, תוכנית גישור ושפה דיאלוגית בכל שכבות בית הספר, מועצת תלמידים פעילה בחיי בית הספר, הנהגה צעירה של תלמידים, סמינר מנהיגות בית ספרי אחת לשנה בתנאי פנימייה, תוכנית קשר של קהילת הגמלאים של זיכרון יעקב, השתתפות בפעולות לטובת אוכלוסיות חלשות ונזקקות לכל אורך השנה.
סוגיית החשש מהחשיפה לנושא השואה בכיתות ה' מלווה את הצוות החינוכי של בית הספר החורש ואולם ניסיון של שנים מאפשר התמודדות נכונה ואמיתית עם הדילמות המועלות כל שנה מחדש סביב נושא סבוך זה.
(המאמר נכתב בשיתוף המורה כוכי תורג'מן)


לקריאה נוספת:

באוואר יהודה, השואה - היבטים היסטוריים, תל אביב, 1982.

ברזל נעימה, ההשפעה של תרבות זיכרון השואה על הוראת נושא השואה. בתוך: אפרתי נבט ולידור רוני (עורכים), הכינוס הבינלאומי השני – הכשרת מורים. שמרנות התפתחות וחדשנות: ספר המאמרים. נתניה, מכון וינגייט, 1997.

גוטמן ישראל, שצקר ישראל, השואה ומשמעותה, ירושלים, 1987.

לם צבי, "השואה בפרספקטיבה של יובל בחינוך הישראלי", בשביל הזיכרון, גיליון 6, יוני 1995, עמ' 4 – 6.

מאיר אפרים, מעשה זיכרון – חברה, אדם ואלוהים לאחר אושוויץ, תל אביב, 2006.

שבייד אליעזר, עקרונות להוראה האינטגרטיבית. בתוך: זילברשטיין משה (עורך), מבני הדעת של המקצועות וגישה אחדותית בתכנון לימודים, ירושלים, 1981.

שלם מוטי, לשאלת היעדים החינוכים בהוראת השואה, בשביל הזיכרון, 2002, עמ' 10 – 17.

אתר בית הספר המרכזי להוראת השואה, יד ושם, ירושלים:
http://www1.yadvashem.org/heb_site/heb_education/heb_index_education.html



ד"ר אריה קיזל שמש בעבר מנהל בית הספר החורש בזיכרון יעקב (בין 2001 ל-2006) והיה היוזם של תוכנית "עדות של ניצול". בית הספר זכה בשנת 2006 בפרס שלום לוין ז"ל להוראת השואה על תוכנית יחודית זו.


תגובה 1:

הצגות לילדים אמר/ה...

שלום אריה. אני חושבת שתוכנית לימוד זאת היא פשוט מעולה ומועילה לילדים ברמה שאי אפשר לתאר! ככל שהזמן עובר ושנים חולפים אנשים חלקית שוכחים היסטוריה היהודית. פשוט חובה להעביר לילדים מידת חשיבות של תקופה ההיא! במיוחד לילדים של היום אשר לא מעריכים הרבה דברים, מקבלים הכל כמובן מאליו וחושבים שככה צריח להיות! חשוב שתלמידים ידעו מה עברו אבות שלהם, שידעו לקשר בין היסטוריה לבין חיים מציאותיים ויעריכו זאת.