התערובת של סיגל נאור-פרלמן

ספר השירים הראשון של ד"ר סיגל נאור-פרלמן (בהוצאת פרדס) נטוע בקרית אליעזר של חיפה האדומה. מי שגדל בקרית אליעזר לא תוציא ממנו את הדאון טאון, את הקרקע היציבה והשטוחה, את הדמויות המתפרעות בשבילי הטיילת, את הצבעוניות של האיצטדיון ואת ההיברידיות העדתית, את שלווה, דרור, עירוני א' וגם את הדמות ההיא שעמדה שם בקצה הטיילת הנצחית וכולם חשבו שהיא משוגעת אבל למעשה אולי היתה חכמה יותר מכולם.

ספר השירים הראשון של נאור-פרלמן הוא סערה של ממש שנעה בין מספר צירים שאת כולם מושך השיר הראשון, המכיל-כל (אנא מחלוטה אנא). הוא לא רק שיר על זהויות אלא הוא מקום וממקם ומבחינה זו נאור-פרלמן רומזת לנו שהיא לא תקבל את הגבולות שמנסים לתחם את כולנו במסגרתם. 

כילדה פרועה היא יורה לכל עבר. כל שיר הוא הפתעה מחודשת, בשפה, בקצב, באורך, בסידור אבל בעיקר בתוכן. הוא מנפץ את החשיבה של הקוראת לחתיכות קטנות ומתפרעות. זו לא רק ההיברידיות אלא בעיקר הרצון לצעקה. נאור-פרלמן היא חתיכת צועקת, שואגת אם תרצו. היא רוצה שתשמעו ואתם תשמעו, האמינו לי. תשמעו ותחושו כי לעתים קרובות הקרקע נשמטת מתחת לרגליכם – כל אחד והקרקע שלו. רוצה לומר: היא מנפצת לנו את הגבולות גם של הקונבנציה שלנו. לעתים תחושו אי נוחות קוצית מעוצמת התיאורים אבל תנו לעצמכם לזרום או בעצם להקשיב קשב גדוש למה שנאמר ועל מי נאמר.  אל תפחדו!

פריצת הגבולות היפהפיה הזו באה לידי ביטוי בכל צירי הספר: שירי "גבולות המיטה" שחלקם מעוררי תשוקה של ממש, ביקורת החינוך ב"מיומנה של מנהלת" שהיא יצירת מופת שצריכה להילמד בבתי הספר לחינוך ואם אפשר במכללות, בשירי הכאב, הגעגוע הבלתי פוסק והקרע של "ומה עכשיו, רונית" ואת "חור הכניסה, חור היציאה" הביתי, האישי.

ב"מיומנה של מנהלת" מובילה נאור-פרלמן, שהיא בעצמה מורה, את הקוראות שלה (לדעתי בעיקר אותן) לבעוט בממסד הבית ספרי, בסדר, בהיקבעות, בהיררכיה. אבל גם בסדר החברתי, בעופר וינטר, ברוח הרעה שנושבת. היא עושה זאת תוך שימוש אלים סימבולית בשפה המבקשת לנפץ את הארגון הפדגוגי אבל גם את התוכן שלו. אלה שירים נהדרים, בעיני גם מצחיקים וכועסים של ילדה תמימה המבקשת לצעוק "המלך הוא ערום" (והוא ערום!). המלצתי היא כי ארגון המורים העל יסודיים ובעיקר הסתדרות המורים ירכשו את הספר הזה ויעניקו אותו לעשרות אלפי המורים (ובעיקר המנהלות) שבוודאי ידחו את ה"קיצוניות" ויחזירו אותנו עד מהרה לסדר הקיים, למרחב המובן מאליו, לשיטתיות חונקת כל ולנרמול. הקשיבו לה טוב, לסיגל, יש כאן מה ללמוד.

המשוררת נאור-פרלמן היא גם יזמית. יחד עם בעלה/בן זוגה, ליאור, הקימה את דרך רוח – מיזם אנושי, קיומי, חינוכי, פדגוגי שמייצג עדיין את הרוח החופשית, מיזם שמבקש להציע לצעירים (ומעתה גם צעירים מאד) מרחבים לנשימה ספרותית, היסטורית, פילוסופית ובעיקר אנושית. מקום מפגש של רעיונות ואנשים, פיתוח פדגוגי וחדשנות חינוכית וארגונית. המצע של דרך רוח מתעורר לחיים גם באהבתה היוקדת לספרות וכתיבתה אודותיה. נאור-פרלמן הולכת, גם בתחום זה, בעקבות אהבתה וראוי לציין כאן (בין כתיבתה הענפה) את "לברוח מהחיותהמכוערות", מונוגרפיה חשובה אודות המשורר נח שטרן אשר נאור-פרלמן הביאה אותו לקדמת הבמה לאחר שנים של מחקר, איסוף, ניתוח ופרשנות. כהרגלה, עשתה זאת לא רק ביסודיות אלא בחיבוק גדול. ספרה החשוב אודותיו שם קודם לכל את המקבץ המרשים (והמסודר) של שיריו (גם אלה שהתחבאו להם בארכיונים ובקופסאות כאלה ואחרות) ורק לאחר מכן את המונוגרפיה מעוררת ההתפעלות שלה שקושרת את הרקע ההיסטורי, הכתיבה השירית ואת קורות החיים של האיש המיוחד הזה שהיא כה אוהבת. וגם אתם תאהבו.