7 באוגוסט 2014

היום שאחרי המלחמה: תוכנית חירום להוראת אזרחות במצבי אי הסכמה


מאת אריה קיזל

גילויי הגזענות והשנאה בעידן הפייסבוק והטוויטר מלוּוים בביטויי תיעוב והפחדה במרחב הציבורי כנגד מביעי דעות כאלה ואחרות – בעיקר דעות שאינן בשדה ההסכמה הלאומית בעת מבצע/מלחמה – מביאים למסקנה אחת: תוכנית הלימודים "האחר הוא אני" מבית מדרשו של השר הרב שי פירון קרסה ויש להכריז עליה ככישלון החינוכי של השנה. במקומה, יש להכין כבר עתה תוכנית להוראת אזרחות במצבי אי הסכמה לאומיים אשר תשים במרכזה הבנות כיצד מנהלים שיח לא אלים ומכבד.
את "הוועדה לקביעת גבולות השיח" שהקים השר-הרב בעקבות סערת המורה לאזרחות אדם וורטה יש לבטל ובמקומה לכנס כבר כעת שולחנות עגולים של המורים לאזרחות בישראל, בכל רחבי הארץ, יהודים וערבים, אשר יעמידו במרכז הדיונים שלהם את הצורך בהבהרת המושג "דמוקרטיה בעיתות של אי הסכמה לאומית והשתמעויותיה".
המורים לאזרחות בישראל (ולא רק הם) נתקלים מדי יום בכיתות הלימוד שלהם בשיח ששורשיו נגועים בנגעי אי סובלנות כבדה וענפיו מלבלבים אלימות שעוד עלולה להבשיל לרצח הפוליטי הבא במהלך הפגנה או לאחריה. סרטן זה המבעבע בתוכנו יש לו כבר שם ויש לו כבר תמונה והוא לא יפתיע כשיתפרץ עם הסכין או האקדח. המורים לאזרחות יודעים היטב – ומספרים על כך בשקט לעצמם ולחבריהם ופה ושם בהשתלמויות מורים – מה עמוקה התהום של אי ההסכמה ובעיקר מה הם הביטויים של הקיטור הגזעני ששורשיו גם עדתיים וגם לאומיים ויש לו גם ביטויים אתניים וגם מגדריים. הם יודעים עד כמה דלה יכולתם לנווט את הדיון בכיתה בין טיפות המים הקטלניות והרעילות וכי עליהם להישמר – כפי שלא עשה המורה מטבעון – כדי להציל את נפשותיהם ולעתים משרותיהם. הם הראשונים שיותקפו עם פתיחתה של שנת הלימודים החדשה, חשבונות הפייסבוק שלהם יהיו תחת מעקב (גם של חלק מההורים) והם יועמדו תחת מתקפת המקתריסטים שפועלים כבר היום בגלוי ובתמיכת חלק מהמחנות הפוליטיים בישראל.
עתה זה זמן המנהיגות. בניגוד לדעתו של השר פירון כי יש לשקוט כעת (והוא מקפיד לשתוק כשצריך לדבר וההפך) זה הזמן להשמיע קול ועליו להיות צלול, חד ובעיקר אמיץ. עת האמיצים היא להושיב כעת יחדיו את המורים לאזרחות – היהודים והערבים – לדבר במהלך לאומי רחב היקף (בשדרות, באוהלים, בפינות הרחובות) בשולחנות עגולים שיעניקו לגיטימציה ל"אחר" היהודי ול"אחר" הערבי. הם חייבים לדבר בעיקר על לגיטימציה לאי ההסכמה כבסיס לקיומה של דמוקרטיה שאינה קמה להרוג או לחסל חשבונות עם הריבוי שבה אלא מעניקה כבוד לעושר שאותו ריבוי מאפשר.
יהיה זה קשה להוליך כעת מהלך שכזה משום שהתותחים עדיין בכוננות והפצעים פתוחים/מדממים ואולם על המנהיגות החינוכית בישראל היום (יש כזו?) לסמן לפחות – עתה ולא להתמהמה – את המתווה ליום שאחרי הרגיעה (שהיא זמנית בעליל). מתווה זה לא פחות חשוב מהמתווה לפתרון בעיית המנהרות שהיא כשלעצמה מעיקה ודורשת פתרון.



7 תגובות:

איבנה רטנר אמר/ה...

יפה אמרת אריה. ולא רק מורים לאזרחות אבל נכון. מורים לאזרחות הם בחזית ועליהם שמים זרקור ובודקים אותם לאורך ולרוחב ובעיקר לעומק.
ועל אף שהמלחמה הזו חשפה את כוחה של התקשורת ובעיקר את חוסר מוגבלותו של הביב האלטרנטיבי, יש מזור. מורים צריכים לדבר לא לפחד ובעיקר לשתף פעולה. כי תחושת הבדידות הרעיונית יוצרת השתקה . ספירלת השתקה.
משתפת בקהילת המורים לתקשורת וקולנוע.

@yairtwi אמר/ה...

ד"ר אריה (ואיבנה שהגיבה לפני) דיבריכם נכונים אך הפרספקטיבה הינה דור X מובהקת.
פרספקטיבת דור ה-Y וקל וחומר ה-Z לא רואה בפייסבוק ובטוויטר משהו חדש אלא משהו שתמיד היה קיים.
מפרספקטיבה זו (דמיינו לרגע עם קצת קשה) השלכות השיתוף וההבעה הינן ידועות ומובנות. לדוג' אם חבר ישתף סטאטוס מביך כל השכבה תדע על כך ואם מורה ישתף סטאטוס גזעני כל המדינה תדע על כך. והתגובות ? התגובות יהיו מהנמוכות ביותר ללא סינון ללא צורך באמירות של שר חינוך או ראש ממשלה.
הכל שתיף ! (על משקל שפיט..)
ולסיכום, השיח תמיד היה (קל וחומר מ-95) נגד שינאה והסתה. אבל בעידן השיתוף (כל דבר) והנגישות (לכל אחד) השיח לא אמור להתמקד בהסתה ובגזענות שברשתות החברתיות אלא להפך ברשתות החברתיות ככלי נכון להבעה.במיוחד בשיעורי האזרחות, יש לציין את משקלה החדש של הרשת ככלי מבקר ומשפיע בדיוק כפי שהוצגה העיתונות בשיעורי האזרחות.
יש לדון על נקודות כמו זכות הביטוי והזכות לכבוד וההתנגשות שלהן לעתים עם הזכות לבטחון ברשתות החברתיות ולא על הרשתות החברתיות כגורם שלילי. המדיום הוא המסר אמר מקלוהן המדיום הוא עידן השיתוף ונגישות המידע והמסר ? את המסר יש לבנות במערכת החינוך.

ד"ר אלי ברודרמן אמר/ה...

מסכים לנאמר, אריה, ובעיקר לאמירה שהתכנית 'האחר הוא אני' קרסה לגמרי. אבל צריך לציין שהיא מעולם לא התפתחה והבשילה לידי תכנית משמעותית. לידתה של התכנית בחטא קונספטואלי, אינטלקטואלי שגרם למורים בשטח לתת לה פרשנויות שהסיטו את התכנית מכותרותיה ההומניסטיות לעבר שיח חמקני ודל בסוגיית האחר. החטא נעוץ באמירה עצמה: האחר הוא אני. האחר הוא קודם כל וראשית לכל לא אני. אם האחר הוא אני אז איך הוא אחר? באמירה האחר הוא אני אנחנו מוחקים את האחר באותה נשימה שבה אנו מנסים לכונן אותו.
המושג "אחר" מצביע על כך שיש מישהו שונה ממני. שונה ממני בתכונותיו, באופיו, בתרבותו, באורח חייו, במאפייניו החיצוניים כמו גם הפנימיים. כתוצאה משונות זו ומגוון האיכויות והאפיונים שיש לאחר הוא אינו אני ומכאן יש את הצורך לגלות סובלנות, לחקור, להתבונן וליצור דיאלוג, כדי לייצר גשרים לתכונות, לאפיונים ולמאפיינים השונים זה מזה.
אם האחר הוא אני, למה צריך בכלל את המושג המוזר הזה דיאלוג? אם האחר הוא אני, אז תכונותיו הם תכונותיי, מאפייניו הם מאפייני ובעצם כל שנותר לי זה לדבר עם עצמי ועם אלה שדומים לי, ומכאן כשהאחר הוא אני אין צורך לייצר דיאלוג ואין גם צורך לחפש את השונה ממני בעל האפיונים והמאפיינים האחרים. אני נשאר בסביבתי המוכרת והידועה ויוצא מתוך הנחה שכל אחר הוא אני – וזו טעות. את הטעות הזו הפנימו מורים רבים בשטח. זה היה מדהים לראות שיעורים שנעשו בנושא שהוסטו והפכו להיות שיעורים שעסקו באני בלבד ולא באחר. האחר הוזנח לטובת נושאים כמו החלומות שלי, אני והשאיפות שלי, מי אני, אני מול חברי, אני בסביבתי וכד' אך האחר נמחק מהשיח הפעיל של הכיתות. לו הייתי צופה במורה אחת או שתיים שממירות את התכנית לעיסוק נרקיסיסטי באני מילא. אך היו אלה תצפיות רבות ומייאשות בהן נצפה שיח על האני בלבד.
האחר הוא לא אני. האחר הוא בתוכי. אותו אוסף דעות קדומות, הכללות וסטריאוטיפים שכל אחד ואחד מאיתנו בונה במהלך חייו אל מול קבוצות בחברה. ברגע שהדיון בכתה לא עסק באחר שבתוכי - ובאחריות הוא לא עסק בזה, לא היתה תקומה לתכנית והיא נשארה סלוגן על נייר.
קשה לי לראות איך במערכת חינוך כל כך שמרנית וכל כך מבוהלת משיח אמיתי ונוקב על אחרות יכינו תכנית שתקרא "האחר שבתוכי". 'האחר הוא אני' הוא קונספט שממשיך את השיח החומק מהדיון האמיתי בשסעים וביכולת או בחוסר היכולת שלנו לחיות בשיתוף בין הקהילות המגוונות בארץ.
יאמר לזכותו של השר, שהוא ניסה להאיר את החשיכה הכבדה והצמיגה שהשאיר קודמו בתפקיד. האור לא הצליח ממש להידלק - וחבל.

עמיות יהודית אמר/ה...

כרגיל, נהנית לקרוא את דבריך מעוררי המחשבה. באין שיח פתוח רשמי, הרשתות החברתיות ממלאות וואקום.
נדרשים צעדים חינוכיים שיתמזגו בכל תחומי הדעת, או למצער במקצועות עתירי המלל.
במיוחד נדרש הדבר, לנוכח המציאות העגומה בה: 1. הולכת ומתבררת חולשתה המוסרית של הציוויליזציה המוסלמית. 2. ילדים ונשים חפים מפשע באזורי סכסוך, כגון עזה, מוסול או חלב, הם בני ערובה בידי ארגוני טרור איסלמיסטיים ובידי האו"ם גם יחד.
כמובן, תכנית לימודי אזרחות ראויה, חייבת לכלול התייחסות רחבה לסיאוב שפשה בחברה שלנו מן ההיבט הכלכלי חברתי. רצוי כי התלמידים ילמדו על עובדי קבלן, מלכרי"ם כוזבים, שליחי ציבור שסרחו ודרכי הפעולה הנלוזות של דמויות מסוימות בסוכנות היהודית ובקק"ל. כל עוד נימנע משיח פתוח על הדברים הללו בכיתות, ניאלץ להסתפק בכל מה שמציף את הרשתות החברתיות. שבת שלום. נגה כוכבי

ליאור כהן אמר/ה...

איבנה, אפשרי בהחלט לעשות חיבור בין בתי ספר. ברמה הפרקטית, אשמח לחבר בין כרמל זבולון לימין אורד, ולעלות שאלות חשובות לדיון. התלמידים שלי מאוד חד מימדיים, ושיח עם עוד תלמידים יתרום אני מניח לשני הצדדים.

ד"ר אוקי מרושק קלארמן אמר/ה...

שנת הלימודים נפתחת בקרוב. ספק אם משרד החינוך יספיק להכין תכנית ראויה כמו זו עליה מצביע כותב המאמר.
אני פונה לכל אנשי החינוך המבינים את מידת הדחיפות , לפנות למדרשת אדם , כדי לקבל תכניות בנושא החינוך לדמוקרטיה והמאבק בגזענות .
נשמח לסייע בכל עניין חינוכי הקשור בכך. כשתושלם התכנית של משרד החינוך ניתן יהיה לחזור ולעסוק בה. אסור עם זאת להמתין לכך.
מספרי הטלפון של מדרשת אדם הם:
026448290 ו 0544448296
בהצלחה לכולנו


דידי אמר/ה...

אנשים בעלי דעה שמאלית מאיישים את המדיה הטלוויזיונית והכתובה מזה שנים. היום, עם פתיחת הבמות לציבור הרחב(ישראל היום,פייסבוק,טוויטר ועוד..) יכול כל ישראלי ממוצע לומר את דעתו,לפתוח קבוצה למען מטרה וכו׳. אז כאן ניבט הפער בין המקצוענים היושבים באולפני הטלוויזיה ואומרים דברי שיטנה, הכללה ואי דיוקים בצורה ממוקצעת, חלקה וחלקלקה ובין הציבור הרחב אשר לא עבר קורסים בתקשורת המונים ולא ממש יודע כיצד להעביר מסר סמוי בעטיפת מסר גלוי. הפואנטה היא שלראשונה יש שיווין אמיתי לדעות הקיימות בארץ ולראשונה נאלצים כולם להתמודד עם זה. זה שכל דעה ימנית מקבל כותרת של ׳קיצוני׳ זו רק דוגמה. אני שמח על הרשת הציבורית הפתוחה,האמיתית, הישירה, הכנה וכן גם הלא כל כך נעימה.