17 במאי 2011

על הרפורמה המוצעת בניהול בתי הספר היסודיים


מאת אריה קיזל

ממשלת ישראל אישרה "רפורמה ביסודיים" (דה-מרקר, 14.3.2011). תוכנית אשר, לדברי שר החינוך, מהווה מודל תקצוב חדש לבתי הספר היסודיים שיוחל ביישומו כפיילוט בשנת הלימודים תשע"ב ואשר לפיו סמכויות ניהול התקציב והסמכויות הפדגוגיות של מנהלי בתי הספר היסודיים יורחבו. על פי התוכנית שפורסמה בקול גדול מנהלי בתי הספר יקבלו ממשרד החינוך תקציב שיאפשר להם לקבוע סדר עדיפות עצמאי לניהול בתי הספר.

עיון מדוקדק בהצעת ההחלטה שאישרה ממשלת ישראל תחת הכותרת "ניהול עצמי – העצמת הסמכויות של המנהל בבית הספר" מגלה כי היא לא שונה באופן משמעותי מתוכנית הניהול העצמי שכבר מונהגת במאות רבות של בתי ספר בישראל ואשר לפיה מנהלי בתי הספר מנהלים באופן עצמאי תקציבים רחבים למדי ויש להם את היכולת, תחת רגולציה לא מחמירה, להוציא לפועל את המדיניות שלהם.

תקציבים אלה מאפשרים כבר היום למנהלי יסודיים אמיצים לנהל השתלמויות, לקנות שירותים פדגוגיים, להעשיר בתוכניות מגוונות ואף להשקיע בבינוי (צנוע אמנם) של מרחבי למידה (החל מגינות חקר ועד מוזיאון בית ספרי או העשרת ספרייה) וכל זאת ללא צורך בפיקוח רב. הישג זה הוא פרי פעולתו הברוכה של פרופ' עמי וולנסקי עת היה סמנכ"ל התכנון במשרד החינוך בשנות התשעים.

שר החינוך שכח לדווח לציבור שבשנת 1996 הוחל בפיילוט של הניהול העצמי בשמונה בתי ספר. שנה לאחר מכן נכנסה מינהלת החינוך ירושלים לפרויקט עם כל בתי הספר היסודיים. בתחילת 2000 חתמו 30 רשויות מקומיות, שבהן 700 בתי ספר, על חוזה עם משרד החינוך המסדיר את המעבר שלהן לניהול העצמי. אחת מהן היתה תל אביב, שכמעט כל בתי הספר בה מנוהלים באופן עצמאי.

עוד לא דיווח שר החינוך כי על פי דו"ח של משרד החינוך (יולי חרומצ'נקו, הארץ, 31.1.2005) בתי ספר שעברו לניהול עצמי הגיעו להישגים לימודיים. ממצאי מחקרים שנערכו, בעיקר על ידי פרופ' יצחק פרידמן (ב-1997, ב-1998) וגם על ידי אחרים העלו שהניסוי נתפס כמועיל להשבחת הניהול של בתי הספר.

מוזר אך התוכנית שאישרה כעת הממשלה תורמת דווקא לנטילת חלק מהסמכויות ממנהלי בתי הספר. זאת משום שהממשלה אישרה ש"לכל בית ספר הנכלל בתכנית תוקם ועדת היגוי מלווה שמספר החברים בה והרכבה יקבע על ידי מנכ"ל משרד החינוך... בית הספר יקבע תוכניות עבודה ויעדים, בין היתר בהתאמה ליעדי משרד החינוך וידווח על יישומם בקביעות לוועדת ההיגוי המלווה ולמשרד החינוך כפי שייקבע על ידי משרד החינוך".

המשמעות המעשית היא כי מנהל בית הספר יהיה כפוף מעתה לשני גורמים – למשרד החינוך (כלומר לגורמי הפיקוח החונקים אותו בלאו הכי) ואף לוועדת היגוי שהרכבה לא נקבע על ידו אלא נכפה עליו על ידי המשרד. בוועדות היגוי אלה יהיו לבטח שותפים שני גורמים שיצרו עוד יותר את יכולת התמרון של המנהלים. אלה הן הרשויות המקומיות (ובמקומות קטנים ומרוחקים יהיו אלה ראשי המועצות המקומיות הדומיננטיים) ונציגי ההורים (אשר דוחפים לעיתים קרובות להפרטה של בתי הספר ולהצרת צעדי המנהלים והמורים).

טוב היה עושה שר החינוך אם היה בוחן היטב את הפיילוט המוצלח של תוכנית הניהול העצמי הותיקה והטובה ושב אל ממצאי המחקרים המלמדים כי החופש הרב שניתן אז למנהלי בתי הספר הביא לשגשוג ולאי תלות של בתי הספר ברשויות המקומיות ובהורים ובמיוחד לחיזוק הצוותים החינוכיים והמנהלים.

פורסם ב-TheMarker ב-16.5.2011

אין תגובות: