מאת אריה קיזל
בספרו המעורר למחשבה אי ציות:
מחשבות על שחרור האדם והחברה (רסלינג, 2015) פורש אריך פרום תפיסה נוקבת של
המושג 'אי ציות', הרחוקה מההבנה השטחית הרואה בו מרדנות לשמה. פרום משרטט קו ברור
בין ציות אוטונומי, הנובע מהסכמה פנימית, לבין ציות הטרונומי, שהוא כניעה לכוח
חיצוני, וטוען כי אי ציות לסמכות בלתי רציונלית הוא לא רק לגיטימי אלא אף הכרחי
לצמיחה אישית וחברתית. מאמר זה יתעמק ברעיונות המרכזיים של פרום, תוך התייחסות
לדבריו על ברטרנד ראסל והרחבת הדיון על משמעויותיו העמוקות של אי הציות.
פרום פותח בהבחנה קריטית בין שני
סוגי ציות. ציות אוטונומי מתאפיין בהסכמה פנימית, הנובעת מהבנה,
מהערכה או מהזדהות עם העיקרון או הסמכות. אדם הציית באופן אוטונומי פועל מתוך
בחירה מושכלת. לעומת זאת, ציות הטרונומי הוא
כניעה לרצון חיצוני, לרוב מתוך פחד מתוצאות או מתוך הרגל. פרום טוען כי רק אי ציות
לסמכות הטרונומית, במיוחד כאשר היא מנוגדת לתבונה ולערכים אנושיים, יכול להוביל
לשחרור אמיתי. בכתיבתי אודות "פדגוגיה של פחד" אני מדגיש כי מערכות
חינוך שנשלטות על ידי הגיון של פחד וצייתנות מביאות למעשה למצב שבו התלמיד הוא
צייתן הטרונומי. בעניין זה ראוי לציין כי פרום טוען ש"ריקבון תיאוריות החינוך
הפרוגרסיבי הוביל לשיטה שבה לא נאמר לילד מה לעשות. לא ניתנו לו הוראות ואף לא
עונשים על כישלון או על אי מילוי אחר ההוראות. הילד רק "מבטא את עצמו".
אך מהיום הראשון לחייו והלאה הוא מלא בכבוש לא-קדוש לקונפורמיות, בפחד להיות
"שונה" בפחד להיות רחוק משאר העדר" (עמ' 39).
אחד הרעיונות המרכזיים של פרום
הוא שאי ציות אינו רק פעולה של דחייה, אלא גם מעשה של אישור. כאשר אדם
מסרב לציית לפקודה או לנורמה מסוימת, הוא בהכרח מציית לעיקרון אחר, בעל ערך גבוה
יותר בעיניו. לדוגמה, סירוב להשתתף במעשה אלים נובע מציוּת לערך של שלום וכבוד
האדם. אי ציות אותנטי אינו ריקני; הוא מלא בנאמנות לערכים אחרים.
פרום מדגים את חשיבות אי הציות
להתפתחות האדם והחברה באמצעות דוגמאות היסטוריות. הוא מצביע על כך שרבות מהתמורות
הגדולות בתולדות האנושות נבעו ממעשי אי ציות של יחידים שהעזו לערער על הסדר הקיים.
מהפכות מדעיות, תנועות חברתיות ופריצות דרך אמנותיות רבות חבות את קיומן לאנשים
שסירבו לקבל את המוסכמות כפשוטן. לדבריו, "על מנת שלא לציית חייב האדם להיות
אמיץ דיו כדי להישאר לבד, לטעות ולחטוא. אבל אומץ אינו מספיק. היכולת להיות אמיץ
תלויה במצבו ההתפתחותי של האדם... אדם יכול לצאת לחופשי באמצעות מעשים של אי-ציות
בלומדו להגיד "לא" לכוח. אך לא רק היכולת לסרב היא התנאי לחופש; חופש
הוא גם התנאי לאי הציות. אם אני חושש מהחופש, איני יכול להעז לומר "לא",
אין לי האומץ להיות סרבן." (עמ' 25).
פרום מתעכב גם על הפחד כגורם מרכזי לציות הטרונומי. הפחד מבדידות חברתית,
מעונש, או מאי ודאות גורם לאנשים רבים לוותר על שיקול הדעת העצמאי שלהם ולציית
לסמכויות גם כאשר הן מעוררות ספק. אי ציות דורש אומץ להתמודד עם פחדים אלה ולעמוד
על עקרונותיך גם כשזה כרוך בבדידות או בסיכון.
הספר מדגיש את החשיבות של חשיבה ביקורתית ככלי חיוני לאי ציות מושכל. פרום קורא לנו
להטיל ספק בכל מה שנמסר לנו כ"אמת", במיוחד אם הוא נשען על מסורת
עיוורת, דעות קדומות או כוח בלתי מוצדק. רק באמצעות חשיבה עצמאית וביקורתית יכול
האדם להבחין בין סמכות רציונלית לבלתי רציונלית ולבחור מתי לציית ומתי לסרב.
פרום מזהיר מפני הסכנות של ציות עיוור, אשר עלול להוביל לאובדן האנושיות
ולתמיכה במעשים נוראים. הוא משתמש בדוגמת אדולף אייכמן, הפקיד הנאצי הבכיר שהיה
אחראי על יישום "הפתרון הסופי", כדי להמחיש כיצד ציות ללא מחשבה וערכים
יכול להוביל לפשעים מחרידים. טענתו היא שאייכמן לא היה מפלצת סדיסטית, אלא אדם
ממוצע שפעל מתוך ציות מוחלט למערכת.
בתוך הדיון הזה, פרום מתייחס
בהערכה רבה להגותו ולפעולתו של ברטרנד ראסל. הוא רואה
בראסל דוגמה ומופת לאינטלקטואל שלא היסס להביע את דעותיו ולפעול על פיהן, גם כאשר
הדבר היה כרוך בהתנגדות לדעת הקהל ולמוסדות השלטון. פרום מציין את עמדתו העקבית של
ראסל נגד מלחמות ובעד פירוק נשק גרעיני, ואת נכונותו למחות ולפעול למען עקרונותיו
המוסריים, גם במחיר אישי. פרום רואה בראסל דוגמה לאדם שפיתח ציות אוטונומי חזק,
המבוסס על תבונה ועל מחויבות עמוקה לשלום ולצדק, ושהיה מוכן לסרב לציית לסמכויות
כאשר אלה סתרו את מצפונו. הוא מדגיש כי ראסל לא פעל מתוך מרדנות לשמה, אלא מתוך
אחריות מוסרית עמוקה.
לסיכום, "אי ציות" של
אריך פרום אינו קריאה אנרכיסטית למרד בכל מחיר, אלא ניתוח מעמיק של תפקיד אי הציות
בעיצוב החירות האנושית. פרום מלמד אותנו להבחין בין סוגי ציות, להבין את המניעים
הפסיכולוגיים לציות עיוור, ולהעריך את תרומתו של אי הציות להתקדמות המוסרית
והחברתית. דרך התייחסותו לברטרנד ראסל, הוא מציג דמות מופת של אינטלקטואל שלא רק
חושב באופן עצמאי אלא גם פועל בהתאם למצפונו. בסופו של דבר, פרום קורא לנו לפתח את
היכולת לא לציית באופן מושכל, מתוך נאמנות לערכים הומניסטיים ולחתירה לחברה חופשית
וצודקת יותר. אי ציות, במובן זה, אינו רק זכות אלא גם חובה מוסרית.