"ככל שהחינוך יעיל יותר כן מתמסרים בני האדם בתשוקה גדולה יותר לאזיקים המונעים מהם להיות מה שיכולים היו להיות ומסתירים מהם את אלימותם של מנגנוני העיצוב של מה שהינם" (אילן גור-זאב, 1999: 11)

The more effective education becomes, the more people seek comfort under the fetters that prevent them from what they could have become and hide from them the violence of the mechanisms that shape what they are (Ilan Gur-Ze’ev, 1999: 11).

23 בספטמבר 2010

הרפורמה הפדגוגית השקטה של משרד החינוך מאת ד"ר גדי ראונר



במקביל לרצון לשפר את הישגי התלמידים ולהדגיש את ערכי הלאומיות היהודית-ישראלית, מתרחשת בימים אלה במשרד החינוך תחילתה של רפורמה חינוכית שקטה ועמוקה, רפורמה אשר תשנה את פני החינוך בארץ. כן, כן, ימות המשיח נחתו עלינו לטובה עם השנה החדשה. במסגרת מדיניות "אופק חדש" קיימת התחייבות לבצע הערכת מורים על-ידי מנהלי בתי הספר. הרשות הארצית למדידה ולהערכה (ראמ"ה) יחד עם המכון הישראלי למנהיגות בית ספרית אבני ראשה פיתחו כלי להערכת מורים. אחרי הפיילוט וההרצה הראשונית של הכלי הוא יוצא לדרך באמצעות השתלמויות מנהלים.

הכלי בנוי מארבעה ממדים שממוקדים בתפיסת התפקיד של המורה, בידע תחום הדעת, בתהליכים חינוכיים-לימודיים ובשותפות שלו בקהילה המקצועית. את כל המרכיבים הללו ניתן לדרג בחמש רמות ביצוע שונות, מ"מתחת לרמת בסיס" ועד "אומן". המנהל והמורה אמורים למלא בצורה ממוחשבת את שאלון ההערכה. הם אמורים להשוות ולשוחח על הפערים. כמו כן, המנהל אמור להעריך את המורה על סמך ראיות: לצפות בשיעורים שלו, לבקש מחברות התלמידים, לבחון מערכי שיעור, להתחשב במכתבי הורים, לקרוא עבודות של תלמידים ועוד. ידוע ומוסכם שכל הערכה היא סובייקטיבית, אך הכלי מבקש לצמצם את ההתרשמות הכללית ותחושות הבטן ולהגן על ההערכה באמצעות עדויות תומכות.

המטרה הרשמית של הכלי היא לאפשר למנהלים ולמפקחים להעריך את המורים הוותיקים לשם קביעת דרגת קידום ואת המורים המתחילים לשם קבלה או אי-קבלת לתוך מועדון החינוך הישראלי: קבלת רישיון הוראה קבוע. אולם מעבר להיבט הפורמלי, מעצבי הכלי רואים בו חלון הזדמנויות ליצירת שיח פדגוגי פורה בתוך בית ספר. הכלי אמור ליצור שפה משותפת בין מורים, מנהלים, מפקחים והורים. מכיוון שיש בו סולם ביצועים הוא מצביע על מהי דרגת המצוינות בחינוך ובהוראה, מהי הדמות של המורה הרצוי ומהי הדרך שעליו לעבור כדי להגיע לדרגה הגבוהה ביותר של אומן. הכלי טומן בחובו את המסר החד-משמעי: המורה אינו יכול לקפוא על שמריו ועליו להמשיך ולהתפתח מבחינה מקצועית. ועוד: הפעלתו של הכלי יניע מהלך של יצירת תרבות ארגונית של הערכה בבית הספר, לשם קידום הלמידה וההישגים של הלומדים. בשפה המקצועית זו הערכה מעצבת הנעשית כדי לתקן ולשפר, לשדרג ולהטיב.

מי זוכר מתי הייתה רפורמה פדגוגית אמיתית ועמוקה במדינת ישראל? כל הרפורמות היו מבניות, ארגוניות ולא ממש נגעו בשורשי העניין. והשורש הוא: טיבה של ההוראה המתבצעת בכיתה, דיון על החינוך עצמו, חשיבה על מיהו המורה הטוב ומהו שיעור מוצלח, האם הישגים הם חזות הכול, כיצד לפתח חשיבה בשיעור, מהם הסטנדרטים למצוינות חינוכית ועוד. זהו שינוי תפיסה. זו הכרזה על תרבות ארגונית בית ספרית אחרת. יש לקוות שהכוחות השמרניים שתמיד מבקשים להנציח את המצב הקיים ולמצוא בכל יוזמה לשינוי פגמים ובעיות, ייסוגו לאחור, לא ישימו לב ויעלימו עין. כך יוכלו אנשי חינוך ופדגוגיה לעבוד בשקט ולהוביל את הרפורמה הזאת יד רמה.

ד"ר גדי ראונר עוסק בהכשרת מורים להיסטוריה ולאזרחות באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטה הפתוחה

3 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

כל הרפורמה השקטה הזו כמעט מצליחה להישמע כאילו יש בה היגיון, אבל רק כמעט
איזה שיח פדגוגי אמיתי יכול להיווצר בין מי שיכול לקדם או לא לקדם אותי בדרגה וביני? השיח היחידי שכוחנות כזו יכולה ליצור הוא כפייה של תפיסות המנהל על המורים

jalal safia אמר/ה...

מילים יפות ומנוסחות יפה, כאילו משורר הוא זה שכתב אותם. אולם, לצערי ברמה התיאוריטת הם כה טובים, אבל בפרקטיקה אני בספק רב במידת הצלחתם.
מערכת החינוך איננה זקוקה לרפורמה- עיצוב מחדש אלא נדרש שינוי רדיקאלי מהשורש.
1. יש לבטל את נושא הקביעות: המורים לא יקבלו קביעות.
2. לאפשר מנגנון של פיטורי מורים בעלי יכולת הוראה נמוכה ואף בינונית.
3. יש לאפשר תגמול דפרנציאלי בשכר ובמעמד, ככל שאתה מצטיין יותר בעבודתך תקבל יותר.
4. להקשיח את תנאי הקבלה להכשרת מורים, ולסנן את המועמדים במהלך הלימודים והשאיר רק את המצטיינים.
לסיכום, המערכת איננה זקוקה לדוחות של הערכת מנהלים למורים אלא לסינון המורים, להוציא את בעלי הפוטנציאל הנמוך והבינוני, ולהשאיר רק את בעלי הפוטנציאל הגבוה, אשר המערכת אמורה לתמוך בהם ולתגמל אותם בגדול.

צבי גלאון אמר/ה...

הכוונה טובה, עכשיו יש רק לברר מה הם המעשים הנצרכים כדי לממש כוונה טובה זו. נתחיל במנהל שאמור לתת הערכה על המורה וזאת בין השאר לאחר צפייה בשיעוריו.אם כן איזו הכשרה מוקדמת חייב המנהל לעבור כדי שהוא עצמו יהיה רשאי לכתוב את ההערכה שלו.שאלה חשובה אחרת : אילו תוכניות עבודה שנתיות, חייב המורה להציג בתחילת שנת הלימודים לפני שיורשה להיכנס לכיתה ללמד.ועוד: איזו הכשרה מוקדמת עבר רכז המקצוע של אותו מורה ,כדי להיות מסוגל להדריך אותו בהכנת תוכנית העבודה השנתית. האם רכז המקצוע מסוגל להדריך את המורה בהגדרת מטרות השיעור הבודד וניסוח השאלה הבוחנת האם הושגה המטרה. הצגתי את כל השאלות והתמיהות האלה, כשאלות רטוריות, שכן התשובה להן נכון לרגע זה היא שאין כל הכשרה מוקדמת היום, לא למנהל ולא לרכז המקצוע. לפיכך אני מבקש לטעון את הטענה הבאה: הערכת מורים ללא מערך השתלמויות מתאים למעריכים היא עוד דוגמא של רתימת הסוסים לפני שיש עגלה. צודק ד"ר גדי ראונר שיש לפנינו רפורמה שאיה מבנית אלא ערכית, אך הוא טועה בזיהוי רפורמה זו כראשית גאולתנו.לא מחשב לכל תלמיד ולכל מורה חסרה לנו וגם לא מדרג של קידום מקצועי, אלא זיהוי של כל היכולות שלהן לא הכשרנו את המורים,ושבהיעדרם לא תיתתכן הוראה איכותית.יכולות אלה יש להקנות בשלב ההכשרה של המורה וכן למורים שכבר נמצאים בשדה ההוראה על ידי מוסדות הכשרה מתאימים. כל עוד לא יעשו דברים אלה, תהייה גם הרפורמה שמתאר גדי במאמר חלק מתולדות הניסיונות שלא צלחו להביא לשיפור של אמת במערכת שלנו.