"ככל שהחינוך יעיל יותר כן מתמסרים בני האדם בתשוקה גדולה יותר לאזיקים המונעים מהם להיות מה שיכולים היו להיות ומסתירים מהם את אלימותם של מנגנוני העיצוב של מה שהינם" (אילן גור-זאב, 1999: 11)

The more effective education becomes, the more people seek comfort under the fetters that prevent them from what they could have become and hide from them the violence of the mechanisms that shape what they are (Ilan Gur-Ze’ev, 1999: 11).

11 בספטמבר 2009

על בתי הספר הדמוקרטיים מאת ד"ר יפתח גולדמן


ידעתם שישראל היא המעצמה העולמית בתחום החינוך הדמוקרטי? לא סתם "מעצמה עולמית" אלא המעצמה העולמית. מספר אחד בלי כל מתחרים. טענה זו מתבססת על הנתונים שאני שואב (בתיווכו של האתר המצויין של "המכון לחינוך דמוקרטי"), מן האתר הבינלאומי: Alterative Education Resource Organization.

בריטניה נחשבת על ידי רבים למולדת הדמוקרטיה המודרנית. היא גם המדינה שבה נוסד בית הספר הדמוקרטי הראשון "סאמרהיל". והנה, בבריטניה (בת כ 60 מליון התושבים) פועלים היום שלושה בתי ספר דמוקרטיים. אחד לכל עשרים מליון תושבים.
צרפת היא מדינה בת כשישים וחמישה מליון תושבים. גם היא נחשבת בעיני רבים ל"אם הדמוקרטיה" (בזכות המהפכה הצרפתית המהוללת). אבל בצרפת יש רק שני בתי ספר דמוקרטיים. מעבר לאוקיינוס, בקנדה (32 מליון נפש) יש תשעה (אחד לכל שלושה וחצי מליון תושבים). בגרמניה (83 מליון נפש) יש שישה (אחד לכל ארבע-עשר מליון). בישראל יש קצת פחות משבעה וחצי מליון תושבים, ויש בה עשרים וארבעה בתי ספר דמוקרטיים. עשרים וארבעה. אלופי העולם. ללא ספק. במספרים מוחלטים של בתי-ספר, רק ארצות הברית, עם אוכלוסיה של קרוב לשלוש-מאות מליון, עוברת אותנו (שם יש 83 בתי ספר דמוקרטיים). אבל בהשוואה יחסית לגודל האוכלוסיה אנחנו במקום הראשון, והמקום השני לא רואה אותנו גם עם טלסקופ. בשום מדינה בעולם לא מתקרבים לסטנדרט הישראלי של בית ספר דמוקרטי אחד על כל 300 אלף תושבים! והנתון הזה עוד יותר מדהים אם זוכרים שהכל התחיל כאן רק לפני עשרים שנה, עם הקמתו של בית הספר הדמוקרטי בחדרה ב 1987.

רגע, משהו כאן לא מסתדר... בשני העשורים האחרונים התדרדרה הדמוקרטיה הישראלית ממשבר למשבר עמוק ממנו (ממשלות האחדות, רצח רבין, סקטוריליזציה חברתית, ממשל בלי משילוּת, פוליטיקאים לא ראויים, אובדן אמון הציבור בפוליטיקה...). בדיוק באותן שנים ישראל הפכה למעצמה בתחום החינוך הדמוקרטי?
אבל אולי מה שנראה כמוזרות הוא בעצם הגיוני? אולי פריחתו של החינוך הדמוקרטי היא תוצאת פועלם של אנשי חינוך שנזעקו להציע תרופה למשבר הדמוקרטיה? אולי ניסו אבירי החינוך הדמוקרטי להעמיד מוסדות חינוך שיכשירו את התלמידים לאזרחות דמוקרטית טובה, כדי שבעתיד הקרוב, כשיהיו אזרחים צעירים, יתקנו את הדמוקרטיה הישראלית?

זה היה יכול להיות הסבר יפה, אך למרבה הצער אין בו ממש. האמת היא שחסידי החינוך הדמוקרטי כלל אינם מוטרדים ממצבה של הדמוקרטיה הישראלית, או מכל מקום, אינם רואים קשר בין הדמוקרטיה לבין החינוך. אני יודע שזה נשמע מוזר, אז אגבה את דברי במובאות. הנה קישור למאמר משנת 2000 (?) של יעקב הכט (מייסדם של בית הספר הדמוקרטי בחדרה והמכון לחינוך דמוקרטי). המאמר הוא מעין מניפסט של החינוך הדמוקרטי. יש בו ביקורת נוקבת על מערכת החינוך ה"רגילה", אבל לא תמצאו בו מלת ביקורת על הדמוקרטיה הישראלית. גם לא תמצאו בו דברי שבח לדמוקרטיה. הדמוקרטיה בישראל פשוט לא מעניינת את הכותב. לכן, שיקומה של הדמוקרטיה כלל אינה מטרה של החינוך הדמוקרטי, לפי הכט. מטרות חינוך זה הן שתיים: "לסייע לתלמיד ליצור ולרכוש כלים שיעזרו לו בנסיון להגשים את מטרותיו" וחינוך לכבוד האדם (כפי שהוא מוגדר ב"מגילת זכויות האדם"). אכן מטרות ראויות. אך הקשר שלהן לדמוקרטיה רופף למדי. והנה קישור למסמך רשמי משנת 2000 של המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך (גם כאן ניכרת תביעת ידו של הכט). על פי המסמך, הדגשים של מדיניות הדמוקרטיזציה בבתי הספר צריכים להיות: חיזוק הדימוי העצמי של התלמיד, התמקדות בנקודות החוזק שלו, יחס אישי דיאלוגי ושיתוף קהילת בית הספר בעיצוב המוסד. במשפט אחד נאמר שם משהו על פדגוגיה ביקורתית והצורך בשינויים חברתיים (אילו למשל? אין תשובה). ועוד פיסקה מוזרה אומרת משהו עמום על אינטגרציה... דמוקרטיה? חינוך לדמוקרטיה? עיסוק חינוכי בהיסטוריה, בפילוסופיה ובפרקטיקה של הדמוקרטיה בעולם ובישראל וחיפוש פתרונות למשבר? לכך אין התיחסות במסמך שהכותרת המתנוססת מעליו היא "הכיוון דמוקרטיה".
והנה דוגמא מן העת האחרונה, המראה שלא הרבה השתנה. גם מאמר נמלץ זה של איש בית הספר הדמוקרטי בערד הוא בעיקרו ביקורת חריפה (ובעיני גם לא הגונה ביותר) על מערכת החינוך הממוסד. אף מילה על הדמוקרטיה הישראלית.
להשלמת התמונה יש לשים לב לכך שבבתי הספר הדמוקרטיים, כמו גם במסלולי ההכשרה של מורים לחינוך הדמוקרטי (בעיקר בסמינר הקיבוצים), אין כמעט שום עיסוק עיוני בתכני הדמוקרטיה, בפילוסופיה ובהיסטוריה שלה, בקונפליקטים ובפרובלמטיקות האופיניות לה. מה כן יש במוסדות הללו? בעיקר בחירות. הרבה מאוד בחירות. בחירות אישיות (מה ללמוד, האם ללמוד, מתי ואיך ללמוד) ובחירות מוסדיות (ב"פרלמנט" בית הספר). על פי החינוך הדמוקרטי, דמוקרטיה אינה דבר המצריך לימוד. דמוקרטיה היא חוויה. ועוד: יסודות חשובים וחיוניים של הדמוקרטיה, כגון: תחושת השתייכות לקולקטיב, אחריות לזולת, נכונות לפשרות ומעורבות בעניני הציבור, נסוגים אל הרקע או נעלמים כליל. במרכז הבימה ניצבת, כמעט בבדידות מזהרת הבחירה החופשית של הפרט.

צריך להסביר לחסידי החינוך הדמוקרטי שהם מבלבלים בעצם בין דמוקרטיה וליברליזם, שהחינוך שהם מעניקים הוא אולי חינוך ליברלי אבל ספק אם הוא חינוך דמוקרטי. כדאי לברר איתם את מקומו הנכון של עקרון הבחירה האישית בתוך מכלול הערכים של הדמוקרטיה-הליברלית (צמד מושגים שאינם מלים נרדפות). אפשר גם להכנס אתם לדיון פדגוגי אודות האופן שבו צריך לחנך לבחירה חופשית (הנה קישור למאמר טוב בנושא). אבל בדיוק לצורך הדיונים האלה נחוצה העמקה תיאורטית במושג ה"דמוקרטיה", העמקה החסרה כל כך במוסדות החינוך הדמוקרטיים.

אבל אולי בעצם אני מכביר מלים לריק? אולי כל הסיפור הדמוקרטי אינו אלא כסות אידאולוגית קלושה לפרוייקט הקמת חינוך פרטי (במימון ציבורי) לילדי עשירים? הרי פריחתם של בתי הספר הדמוקרטיים (כחלק מתופעה רחבה של בתי ספר פרטיים-במימון-ציבורי) התרחשה בדיוק בשנים שבהם הושלטה בישראל מדיניות כלכלית נאו-ליברלית, שכללה קיצוצים חוזרים ונשנים בתקציבי החינוך הציבורי. האם בתי הספר הדמוקרטיים הם בסך הכל "מיקלטים חינוכיים" לעשירים? אני רוצה להאמין שלא כך הדבר. לפחות לא עבור המנהלים, המורים, פרחי ההוראה ורבים מן ההורים של החינוך הדמוקרטי. אני רוצה להאמין לפחות שהם מאמינים בחשיבות הדמוקרטיה. לאחרונה מופיעות מגמות חדשות וחיוביות גם בקרב "המכון לחינוך דמוקרטי. נראה שקברניטי המכון ותלמידיו מנסים לענות לאתגר ולהוכיח שלא מדובר רק ב"חינוך לעשירים". אפשר שהמגמות הללו יחייבו אותנו בקרוב להערכה מחודשת, וחיובית יותר, של "המכון לחינוך דמוקרטי". ובכל זאת, אינני יכול להתעלם מדברי הוריה של מאי הקטנה, הלומדת בבית הספר הדמוקרטי "קהילה" בתל אביב (מתוך אתר TheMarker): "מאי היא ילדה מאוד אמנותית, אוהבת חיות ובעלת עולם נפשי עמוק, ומראש ידענו שלא בא בחשבון בית ספר רגיל, כי הוא יסרס אותה. בהתחלה חשבנו על בית הספר לטבע כי היא קשורה לחיות, אבל לא התקבלנו. אנחנו מאמינים בלהעצים את הביטחון העצמי של הילד ואז הלימודים יבואו לבד".
אתם מבינים? "טבע" "אמנות" או "דמוקרטיה"? זה לא באמת משנה. ממילא מה שחשוב זה שלא יסרסו את הילדה ולא יפגעו לה בבטחון העצמי... אה כן, צריך גם להזכיר שבית הספר הדמוקרטי "קהילה" גובה שכר לימוד של אלפיים שקל בחודש ומפעיל מנגנון סלקציה (מבחני כניסה). אל תאמר "דמוקרטיה", אמור "סגרגציה".

4 תגובות:

אודי מנור אמר/ה...

מלים כדרבנות, כל מילה בסלע, ואולי כדאי היה להוסיף הפניות למאמרים ברוח זו שנכתבו כבר לפני 7 שנים ויותר, לא בשביל איזה שהוא מושג ערטילאי של 'כבוד' אלא כדי שהקורא שלא יודע ידע שמדובר בויכוח מתמשך. ועד שזה יקרה אציין כי הכותבים הבאים כתבו כמה וכמה דברים בביקורת על בתי הספר הללו: תמר גולדמן, ניר מיכאלי, אריה קיזל והח"מ.

אנונימי אמר/ה...

הבטיחו כאן הפניה למאמרים, ואין מאומה.

אנונימי אמר/ה...

אכן כך הדברים. זהו פרדוקס, שבחינוך הדמוקרטי לא מדברים על דמוקרטיה, במשמעויותיה העמוקות והכל-כך מתבקשות.

Unknown אמר/ה...

ביקורות אנטלקטואליות ופער עצום בין מה שמתרחש בשטח לבין הכתוב.
לכו לבקר בבתי ספר דמוקרטיים.
ילדים הם האוכלוסיה המדוכאת ביותר כיום.
מצופים לשבת ששה ימים בשבוע כשש שעות ביום במצב הקשבה פאסיבי
ראוי שמישהו ירים את כבודם של הילדים ויאתגר את החינוך לצייתנות
המצב בדמוקרטיה הישראלית הוא לא בגלל החינוך הדמוקרטי אלא בגלל מערכת החינוך הציבורית שהיא הרי הרוב המחנכת לצייתנות ועבדות מחשבתית
ראוי לילדים שיחוו כבוד מודעות עצמית וסביבה תומכת
כל כך קל לתקוף -
בואו סייעו לשנות את מערכת החינוך שהיא הגורם לפערים החברתיים
שי קונפורטי